רגעים של השבוע - פרשת תצוה - זכור
ניגון של פעם / תחפושות עם טעם / הממתקים של הילדים הקטנים למבוגרים הגלמודים / הסליחה של צאצא הרומאים
א. ויהי בימי אחשוורוש
אי אפשר להישאר אדיש, אל מול הריקוד השבועי של כלל המתפללים בבית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה" בכל ליל שבת קודש, בסיום שירת הפיוט 'לכה דודי' של תפילת קבלת שבת, כפי שהנהיג המרא דאתרא והרב הראשי הרב לאזאר שליט"א מקדמת דנא. הריקוד מכניס את כולם לאווירה הנפלאה של שבת המלכה, ובמיוחד בשבתות שחל בהן או בימים הקרובים חג ומועד, ולכבוד אלו משלבים עוד ניגון המתאים לתאריך המיוחד.
כך היה גם בליל שבת קודש שעבר, ובלי תיאום או הוראה, לאחר סיבוב או שניים, התחילו כולם את הניגון הפורימי הידוע "ויהי בימי אחשוורוש", ניגון מלא שמחה חדווה ועוז, שמחדיר את אווירת חג הפורים ומהווה חלק בלתי נפרד מחג הפורים של חסידי חב"ד.
מה שפחות ידוע אולי, מדוע שרים דווקא על מילות הפסוק הראשון במגילת אסתר, מה גם, שזה ייחודי לחסידות חב"ד, כאשר בשאר חצרות החסידים, בחרו מילים הרבה יותר מתאימות ומשמחות.
לשם-כך פניתי אל שאר בשרי, מומחה עולמי לחזנות ושירה ובעיקר שירה חסידית, הרב בנימין נויפלד, וכך ענה לי:
בעבר היה הניגון מושר בפורים כניגון ריקוד ללא המילים, ויש אומרים שצירוף המילים היה, כאשר אחד התלמידים שתה משקה בפורים כמצוות היום, ופיזם לעצמו את הניגון עם המילים "ויהי בימי אחשוורוש", מה שמצא חן בעיני החסידים, ובמיוחד אצל הרבי שהיה מתלהב במיוחד בעת שירת הניגון. ואפשר גם למצוא פשר להתלהבות בניגון הזה. בשיחה של הרבי באחת השנים בחג הפורים, הביא שני פירושים על "אחשורוש": א "אחשורוש" קאי על הקב"ה, "שאחרית וראשית שלו". ב. כפשוטו - למלך מדי ופרס. והסביר הרבי כי שני הפירושים מתאימים ותלויים זה בזה, מכיוון שכל מציאותו של אחשורוש היא שעל ידו היה הנס דפורים, הוא בטל לשליחות, ועל ידו מתגלה תוקפו של "אחשורוש" - אני ראשון ואני אחרון, מי שאחרית וראשית שלו!
יש עוד המשך מרתק בשיחת הרבי המסביר ומדייק את עומק כל מילה ומילה - מה שגורם למעיין ולומד את דברי הרבי, לשיר ולרקוד את הניגון, עם משמעות חסידית משמחת ונפלאה.
ב. תחפושת לשם מה?
זכרונות הילדות הכי מוקדמות שלי מחג הפורים, הם בעיקר אלו הקשורים בתחפושת. זה היה מעסיק את דמיוני כבר מיד לאחר חג החנוכה, כשאמי היקרה מאכילה אותי ארוחת ערב ומספרת תוך-כדי, איך היא מתקדמת עם תפירת הבגד המיוחד - הבגד שיהפוך אותי בפורים ל'מרדכי הצדיק'. בדמיוני הפורה אני מוסיף במחשבות איך ייראה הכתר על ראשי והשרביט בידי, כמו שהמלמד בחיידר סיפר לנו בדרמטיות את פרטי סיפור מגילת אסתר.
זה היה דור שלא הייתה אפשרות לקנות תחפושות מוכנות בחנות כמו היום, וכל אמא הייתה מתייגעת שבועות רבים בהכנת יצירות מיוחדת לילדיה הטהורים.
