מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
לא מכבר שרף תמהוני את פסלו של אחד מגדולי משנאינו שהיה מפורסם בהרגלו לעמוד על הראש. (כמה ראשי מדינות אתה מכיר שנהגו מנהג מוזר זה). רבים סבורים (כמה קל 'לדעת' דברים, בלי ללמוד אותם...) רבים סבורים שהרגלו זה היה חלק מיוגה או תורת מזרח כלשהי, אבל האמת היא שהדברים שונים לגמרי. משנאנו הנ"ל היה חד משמעי בהרבה מדעותיו - וגם הוכר כעקשן גדול - ועלה בו החשש שהוא מקובע בדעותיו ואינו גמיש לקבל דעה אחרת. הלך הנ"ל להיוועץ במומחה ושאל מה לעשות כדי לדעת שאינו מקובע. ענה לו הרופא 'תראה, זו שאלה שאין עליה תשובה. כל אדם אמיתי, מתחבט בשאלה זו' וכשדחק בו ענהו שאם הוא רוצה להיות בטוח שהוא גמיש במחשבתו, אז שיעשה משהו שנראה לו מוזר ואינו מסכים איתו. 'כמו מה?' שאל משנאנו, 'לא יודע. תציע אתה משהו שנראה לך מופרך ומשונה' ענהו הרופא 'אין לי שום רעיון' חזר משנאנו 'מה אתה רוצה? שאעמוד על הראש?' 'גם זה רעיון אפשרי ענה הרופא. מאז הפכה פוזיצית העמידה על הראש לסימלו הייחודי.
אגב, איני יודע מה היה תוצאה של מה, אבל עובדה היא שהנ"ל פעל באופן סיסטמתי נגד עקרונותיו. התשתית הרעיונית של הקמת מדינת ישראל עמדה על היסוד של להשתחרר מהדת. לדת אין מקום במדינה. מי שרוצה באופן פרטי לקיים מצוות, זה כמובן עניינו, אבל המדינה צריכה להיות לא קשורה לשום דת. את העקרון הזה הפר ברגל גסה כאשר התחייב שכל נושא הנישואין יהיה – באופן רשמי וממלכתי – תחת סמכות הרבנות בלבד. מעיקרי תורתו הערכית היה לשחרר את העם מכבלי הדת והוא כרת ברית דווקא עם הדתיים והחרדים וכבל את המדינה בכבלי שמירת שבת וכשרות ציבוריים. גם בתורתו הסוציאליסטית, הוא 'בגד' ותחת שילך עם ברה"מ שהעומד בראשה נחשב בעיניהם כ'שמש העמים', הוא חבר דווקא 'למערב'. בשלש 'בגידותיו' אלה היא קיבע את מדינת ישראל, כשונה במהותה מחלומותיו הוא.
אגב. הסכמתו לדחיית השרות לבני הישיבות אינה שייכת לנושא. היא לא התבססה על הכרה בערך לימוד התורה, אלא אדרבא, על הבנתו שבין כה וכה הסיפור של יהודי גלותי שראשו אך ורק בספרים, הוא סיפור היסטורי שנמוג והולך מאליו, אז בשביל מה לריב על משהו שבין כה תיכף איננו?
בשל סיבות שונות (ומשונות, לעיתים), החשיבה המוחלטת וחד הערכית מצויה מאוד בציבור שלנו. תורמת לזה גם העובדה שחשיבה מפותחת יותר, כזו שלוקחת בחשבון אמיתות מורכבות, מגבירה את הסיכון של הבנת הצד האחר בסוגיה. חלילה תחשוב שיש אמת בדרכם של חבדניקים/הליטאים/הגעררס וכדו'. הרגלת ההמון לחשיבה חד ערכית, מקילה על היחצנים ('מנהיגי הדור'. לזרועותיהם) להחזיק את ההמון בדעתו, כחמורים הולכי תלם. מה יקרה חלילה לחסידות גור, אם חסידיה יחשבו לרגע שאולי ר' שאול אינו השטן, אלא ת"ח לפי כל קנה מידה? הם עוד עלולים לכפור ולחשוב שהרב'ה אינו קוב"ה ר"ל.
החשיבה החד ערכית קלה יותר בהותירה למוח וללב לנוח בשלום על משכנם. בשביל מה להכנס למורכבויות ודקויות, אם אפשר לבחור באמת פשוטה ווודאית ('אין ערבים – אין פיגועים'). השילוב של הנוחות שבחשיבה שטחית וחד ערכית יחד עם קידושה, מביאים למצב בו לא מעט מנדטים, יתמכו במפלגה שתקדש מסקנות חשיבה שטחית זו. תמיד יהיו אנשים שטחיים שיצביעו בעד ערכים חד ערכיים.
תפיסה שטחית כזאת היא קצת פלא, משום שמסורתנו קידשה דווקא את הראיה המורכבת ואפילו את שימור הדעה הדחויה. כל התושבע"פ היא לימוד צדדים ומחלוקות, גם זה שהתקבל להלכה וגם זה שנדחה. בלימוד הדעה הדחויה מקיימים מ"ע של ת"ת בדיוק כמו לימוד הדעה שנפסקה. ולא זו בלבד, אלא שאומרים בפירוש ששומרים את הצד הנדחה, כי ייתכן שיהיו זמנים ומצבים שדווקא שיטת הצד הדחוי להלכה הוא יהיה הצד הנכון ותורת האמת.
עד צליחת מלאכת השם בידו של הבית יוסף (ובאותו זמן ממש גם בידו של הרמ"א) לאסוף כגורנה את דברי התורה המשוטטים בכל מקום, ולהסיק מהם הלכה למעשה, לא ההין איש לעשות כן. גם כשהשו"ע הו"ל, יצאו נגדו רבים וטובים (היותר ידוע הוא המהרש"ל) בטענה שמעשה חיבור השו"ע אינו כדרך ישראל ומה יהא עתה על התורה וכו'
עד אז, כל רב דן בשעתו ומקומו ופסק הלכה כפי שנראה בעיניו באותו מקום וזמן. החשש הגדול היה (כפי שהיה קודם לכן, עת כתב הרמב"ם את 'היד החזקה') שהתורה תהא מוזנחת ר"ל. גם לי באופן אישי אמר מו"ר הרב פינקוס שלדעתו עוד יבואו ימים שרבנים יקבלו סמיכה על סמך הכרת הקיצשו"ע... מאז התהפכו הדברים וכיום דורשים הרבה יותר. הגם שאנחנו מוצאים עמרצים וטפשים גמורים האוחזים בסמיכה ופשוט הדבר שאין לסמוך על מי שבידו סמיכה שהוא גם בר דעת.
חרדי בעולמו
- - - - - - - - --
לא מוגה
להערות והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.