*דבר תורה יומי מכ״ק מרן האדמו״ר רבי יאשיהו פינטו - הרי״ף שליט״א:

מובא בשם תלמידי רבנו הבעל שם טוב זצוק״ל להיזהר בעומדו ממיטתו שישהה.
המחשבה הראשונה והדיבור הראשון והמעשה הראשון, להשם יתברך, בתורה ובמצוות, ועל ידי זה, יהיו נגררין כל המחשבה והדיבור והמעשה של כל היום, כי הוא בבחינת ברא בוכרא ואח גדול, שכל האחים נגררים אחריו וחבין בכבודו, וזה הרמז בתורה ( שמות י״ג, ב׳): ״קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא״.

ונשתדל להקפיד הקפדה גדולה בהנהגה קדושה זו שנתחיל היום, במחשבה ובמעשה וברצון לשמו יתברך.

והנה, נבאר יסוד גדול על פי דברי אבותינו לרבותינו הקדושים זצוק״ל :
ידוע שמצוות תפילין, מהמצוות הרמות והחשובות והאור הגדול, הרשב״י ביאר, שבמצוות תפילין, מקיים האדם את צווי הקב״ה ״ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם״.
מצוות תפילין היא כמשכן, כבניין בית המקדש ומביא את האדם עד לידי הזכות שהקב״ה ישכון בתוכו.

ונראה להבין במצוות תפילין כמה עניינים:
א. מדוע תפילין של יד צריכים להיות דווקא ביד שמאל ?
ב. מדוע צריכים להסתיר התפילין של היד ?
ג. מדוע צריכים להניח התפילין של הראש בגלוי ולא בסתר, כתפילין של יד ?
*ד. *וכן, מדוע אסור לדבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש ?
והקשה על כולם:
ה. מובא בשולחן ערוך (אנ״ח, סימן לב, סעיף מ״ד) שהלכה למשה מסיני, לכרוך הפרשיות של תפילין עם שיער של בהמה וחיה טהורים, ונהגו לכתחילה, שיהיה שיער של עגל (כדי לכפר על חטא העגל) והוסיף המחבר ״קצת שיער זה צריך שיראה חוץ לבתים״
וקשה, מדוע שיער של עגל? הרי דבר זה מזכיר את החטא הקשה ביותר, חטא העגל, ומדוע?!
אלא, צריך לבאר ולומר, הנה חיי האדם מורכבים ממצוות שעשה האדם, לשם שמים ומצוות שעשה שלא לשם שמים. ומצוות שעשה לשם שמים, הם ראשית המחשבה של האדם. אך מהמחשבה הראשונה שחושב האדם, עד שמגיע לעשייה, בדרך יש את היצר הרע, אשר נלחם עם האדם, ועד העשייה של המצוות, מוריד את המצווה להיות שלא לשם שמים.
והנה, תפילין של יד מסמנים מצוה ״שלא לשם שמים״ ולכן מניחים תפילין של יד, ביד שמאל ומסתירין את התפילין, כי זה לא לשם שמים. אך אסור לדבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש, כי התפילין של ראש מרימים ומתקנים את של היד ומביאים אותם, לתיקון השלם, להיות עולה לפני הקב״ה לשם שמים.
ולכן, בזריזות ובלי דיבור ובלי הפסק, מיד מניחים את התפילין של הראש, שעליהם נאמר ״וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך״ זה לשם שמים. דכל מה שנעשה שלא לשמה, עולה בתפילין של ראש, לשמה.
ולכן, מתפילין של ראש יורדות שתי רצועות, אחת מצד ימין ואחת מצד שמאל, כדי לחבר את ה- ״שלא לשם שמים״ יחד עם ה- ״לשם שמים״, שיהיו כמקשה אחת ויעלו לפני הקב״ה כאחד.
והשערה של העגל, זה תיקון גדול.
דהינה, מצאנו ביום הכיפורים, היום הגדול והנורא, לוקחים שעיר המשתלח ומוסרים אותו לעזאזל, ליתן בזמן גבוה וקדוש, גם לסטרא אחרא, איזשהי אחיזה, שתניח ופחות תקטרג על האדם. וכן, כשמסיים האדם לאכול, והשטן דורש ומקטרג ורוצה גם לעצמו, נותנים מים אחרונים לשטן.
וכך גם בתפילין, שזה זמן נעלה ביותר, שהאדם בונה משכן להקב״ה ומאחד, השלא לשמה, ומרומם אותו לשמה, שיעלה לפני הקב״ה נקי ומתוקן, עומד השטן ומקטרג ומבקש גם לעצמו ושם, לערבב השטן, לוקחים שערה של עגל ומוציאים מעט מן התפילין של ראש להשתיק השטן.

ולכן, נשתדל בכל כוחנו, לחזק ולעורר מצוה רמה זו של תפילין.
ונחשוב בדעתנו, בשעת הנחת תפילין של יד, ששם מתנקזים כל המצוות הנגועות ב- ״שלא לשם שמים״ וכאשר לובשים התפילין של ראש, נכוון בדעתנו, ששם עולים כל המצוות ״לשם שמים״, וכך מביאים עצמנו לתיקון השלם ולתקן עולם במלכות שדי.