לפני שלושים שנה הייתי גר בבני ברק. אני זוכר כמו עכשיו את המלחמות ברבי חיים גרינמן. את השנים שפתאום סלבודקה היו כמעט צריכים להתבייש בזה שהם גרים בבני ברק רבי דוד לנדא הרי לא היחיד יש עוד כמה ממשפחתו שעזבו את הארץ באותו זמן בגלל מי שהיה יושב בחלל השמאלי (כהגדרת הרבי מלובויטש) וחילותיו. את הימים שפתאום נאסר לאכול מהשגחת הרב לנדא. (מה שהביא הרס כלכלי להרבה אנשים. ולהקמת מערכת כשרות שארית ישראל שכולה היתה בדיחה. ואין לי מושג מה היא היום). הייתי בימים ההם בזמן הזה כשקרעו מודעות של... יותר ממה שהדביקו מודעות של... כבר אז ידעתי שהדור הבא כבר לא יתעסק עם חב"ד או גור או הרב עובדיה יוסף. אלא בעצמם. ובהדרדות הדתית שלהם שכבר החלה. כי איזה ערך לתורה יכול לספוג דור שכל אהבת תורה שלו באה מקריאת עיתון שמותר אפילו לקנות מכספי מעשר!
היום הצעירים בני השמונה עשרה עשרים ומטה מזה שקורעים מודעות אבל על אדם צדיק שלא כרע ולא השתחוה לפסל כידוע. הנה הם תוצאה של השתיקה הליטאית לפני שלושים שנה אם אז הם היו עוצרים את זה אם אז היום מוחים על כבוד התורה של כל מי שבוזה נודה וכו' אולי היום המצב לא היה אחרת.
לצערינו הצבור הלטאי ברובו כמעט כולו שתק כשיש אדם גדול ככל שיהיה שגרם פירוד ולא התבייש לומר בפני כל וכבל עם ועידה שהוא אכן גורם פירוד עם כל מי שלא יהיה. למי זוכר את נאומי המכנסים פזר...
לצערינו הרבה מהצעירים לא יודעים מה שהיה אז ועוד לפני כן ועצם זה שזה קורה עכשיו שרבם דקרו הכל תוצאה ישירה של ההדרדרות שאין לה סוף. לא אתפלא אם נראה דברים חמורים יותר אלף פעם ממה שרואים היום בעוד כמה שנים.
בכל הדורות ידעו שאחרי מות - קדושים אמור... לא משנה כמה היתה לך מחלוקת עם / על משהו אחרי הפטירה דברו בצורה אחרת לגמרי. היום הותרה הרצועה. יותר למטה מזה לרדת כבר כמעט אין ידוע דויאמינו בה' ובמשה עבדו הולך ביחד כשיש זה יש זה אין את זה אין את זה. וזה אומר שכיום הסכנה גדולה מאוד לא די לילד חרדי עם המלחמה שיש לו עם היתר שמבחוץ כיום הוא הוא צריך להתמודד עם היתר מבפנים.
איפה נשמע ונראה שזה תפקידו של בן ישיבה להסתובב ברחובות ולקרוא מודעות כל שכן לקרוע מודעות.
בזמננו התביישו הבחורים להיות ברחוב בכלל. בן תורה שהיה ברחוב ולא בישיבה היה צריך למצוא תירוץ טוב למה.
החותם בכאב על אובדן התורה וכבודה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.