יהודי שמח וטוב לבב מגיב לחברו יהודי הפשוט

לכבוד מעל'כ יהודי הפשוט על ישראל הדרתו באינטרנט.

אני, יהודי שמח וטוב לבב

ראשית כל, לא התכוונתי לפגוע ברגשותיך. אני בתמימותי חשבתי שמי שמעליב ראשי בני ישראל מעל מסכי האינטרנט הוא בטבעו אדם לא רגיש כ'כ ולא לוקח דברים אישי.

ולכן, מוחל ומפייס. 

אבל הבה נשכחנה מעצמנו ומרגשי קרוצי מחומר. אנחנו על כל חשיבותנו בסך הכל אורחים עלי אדמות. התורה והמסורה כאן לנצח.

מה שהקפיץ אותי זה מלכתחילה זה העזות מצח של מי שמציג את עצמו כחסיד שכביכול מאשים את רבו בפרהסיה בצורה בזויה שכזה.

וגרוע מזה, שמנסה לנצל קשייהם היום יומיים של תמימי דרך כדי להסית אותם להתקומם נגד רבם. זה דבר שלא ראיתי בחיים.

ברשות רב שאולזון אעלה כאן מעט היסטוריה ואח'כ זכות הדיבור למעל'כ מעתה ועד שיחיו המתים.

 

עזיבת הדת בשני עשורים שבין מלחמות העולם.

 

זה נכון שבין מלחמת עולם הראשונה לשניה היתה עניות קשה ובד בבד היתה עזיבה המונית של הדת.

אולם אסור לנו לשכוח שהעוני היתה תופעה כלל עולמי. החל מההיזקות הנוראות שמלחמת עולם הראשונה השאירה אחריה ועד לקריסת שוק ההון ב1929 ועד לדיכאון הכלכלי ששרר בעקבות זה.

בנוסף לכך - ויתכן גם שבעקבות כך - התחילה לנשוב רוח סוער של אידיאולוגיות חדשות שהוצעו כפתרון לכל הבעיות.   

היום מאה שנה אחרי, אנחנו חכמים לאחור וקשה לנו לראות את ההגיון בכל אלו, אבל אז בזמנו רעיון הסוציאליזם הפאשיזם והציונות סחבו אחריה בלהט עשרות מיליוני אנשים, יהודים כגויים.

זה שבחורי ישראל הקדישו אז מיטב שנותיהם לתורה במקום להתכונן לקריירה לא פגעה בקיום הדת. 

אדרבה ואדרבה. בגרמניה ובאמעריקא ואצל המודרניים שבמזרח אירופה ששלחו הבחורים לגימנזיום ולאוניברסיטאות שם דווקא כמעט ונמחקה שמירת המצוות.

בימינו יש נושרים מבתים עשירים בדיוק כמו שיש מבתים עניים. אנו מוצאים בכלל ישראל במשך כל הדורות צדיקים עשירים לצד צדיקים עניים. וכדברי חכמינו הק' רבי אלעזר מחייב העשירים והלל את העניים.

בהונגריה היה יותר מה לאכול מבפולין ובכל זאת היו שם רבבות פורקי עול והמון משומדים מתבוללים. (אם כי קהילות החרדיות היו אכן יותר מבוססות ומאורגנות)

דאגה הרשעים לשלום הציבור

המושג חרדי פירושו התבדלות מהחברה הכללית ולהישמע לתורה ולחכמיה החיים וקיימים.

שבתאי צבי המזרחי ותלמידו פראנק הפולני ידעו ללמוד לדבר ולקרב ולעודד אנשים. רוב רובו של תוכניותיהם היו להקל על העם. הם אפילו דיברו על 'קידום זכויות האשה.' 

אולם דבר אחד הם באמת לא הראו אף פעם: וזה אהדה, הכנעה וציות לגדולי ישראל דאז.

גם הרשע לפיד דיבר בשעתו לציבור שלנו 'מעל ראש הרבנים'. הוא פנה לחרדים והציע להם להיחלץ ממשמעת הרבנים.

בין שבתאי צבי וקודמיו ועד ללפיד ישנו רשימה ססגונה ארוכה של דמויות שונות ומשונות שבאו - וחלקם בכנות מסוימת - לעזור ולפתור בעיות בכלל ישראל. 

אולם מהרגע שאישים הללו הפגינו מרי בגדולי ישראל שבזמנם התברר ליראי השם שבאותו הדור שהכל עצת השטן. ובכל המקרים זה נגמר בבכי והרס.

   

טוב שנזכור גם שבאירופה היה תעשייה ענקית של בידור חילוני בשפת יידיש עסיסית . דזיגן, שלום עליכם וכו' דיברו 'א היימיש'ן יידיש' ובכל זאת היו שונאי התורה ושומריה.

חצי מיליון חברי הבונד (רובם ככולם חילונים גמורים) היו יהודים גאים ודיברו נגד התורה והכל אך ורק עם היימישע יידיש.

השימוש בפסוקים במאמרי חז'ל ובסיפורים חסידיים לא הופכת הטמא לטהור ואת האסור למותר.

ואגב, כמה הבהרות:

א' איננו חושב שר' יענקלה החביב והקדוש ישמח שדבריו שירבבו בקונטקסט שבמכתבך.

ב' סבתה שלי היתה אשה יפיפיה ובעלה האלגנטי עטור הזקן היו מפולין - שום גבן שום שלימזל.

ג' הרעיון של קום ועשה במקום להתלונן - טראכט גוט וועט זיין גוט היא רעיון חסידי ותיק.  

לסיום:

חבל שבימינו ציבור החרדי הושפע מתרבות החצופה של האינטרנט.

באינטרנט יש לכולם דעה שווה . לא כך בתורה.

עולם הגשמי אשר ברא יוצר כל, נתפסת ונמדדת בחמשת החושים ראיה שמיעה מישוש טעימה וריח.

אולם להשיג קדושה ודבקות בתורה בצורה שתמשיך לדורות הבאים, אנו נזקקים לסט אחר של אמצאים כמו ההכנעה, טהרה, מסירת נפש ללימוד תורה והקרבה לחיים תורניים.

כשאנו מנשקים לספר התורה זה לא בגלל שאהבנו את הבהמה שאת עורה לקחנו לעשות קלף. אלא שברגע שדברי תורת השם מעוברים אלינו מעל גבי קלף זה, הרי הוא קדוש.

אדמו'ר, ראש ישיבה, רב או מנהיג רוחני של ציבור גדול שומרי תורה אסור לבזותו או לבקרו כמו שאנו עושים לפוליטיקאים, נקודה. 

בפרט כשזה לא כרוך בנושא פוליטי כלשהו שניתן להתחמק ולומר שאנחנו רק 'מלבנים את הסוגיה' וזה 'לצורך העניין' וכי לא מתכוונים אליו אלא הסובבים אותו'.

לא אתכסח ולא אתנצח עמך. אנן בדידן ואינהו בדידהו.   

בברכת תומת ישרים תנחנו. אחיך, מברכך, מכבדך,

יהודי שמח וטוב לבב