אחים אדמורי"ם יושבים במרחק של מטר זה מזה ואינם מדברים

זה לא חדש, זה מתעורר בכל עת שהשניים נראים באותו מקום ומסתובבים לצד אחר על מנת שחלילה לא לראות זה את זה. במשך של שנים כאשר האדמו"ר האהרוני מקרית יואל מגיע לאירוע וחושש שמא אחיו יהיה שם הוא שולח את מי לבדוק לעשות בטוח שהוא לא שם, ואם הוא שם הוא יושב במכונית ממתין לצאתו וכאשר מגיעה 'הבשורה הטובה' שהאח יצא הוא נכנס

היה זה פעם כאשר שני האחים הגיעו לניחום אבלים וישבו זה לצד זה ממש והאהרוני נזהר שחלילה עיניו לא יפנו לימינו, מחשש שיביט 'במראות אסורות', האח הזאלוני חייך המתין לראות איך אחיו יגיב, אבל כמובן הוא חלילה יצער אותו יפנה אליו יאמר לו שלום או ילחץ את ידו, נתן לו לשחק את המשחק הזה

מה שחשוב לציין למען היושר, כי האדמו"ר הזאלוני ניסה כמה פעמים לדבר עם אחיו, היה זה פעם כאשר רעייתו של אחיו הייתה חולה וגם כאשר האח של שניהם ר' ליפא המכונה זענטער רבי היה חולה הוא צלצל לאחיו, לא הייתה לו ברירה הוא ענה, הזאלוני קיווה שזה יפתח את הפתח שיוכלו לפחות לשחק אותה כי השלום חזר למשפחה, - יצויין כי השניים מעולם לא אהבו זה את זה, האהרוני חשש שמא הוא יגדל ויתחזק בסאטמאר אז הוא ביקש מאביו להגלות את אחיו הזאלוני לאנטוורפן ומשם הוא עבר לירושלים, וגם שם האהרוני רדף אותו, האדמו"ר מסאטמאר בני ברק היה אז השליח של האהרוני לרדוף את הזאלוני - הזאלוני לא הצליח לשבור את אחיו ו'לשכנע' אותו לשחק אותה לפחות כלפי חוץ שהם לא רבים,  זה נשאר במצב הזה, הוא לא מנסה בשום דרך לעשות שלום, ואפילו לא שלום כמו בויזניץ שר' ישראל מקלל את אחיו בכל עת שהוא רק יכול, אבל משחק אותה כאילו מקבל אותו בזרועות פתוחות. החסידים של ר' ישראל מבינים ולועגים לר' מנדלי. חשבו כי גם בסאטמאר יגיעו לימים שהאחים יזמינו אחד את השני לשמחות, יכנסו רק לעשר דקות לומר מזל טוב ויילכו כמו שעושים בויזניץ, אבל ר' אהרן המכונה האהרוני לא רוצה לשמוע ממצב שחלילה הוא ילחץ את ידי אחיו, זה לא קרה, וכל עוד שזה לא קורה השניים ימשיכו לשחק מחבואים כפי שזה קורה

מה שקרה השבוע גרם להרבה לחייך ולבכות. כאשר המחלוקת הייתה חמה מיד לאחר פטירת האבא וכאשר נאבקו בבתי המשפט אפשר היה להבין מדוע זה כך, אבל כאשר עברו שנים וב"ה נרגעו הרוחות בסאטמאר, אלו מתחתנים עם אלו, החסידים ביניהם אינם מחרימים חסידים מן הצד האחר, לפחות כלפי חוץ ישחק האהרוני כי אינו מחרים עוד את אחיו. הייתה זו הזדמנות פז שהאהרוני יראה כי הוא מכבד את אחיו ושומע את ההספד שלו, אבל הוא לא מוכן היה, ישב במכוניתו כל זמן ההספד עד שרווח לו כאשר שמע כי אחיו סיים ונכנס, והבטיח מראש כי יישב בצד האחר של בימת ההספדים חלילה לא יישב לצד אחיו

אנשים שהיו שם מספרים, הם לא הורידו עיין מהאהרוני והזאלוני ביקשו לראות איך יגיבו, האהרוני לא הזיז עין לימינו  להבטיח כי לא ראה את אחיו, אם זו לא הייתה הלוויה הזאלוני היה מחייך כפי שקרה בניחום אבלים הידוע כאשר שניהם הגיעו בו זמנית וישבו זה לצד זה, האהרוני שיחק רציני והזאלוני חייך

הציבור למד שוב, כי אוי למשפחות האדמורי"ם, שם השנאה כל כך קשה אחים וגיסים רבים ומבקשים לאכול אחד את השני. יצויין כי בית סאטמאר מחולקת בין האחים. הזענטער והזאלוני מצד אחד, והאהרוני והחמשה עשר מצד שני, הם מחרימים אחד את השני בשמחות ובכל אירוע. לטענת אנשי הזאלוני רבם שולח הזמנות לשמחות לאחיו האהרוני, אבל האהרוני לא. ובשל המצב הזה שני האחים האחרים תקועים לא יילכו ולא יפגעו באח הנתמך על ידם

משפחות אדמורי"ם הם סמל של שנאה פילוג מחלוקת ויריבות קשה, יחידים ניצלו, חלק השלימו וחלק השלימו חלקית רק עם חלק מבני המשפחה, הם הדוגמא הכי רעה ליחסי אחים אחיות, אין קללה גדולה יותר מבתי אדמורי"ם, שם מבקשים האחים לבלוע אחד את השני, וכמובן אלו קוראים לעצמם 'קדושים', אם חלילה לא תכתוב עליהם 'כבוד קדושת' פגעתם בכבודם, הם רוצים שיאמינו כי הם קדושים וטהורים, חושבים כי הציבור מטומטם, מעשיהם עוברים רק מפני שהתרגלו למצב הזה, אבל מתביישים ומעדיפים פחות לעסוק בעניין הזה כי התנהגותם מגעילה

חיים שאולזון