גם היום ישנם הורים רבים שלא קונים מן המוכן, אלא יוזמות רעיון, תופרות בעצמן, וכשמגיע החג - הנסיכים בבית לבושים בטוב טעם, ובעיקר, בטעם יהודי מלא חן; לא תחפושות עם דמויות לא יהודיות, או לא חינוכיות. הרי התחפושת מגלה מה האדם רוצה להיות, לאן הוא שואף - וילד יהודי רוצה הרי לגדול ולהיות תלמיד חכם ויהודי חסידי. ההורים יכולים וצריכים להוביל אותם לשם כך, בדיבור, במעשה ובדוגמה אישית.
מגילת אסתר, מספרת על הרבה תחפושות שהיו, החל מהשם 'אסתר', שהוא מלשון הסתר, ועד ששמו של הקב"ה מוסתר בכל המגילה. מרדכי מתחפש ולא מספר שהוא דודה של אסתר המלכה, אסתר מתחפשת ולא מספרת שהיא יהודייה; ומכל אלו ועוד, לקחו את המנהג היפה ובעיקר המשמח - להתחפש ולהוסיף שמחה על שמחה בחג שמח, שגם הוא צריך להיות מנוצל לחינוך יהודי אמיתי!
ג. נתינה מגיל קטן
יום רביעי, שעת הצהרים, ולאולם בית התמחוי נכנסת שיירה של ילדים קטנים וביישנים. בידיהם שקיות ממתקים שהכינו בעצמם בבית, ממתקים עליהם ויתרו, ארזו בשקיות שונות, וכעת הם פה כדי לחלק אותן לקשישים וגלמודים שונים, שנהנים ממנת מזון מזינה מדי יום כאן במרכז החסד היהודי שערי צדק, מנה אחת ויחידה שיאכלו באותו יום, חמה מזינה וללא כל תשלום!
זה כבר ריטואל קבוע. שבוע לפני חג הפורים פונה אליי המחנכת הגברת דלוון ובפיה בקשה: 'מתי אני יכולה להגיע עם כל הילדים בכיתה שלי, כדי לחלק משלוחי מנות לנזקקים?'.
נכון שעדיין לא חג הפורים, ובחג עצמו הילדים בבית כי אין לימודים, אבל המחנכת המסורה מנצלת את ההזדמנות לחינוך כבר מגיל קטן לנתינה, תוך ויתור על משהו שטעים ונוח לי - בשביל זה שחסר לו וזקוק למה שאני יכול לתת למענו.
בטור מסודר ומתוך כבוד, ניגשים הילדים הקטנים אל הסועדים, מעניקים להם את החבילה הקטנה ומאחלים להם חג שמח, וזה משמח את המקבלים ואולי אף יותר, את הנותנים.
וכאן המקום להזכיר לעצמנו ולכל אחד, את פסק הדין של הרמב"ם, על המצווה הכי חשובה בחג הפורים: "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים, מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו; שאין שם שמחה גדולה ומפוארה, אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים"!
ולתמונת השבוע שלי:
"אני צאצא לאלו שהרסו את בית המקדש שלכם, וברצוני להעניק לכם מתנה זו, תוך התנצלות על האסון והעוול הנורא שאבות אבותיי עשו לכם בשעתו". כשסיים האורח לומר את דבריו, הוא פתח ארגז וממנו הוציא מודל בצבע זהב של 'ארון הברית', אותו העניק לרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, שהעביר זאת למוזיאון הצדקה בקומת הכניסה למרכז החסד היהודי שערי צדק.
תלמידי כיתה ב' בתלמוד תורה 'חדר מנחם', שלמדו בשבועיים האחרונים על כלי המשכן, מתוך פרשיות השבוע הנקראות בשבועות אלו הדנים במשכן ובכלי הקודש - הגיעו אתמול לסיור לימודי להמחשת ארון הברית, ביוזמת מחנכם המסור הרב אליהו דיקשטיין, כי אם תמונה אחת שווה אלף מילים, המחשה אחת, שווה אלף תמונות.
לכבודו של הרב אליהו, פדגוג מסור המנצל כל אפשרות להאהיב את הלימודים על תלמידיו, הוצא המיצג מתוך הוויטרינה המיוחדת, והילדים קיבלו הסבר מקיף ומוחשי על הארון המיוחד שליווה את עם ישראל במשך שנים רבות, בתפילה ובתקווה שנזכה לכך שוב בקרוב בגאולה השלמה.
גוט שבת וחג פורים שמח!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.