אין חשש איסור במפעלים וסופרמרקט חמץ שחלק מבעלי המניות יהודים

לכבוד הרב המפורסם זוכה ומזכה, אמרותיו נעימות , הגיגיו מתוקים מדבש ונופל צופים , מאיר היהדות באור חדש ועלינו נערץ ונקדש, מורינו רבי חיים שאולזון שליט"א

הנה לפני שבוע כתבתי לכבודו אודות החשש שאולי יש בעלי מניות יהודים במפעלי חמץ וחשש חמץ שעבר עליו הפסח, והבאתי מהאחרונים שחמץ שעבר עליו הפסח שייך גם כשליהודי יש רק חלק מהחמץ, והוא שותף בו עם הגוי, ואמנם "אחרי שובי ניחמתי" ומצאתי שאין בזה שום חשש איסור. כדלהלן, בשו"ת מהורי"א הלוי (ח"ב סי' קכד). המחבר דן שם בשאלה, בדבר העיר נדבורנא שנמכרה לחברה "באדענקרעדיט אנשטלאלט" והעוסקים והמפקחים הם נוכרים, אבל גוף העיר הוא של אותם האנשים בעלי המניות (אקציען) מן האנשטאלט הנ"ל, והרבה מניות הן תחת יד יהודים וכל ההכנסות מתחלקות בין בעלי המניות. ונסתפק כי נמצא שם בית שכר ונשתהה עד לאחר הפסח שכר מעד, האם יש בזה חשש חמץ שעבר עליו הפסח, מאחר שחלק ישראל מעורב בו.

מהרי"א הלוי ז"ל העלה להיתר, ובניתוח השאלה שם רוצה לומר, שכאן בנידון המניות אין לבעל המניות זכות ובעלות לעשות כל מה שירצה, דהדבר ידוע, שאין לבעל המניות שום זכות וכח למכור החמץ או לבערו, שכן ההחלטות הן על פי המנהיגים המפקחים על העסק, על פיהם יצאו ויבואו כל עניני עסקיהם, וכיון שלא יכולים לבער החמץ, ממילא לא עברו בב"י, ומאחר שלא עברו בעלי המניות על ב"י, לא קנסו אותם חז"ל, לאסור החמץ לאחר הפסח. ומוסיף, דאם נאמר דגוף החמץ אינו של בעל המניות, אם כן גם הרשויות והבתים והחצרות אשר החמץ מונח שם, גם כן אינם של בעלי המניות, וכנודע שאין להם רשות ליכנס ולהשתמש במקומות השייכים לחברה. א"כ אף שהחמץ הוא באחריותם, שבאם יאבד החמץ, ההפסד על בעלי המניות, מ"מ הו"ל כמקבל אחריות על חמצו של עכו"ם בביתו של עכו"ם, ומכיון שלא היו באפשרותם בשום אופן לבער החמץ ואין לו לבעל המניות רשות ליכנס למקום שהחמץ שם, אין מקום כלל לקונסו וכו'.

ועל יסוד זה דן הגד"צ הופמן ז"ל בספרו "מלמד להועיל" (ס' צא) בשאלה שעלתה לפניו והיא: "חבורה של קצת נכרים וישראל אחד, יש לה בית מאכל, ולכל אחד מבני החבורה יש קצת חלקים במניות (אקציען), ויש לאל ידו למכור המניות לכל מי שירצה. ובעד כל מניה ומניה, יקבל המחזיק בה סך מעות מדי חודש בחדשו, מה דינו לענין חמץ בפסח (כי בודאי בבית המאכל יש כמה וכמה חמץ), כדי שלא יכשל ח"ו באיסור ב"י וב"י". ולפי דעת השואל הוצע שימכור הישראל המניות שלו קודם הפסח ללוקח נוכרי. ודעת הגד"צ הופמן ז"ל, שאין צריך למכור המניות, אם עי"ז יהיה היזק לישראל, והתורה חסה על ממונם של ישראל. ויוצא מתוך הגדרה זו, של הגרי"א הלוי ז"ל, מכיון שאין על בעלי המניות שום זכות בעלות על בית מאכל זה, ואין להם רשות להכנס ולחוות דעה, ומה גם זכות על רשות המקום, הרי בעלי המניות לא עוברים על איסור בל יראה ובל ימצא.