שלום וברכה מורי ורבותי!
ערב שבת שלום, שבת פרשת ויקרא!
והפסוק הראשון בפרשתנו: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו" (ויקרא א, א).
הקדוש ברוך הוא אומר: "אני רוצה להראות לכל עם ישראל לדורותיו עד כמה אני אוהב ומחבב את משה רבינו, ולכן אני לא נגלה אליו, לא נותן לו חלילה וחס להתעלף כדי לדבר איתי, אני קורא לו בדיוק כפי שחבר קורא לחברו ומתחיל בשיחה".
משה רבינו הצטמרר, הוא היה "עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם" (במדבר יב, ג), הוא לא היה מסוגל כביכול לכתוב על עצמו "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה".
מה עשה משה רבינו?
כתב את האות א' קטנה, השאיר בקסת דיו מעבר לנדרש.
כי הלוא כאשר הוא קיבל מהקדוש ברוך הוא את הדיו, הוא קיבל דיו למילוי כל התורה בכתב גדול, ואילו משה חוסך מילואה של חצי אות, בכך שהוא כותב את האות א' בקטן.
"וַיִּקְרָא" באות א' קטנה נראית מרחוק כמו "ויקר" – מלשון "מקרה", וכך רצה משה רבינו שיווצר הרושם שכביכול בדרך מקרה פנה אליו הקדוש ברוך הוא ושוחח איתו.
אבל מה עשה הקדוש ברוך הוא למשה?
לקח את אותו עודף של דיו שנשאר בקסת, סכסך בשערו, ומזה קרן עור פני משה.
ללמדך, ככל שתקטין את עצמך, כל תגדל יותר ויותר.
"כל המשפיל עצמו, הקדוש ברוך הוא מגביהו" (עירובין י"ג ע"ב).
תנסה להיות הקטן, המתחיל, ההוא שלא מבין יותר מדאי, תעשה את הרושם "השלילי" הזה כביכול, ותראה עד כמה הקדוש ברוך הוא מגדל ומנשא אותך.
וכמו שהיה אומר עד ימיו האחרונים מרן הרב שטיינמן, זכר צדיק וקדוש לברכה: "מעולם לא ראיתי אדם שמוותר ומפסיד".
תמיד מי שוויתר, בסופו של תהליך ניצח.
כי המלחמה האמיתית לא נמדדת בקרב הקטן הזה שנמצא בפנינו, אלא במשהו גדול וארוך הרבה יותר שמתפרס על פני כל החיים כולם.
מקטינים את עצמנו, מוותרים וזוכים להיות המוצלחים והגדולים ביותר.
וברכת שבת שלום מבורך, ממני ומכל צוות החיזוק היומי העולמי, האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ, ומה לא?...
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.