מדברי הוד כ"ק האדמו''ר מבעלז (קרעניצא/לאנדאן) שליט''א שביעי של פסח ה' תשע''ח

פתח רבנו ואמר:

ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים..

קוה קויתי השם ויט אלי וישמע שועתי. ויעלני מבור שאון מטיט היון. ויקם על סלע רגלי כונן אשרי. ויתן בפי שיר חדש תהלה לאלהינו. רבות עשית אתה ה אל-הי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. אין ערוך אליך  אגידה ואדברה עצמו מספר.. אומר רש''י  קוה קויתי במצרים. ולבי אומר לי שרש''י הקדוש תלה דבריו בדברי המשורר האלוקי: בקאפיטל ס''ב אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקותי. שזו היא הממוצע בין הסתום והנסתר באור המקיף שברוח ובין הפנימי של הדעת הנפול שבבחינת דומה נפשי מאחורי עובי הקליפה אשר בסוד אני ישנה ולבי ער. וסגולת הקוה קויתי היא להעיר את ניצוצות הנשמה, בהמשכת ההתעוררות דלעילא שהמשיך הבוית''ש לאבותנו בימי היותם משוקעים במ''ט שערי טומאת מצרים,  בלי שום הכנה זכות והכנה מצידם, רק במחשבה דעתיקא קדישא כדי שלא ישתקעו לגמרי ח''ו, והם תפשו והתחזקו בתקווה זו בבחינת קוה קויתי, כאומלל נשוי טובה המשתוקק לצאת מייאושו המוחלט והוא משתוקק ומקוה לימים שישוב לקוות ותקוותיו עצמן תהיינה  שעשועי נפשו. ומשכיל יבין מדעתו, שפשיטות התקוה אינו בגדר דעת או תבונה, וגם לא בבחינת אמונה, אלא שהוא עניין נפרד בנטיית רצון האדם שנטע בנו הבורא, ובכח האדם  ולחזק ולאמץ את תקוותו בבחינת חזק ואמץ לבבך וקוה . ונראה לי שיסוד תיבת קוה הוא, כמו יקוו המים דהיינו יתכנסו בבחינת התכנסות התשוקה הסתומה עד שתהיה שוטפת ומכסה על איתני המח הנפול והשכל המתייאש. מקוה ישראל מושיעו בעת צרה.. ואומר במדרש: זה שאמר הכתוב הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו. אין ביד ישראל אלא קווי כדי שיגאלו, ובשכר קוה קויתי נגאלו. וכן הוא אומר טוב השם לקויו. שמא תאמר עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו-קוה אל ה. חזקו ויאמץ לבבכם. דוד שקוה לי עניתיו. לכך קוה קויתי ה..  

ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים.. רש''י הקדוש מביא לביאור דברי הפסוק את הפסוקים לך נחה את העם ואת הפסוק בהתהלכך תנחה אותך לרמז ולהעיר שבהנהגת עם השם זרע קדש וגם בהנהגת עצמנו כשלעצמנו, ינחונו המוסרים העמוקים והנוראים שבסיפור בפסוק הזה. והוא שאבותנו יצאו ממצרים בשליחות פרעה בעוד היותם במעלת את העם הפחותה, כמו שהזכיר בעל האור החיים הקדוש ויהי לשון צער שהיה הדבר בלא זכותא ובבחינת דור שכולו חייב, עם כל זה היה ה' הולך לפניהם ומנחם בדרך, וגם הודיענו שלא נחם אלקים דרך ארץ פלישתים, ועוד סבבם דרך המדבר כדי להצילם ממחשבות הנסיון פן ינחם העם. שהרי כל בר דעת יודע אפס מעט עד כמה שאינו יודע מגודל מעשיו ועומק מחשבותיו יתברך בעשותנו לבני בחיריו לו לעם סגולה, מאז ברית בין הבתרים עד הגאולה השלימה המיועדת. והכתוב אינו אלא כמזיז קצה הוילון למען  תנחה אותנו ניצוץ הכרת יקרת מעלת עם השם מידיעת שמץ מנפלאות עומק מחשבותיו יתברך בנו, כי לא חישב לנו את עובי נמיכותנו בבחינת טוב לנו עבוד את מצרים ועוד חשב בנו בשפלנו מחשבות אין חקר  ונשאנו כאשר ישא האומן את היונק פעמים בבחינת ויסב את העם בבחינת סיבוב הסיבות הנראים כקרובים לטבע, ופעמים למעלה מהם בדרך הנסי והפלאי, לקרב המועיל ולהרחיק המפסיד לתכלית גאולתנו פדות נפשנו. פעמים בבחינת מלך עוזר העוזר לנו לשאת את הצרה ופעמים בבחינת מושיע שמוציא וממלט אותנו מהצרה הגופית והנפילה באמונתו ועבודתו ית', כמו שמפרש רש״י בגמ' על לבי ישוע הבן שנושע ונמלט ממעי אמו, והגדול מכולם הוא המגן, כדרך שאמר הקב״ה לאבינו אברהם אהובו בחירו  ואנכי מגן לך, שהוא מסבב הסיבות שלא נבוא לידי צרה ח״ו ואנחנו מברכים ברכת מגן אברהם שהוא גדול החסדים והנסתר והנעלם שבהם. ובמעין שבע פותים בו ואומרים מגן אבות בדברו. והכל בכל בחפציו יתברך שמו להחיותנו כהיום הזה להיותנו עמו ונחלתו. כי לגדולות נועדנו לתקן עולם במלכות שדי בליקוט כל שברי הכלים וניצוצות החטא להעלותם לשרשם העליון, בעסק התורה וקיום המצוות בארץ חמדה אשר עיני ה בה. וכן אמר דוד: אמרו לאלקים מה נורא מעשיך.. מה גדלו מעשיך השם מאד עמקו מחשבותיך.. ואנחנו עוד לא יודעים ומשיגים עד כמה שאנחנו לא יודעים בסודות השיעבוד והתלאות שנודעו לאא''עה בברית בין הבתרים, כי אם רמזי קצות דברים שגילה לנו בתוה''ק. והעיקר שאנחנו עוד דבוקים חבוקים בו אף כי יסור יסרנו יה בצירוף אחר צירוף כצרף הזהב הטהור, ואנו מכותשים מכל צד בבחינת כתית למאור, נבחנים וחוזרים ונבחנים בכור עוני החומר והנפש ויסורי גלות שעבוד מצרים וכו''כ שיעבודים, צרות תלאות והצלות בכל דור ודור. וכי לו הצדקה כי אנחנו הקשינו ערפינו הרשענו ופשענו, מפני חטאינו גלינו מארצנו ועוד לא נושענו בהתעוררותא דלתתא, עד כי ישוב ברחמיו ויקיים בנו דברי נביאו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. והנביא ישעיהו אומר: שוש אשיש בהשם תגל נפשי באלוקי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני.. בגדי ישע הם בבחינת בגד הגוף שהוא בגדר מדו בד, ומעיל צדקה הוא העוטף העליון לכבוד ולתפארת לעיני הבריות. וכן אמר דהמע''ה בתהילים: כי שמחתני השם בפעליך ובמעשי ידיך ארנן. פעלי השם הם מעשי ההשגחה הנסית בפרטיותי בכמה וכמה הצלות שהצילני כפי שהזכיר בשירו שבהפטרת החג מספר שמואל ובשינויים דקים בקפיטל ס״ב שבספר תהילים המה שמחת לבבי ושעשוי נפשי כשלעצמי בבחינת מגדיל ישועות מלכו, והשפעות החסדים והפלאים התדירים שבמעשי ידיו שטבע הבוית''ש בטבע הבריאה בבחינת נוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה וכו׳ בהם ארנן באזני כל לאמור יתמו חטאים מן הארץ, וכמו שאמרה ברוריה בת רבי חנינא בן תרדיון, יתמו חטאים ולא חוטאים.. אבל על החטאים אנו . ובנגינותי אנגן כל ימי חיינו על בית השם.

וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, ויראו העם את ה' ויאמינו.. בשמחת החג אפשר לומר את אמיתת דברי הפסוק בדרך צחות: על יסוד מאמרו העמוק מני עמוק של הרבי מקאצק הידוע על ונהיה בעינינו כחגבים.. שזו ההתקטנות וההתבטלות היתה עיקר חטא המרגלים. ולומר: וירא ישראל את מצרים מת,  כלומר הדרך שהיו ישראל המשועבדים רואים את המצרים, דהיינו בהתפעלות שבהתבטלות כראות עיני עבדים את אדוניהם הראויים לעבדם, מת במיתת חרפה על שפת הים. כדרך שהבטיחם מרע''ה אשר ראיתם את מצרים היום לא תסיפו לראותם עוד עד עולם.. כי עד שראום למעבידיהם בהפיחם נפשם על שפת הים היה חלוק לבם בין ויאמן העם שנאמר בפקוד פקדתי ואמונתם במעלת המצרים ואדנותם, בבחי' ונעבדה את מצרים אשר אמרו למשה רבם ברדוף המצרים. והמהר''ל אומר על פירוש רש''י על ויצעקו ברדוף המצרים שתפסו אומנות אבותם. דאין לומר שהיו צועקים כדרך הצדיקים שהם צועקים בעת צרה, דהא היו מתלוננים עכשיו לומר הלא טוב לנו עבוד את מצרים, אלא שהוא אומנות אבותם, שכך היה דרך ומנהג אבותם לצעוק בעת צרה, ודבר שהוא מנהג אבותם נמשך האדם תמיד אחריו, כמו שאמרו בגמ חולין: וגוים שבחו"ל לאו עובדי עכו"ם הם, כי מנהג אבותיהם בידיהם; כלומר: הם אינם מודים באליליהם מתוך אמונה פנימית. כי אם מתוך מורשת אבות גוד-פארם בלע''ז.. ואילו השפת אמת אמר בשם זקנו הגדול על תפשו במנהג אבותם שנפשות זרע קדש תמיד מוכנים ומכוונים לתפילה וזעקה להשי''ת, וגם בהטרף עליהם השעה בהסתר הפנים של קושי הגלות המר, עצם צרתם היא תפילת לבבם, וגם בבהילותם ובלבול דעתם בהקרב רודפיהם צעקו כדרך אבותם, ולפניו ית''ש הייתה שוועתם בבחינת תפילה. ובוודאי ששניהם אמת ואו''א דברי אלוקים. ואנו משבחים ומהללים שעמדו לאבותנו רחמיו ורב חסדיו ית''ש בזכרון אהבת איתם, גם אחרי שהמרו כדברי הכתוב וימרו על ים בים סוף והמאירי שם אומר שמריים עמד להם גם על הים במקום שדרך הבריות להרהר בתשובה.. ונתנו פתחון פה למלאכי השרת ושר הים שקטרגו, בבחינת והמים להם חמה מיסוד אף וחמה מסטרא דימינא ושמאלה, כי אמרו הלמה יטבעו אלה וינצלו אלה שהרי אלה ואלה עובדי עבודה זרה כמובא בילקוט. עד שהראם הקב''ה במפלת חיל פרעה וראו את מצרים מת, כפרו בע''ז דקליפת מצרים ונתעלו לבחינת וירא ישראל כדברי רבי יוחנן בגמ. מגילה. ויראו העם את השם ויאמינו, שנאמר על כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי, ובסמוך לו שרתה עליהם השכינה וזכו להשפעות רוה''ק דאז ישיר משה ובני ישראל.  ומכאן גם נשיג הלמה דקדק ופירש רש''י עזי וזמרת יה שלא כתרגומו. כי שם במשמע שישראל היו משבחים ושמחים בהשגות ומעלות עצמם כאומרים עוזי וזמרתי יה שבטחונם וזמרתם להשי''ת קודמת והיא שהביאה לויהי לי לישועה, אלא פירש שעזי וזמרת יה דהיינו גבורות השם וזמרת יה (שהיה מזמר עריצים) היו לי לישועה בלי כל שמץ זכות לעצמי. ואת דברי התרגום עצמם יש לישב, כי השירה הייתה שירו ברוח קדשו של משה רבנו כדברי רש''י על אז ישיר- אמר לו לבו שישיר, כי השיר הוא למעלה מן הדבור והשיחה הקשורים בכלי המחשבה כי הוא לשון הלב המרגיש ומשתוקק לקרבת אלקים למעלה מגבולות המקום הטבע והזמן. וישראל היו עונים אחריו בבחינת התדבקות בצדיק עד שהיו כוללים עצמם בו במעשיו ורום השגותיו בפעולות הבוי״ת..  והכהן מלובלין אומר: שבשבת וביום טוב אומרים שבת ומועדי קדשיך באהבה וברצון בשמחה ובששון הנחלתנו, אהבה ורצון הם בלא טעם, רק שכך רצונו ית', כמו שנאמר הלא אח עשו ליעקב, דהיינו שמעשיהם שוים, ואף שיעקב חס ושלום עושה כמעשה עשו או עשו עושה כמעשה יעקב, מכל מקום ואהב את יעקב אהבה בלא טעם. בשמחה ובששון היינו שבאמת ראוי לאהבה מפני מעשיו, על דרך מה שנאמר בן חכם ישמח אב, ונאמר בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני..

