האם יש לקחת בחשבון את המה יאמרו?

שלום וחנוכה שמח (למרות הכל) לר' חיים,

כואב מאד על פטירת המנהיג האחרון של דורנו, וכואב עוד יותר לראות בבעולמם (ורק בבעולמם) את השמחה לאיד של המחבלים ודומיהם, דבר שמעולם לא ראינו. כלל גדול נקוט בידינו: אחרי מות קדושים אמור, גם אם היתה ביקורת על מישהו, כשהוא מת מדברים בשבחו, אפילו החסידים לא שמחו כשנפטר הרב שך! (אם היה דבר כזה אבקש שיתקנו אותי).

אבל עם זאת, יש נקודה שיש לתת עליה את הדעת: מצד ניתוח המציאות, המחבלים ודומיהם קרובים יותר לאמת (שאתה כותב תמיד) מאשר רוב הליטאים, רוב אלה שהלכו להלוויה. למה? כי המחבלים טוענים שהרב שטיינמן זצ"ל אינו ממשיך את דרכו של הרב שך, ואילו השונאים טוענים שהוא המשיך את דרכו. ולמעשה, המחבלים צודקים, הרב שטיינמן זצ"ל לא הלך בשיטת הרב שך, אלא שבכך שבחו...

ומכך הצד השני של המטבע: ככל שכותבים בבעולמם לשבחו של הרב שטיינמן זצ"ל, נותנים פתחון פה למחבלים, שיאמרו "ראו אותו שכותב נגד הרב שך כותב לשבחו של [הרב] שטיינמן"

חיים שאולזון משיב:

השיקול הזה היה לי לפני חמש ושש שנים, כאשר המחבלים ניסו לטעון תראו מי לצידו של הרב שטיינמן, ואם הייתי מעדיף פוליטית, הייתי מתייצב לצד המחבלים ואז יוכלו לומר הצד של הרב שטיינמן תראו מי לצד המחבלים

מי שהספיק להכיר אותי יודע, כי אותי מעולם לא הזיז מה יאמרו, באתי לעולם למלאות תפקיד ואותו עלי למלאות בכל מחיר כולל שיכתבו ויאמרו עלי את הדברים הקשים והגרועים ביותר, זה המחיר שחייב לשלם כל אדם שמבין מה תפקידו בעולמו

ועתה לענין עצמו, שיטתי מאז ומתמיד היתה להתייצב במקום שאין איש, היכן שיש אחרים שעושים את המלאכה שיעשו הם לא צריך אותי, באתי לעולם למלאות חלל ובמצב שנוצר לא היה ואין מי שיסביר את האמת שבדברים, ואם לא הייתי עושה זאת היו רומסים את הרב שטיינמן ואנשיו

עליך לזכור, כי חלק גדול מאלו שכותבים היום למענו של הרב שטיינמן חששו על חייהם לפני שהתייצבתי בגלוי ולמלחמה. תעבור על איך שזה נראה היה באתרים כולם לפני שיצאתי לדרך, הכל השתנה מן הקצה לקצה, לא רק בענין הרב שטיינמן בכל צביון הדיווח החרדי, אך ורק מפני שחששו שהציבור יברח אלי. הללו לא קלטו כי זה מה שאני רוצה שהם ישנו דרכם והצלחתי ב"ה בענק, הדברים פועלים כפי שביקשתי, מפני שרק זו הדרך להלחם בשקרנים

ועתה במי שדרכו אמת, המחבלים או השונאים, אז אקדים כי בפוליטיקה הכל שקר, ומבחינה זו אני נגד כולם, ולכן שים לב אני מכה בעסקנים הפוליטיים של השונאים למרות שאידיאולוגית אני קרוב יותר אליהם. אבל באשר לאידואולוגיה, בעיית המחבלים הוא שדרכם עקלקלות על פי אינטרס פוליטי ולא על פי אמונתם. כשר' שמואל אויערבך היה בהנהגה הוא לא היה קיצוני, ההיפך הוא נתן יד לפשרות, כשנציגו ניצח בירושלים הוא הפך להיות פשרן גרוע מן הפשרנים עד כדי נתינת יד לבחירת רב ציוני לירושלים נגד דעתו של הרב אלישיב, ולכן לעולם לא אתן יד לדרכים כאלו

כמי שמאמין באידיאולוגיה שלי 50 שנה, ואדרבה בואו נעבור על כל עיתוניי במשך של יותר מארבעים שנה, ותראה לי ששיניתי מאמונתי, אין ולא היה דבר כזה, במה שאני מאמין לא משנה צד או מי שזה לא יהיה, שם אני נמצא גם אם איאלץ לשלם מחיר אישי קשה כפי שזה היה במשך שנים

צד המחבלים בימינו הוא צד שכל כולו שקר מפני שהם בעצמם אינם מאמינים במה שהם אומרים, תן להם את ההנהגה וכסא בכנסת והכל משתנה. לעומתם הרב שטיינמן זצ"ל היה איש אמת האמין בדרכו ושיטתו למרות ההשמצות

באשר להתתנגדותו לשכזיזם, עוד בזמן הרב שך הוא נלחם נגד שיטתו ודרכו להרבות מחלוקת והרס הישיבות, זו הסיבה מדוע שהרב שך לא אהב אותו, אבל אל תשכח רוב רובם של ראשי הישיבות וגדולי התורה של אז היו לצד הרב שטיינמן, הגאון רבי חיים גריינימן, ויבלח"ט הגאון רבי דב לנדו ראש ישיבת סלבודקא ועוד כל כך הרבה שחששו לפתוח את הפה שמא יעשו להם את מה שעשו לר' חיים גריינימן ולהרב לנדו וכל מי שהביע דעתו אחרת משיטת הרב שך

לסיכום, אסור לקחת בחשבון מה יאמרו אחרים, חייבים להלחם למען האמת גם במחיר מה שיאמרו, ואני בדרכי אמשיך לשרת את האמת