 ואני בעניי הרהרתי בתפילת והשיאנו ה אלוקינו. שהשיאנו הוא מלשון הפעל, ומשאת כמו ותרב משאת בנימין, ויתן משאת כיד המלך שהוא מתנת שמחה וחנות מיד זה שהעושר והממשלה שלו. ואנו מבקשים מלפניו יתברך והשיאנו השם אלוקנו, עומדים ושמחים אנו לפניך במועדך מלכנו אלוקנו. אז אנא תנה נא גם לנו מתנת חנותך ביום שמחת מועדיך, בברכות שבהשפעת אורות החסדים הפשוטים דזמן הגאולה. ובכלל מאתיים מנה הוא, שוהשיאנו בלשון מפעיל נשוא מאך אונז דערהייבן בלע''ז. שנשלים את ימי החג מתרוממים מנמיכות עובי חומריותנו וקרובים אליו בבחינת זה קרבן היום. ובמיוחד בזמן צאתנו ממצרים נהיה בבחינת ופרעה הקריב שהקריב לבם של ישראל לאביהם שבשמים. ועוד לעניין ימי המעשה הבאים לקראתנו לשלום, הייתי מהרהר בדברי רב יהודה ביומא שאמר על אתהלך לפני ה' בארצות החיים זה מקום שווקים, ולכאורה מתמיה כלום איזה מין בקשה היא זו שביקש דהמע''ה מהבוית''ש כאומר לאמיר זיך דרייען אין די גאסן. אלא במשמע שהשתוקק ששעשיותיו בעסקי הפרנסה במקומות השווקים גם המה יהיו כהולך לפני השם ומשרתו. הן צדק ואיפת צדק ללכת בדרך טובים ולשמור אורחות צדיקים.

עד הנה עזרנו רחמיך ולא עזבונו חסדיך ואל תטשנו ה אלוקינו לנצח, וישפיע עלינו מאור הישר שבספירות היסוד והמלכות שבחסד ביום השביעי מקרא קדש שהוא בחינת יחוד עילאי דעתיקא קדישא דהביאני המלך חדריו כנזכר בכתבים ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות ונבנה גם אנחנו בבני חיי ומזוני, ויתקיים בנו תביאנו ותטעמו בהר נחלתך בגאולה האמיתית השלמה אכי''ר. ע''כ דברי רבינו.

טוב עין הוא יבורך: מי שברך אבותנו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את אוהבנו אהובנו הרב המשפיע המפואר כש''ת הרב חיים שליט''א בעל האכסניא לדברי רבינו שליט''א ובשכר זה השי''ת ישמרהו בנהורא מעליא ויצילהו מכל צו''צ ומכל נו''מ. ויזכהו לעלות לרגל  עם כל ישראל אחיו ונ''א. 

יהודי פשוט

לאנדאן