בלטמן-קדראי מתארת כבר בתחילת פסק הדין את המחזה שנגלה לעיניה: "כתבי הטענות והראיות בתביעות הדדיות אלה מספקים לבית המשפט הצצה אל מעין 'עולם מקביל', שבו כללים ומנהגים, אנשים ויחסים, נכסים ועסקים אשר דומה כי מתנהלים במערכת חוקית ותרבותית שונה, המתקיימת במקביל לסדר ולמשטר העסקי והכלכלי המקובל והמוכר בחברה הישראלית.
"בסכסוך נשוא ההליכים מעורבים עמותה חרדית, נכסיה ששמורים לכאורה לשם קידום מטרותיה בלימוד תורני, אך נמכרים לטובת עסקי נדל"ן; עסקים והעברות כספים, הנעשים תוך הימנעות מתשלום מיסים; עסקים הנעשים בהיחבא מגורמי פיקוח על עמותות והקדשים; עמותות אחרות, האמורות לנהל קופות צדקה אך עוסקות בנכיון צ'קים, הלוואות וניהול כספים; עורכי דין ומייצגים, ה'מלבינים' תביעות של גורמים חרדים, על-מנת לאפשר התדיינויות בפני בתי משפט אזרחיים, והמעורבים בעסקי לקוחותיהם כמייצגים וחברים, כמייעצים ושותפים".
הרב לא התכוון לדווח
מדובר בעמותת דגל ראובן, שבבעלותה 4.5 דונמים ברחוב רוטשילד בפתח תקוה ומבנים בשטח של 2.8 דונמים, ובראשה עומד הרב אברהם כץ. מאחר שהעמותה התקשתה למצוא מקורות למימון פעילותה, הציע לה בא-כוחה, עו"ד רפאל שטוב, להתקשר בעסקת קומבינציה על הנכס ואף הביא את הרוכש - עו"ד אסף בוטח (שהקים לצורך כך חברה בשם דגל ראובן, בשותפות עם שלמה שכטר - חתנו של שטוב). על-פי ההסכם, שנחתם באוקטובר 2011, הצדדים יפעלו לשינוי ייעודו של הנכס, כך שניתן יהיה להקים עליו דירות לשומרי מצוות.
בוטח מסר לרב כץ דמי שכירות בסך 360,000 שקל בצ'קים שהתגלגלו דרך גמ"חים שונים [בצורה הדומה לזו שנחשפה בפרשת הולילנד כדרך להלבנת כספי השוחד - א.ל]. הסכום שנקבע בהסכם היה 480,000 שקל, אך בפועל שולם פחות כדי להעלים הכנסות. הקבלה על דמי השכירות הוצאה באיחור ניכר, והרב כץ אישר שלא התכוון לדווח עליהם לרשויות. חברת דגל ראובן ממשיכה להחזיק בנכס, אך לא שילמה דמי שכירות נוספים. בשנים שחלפו, לא נעשה כל ניסיון לקדם את עסקת הקומבינציה.
הסכסוך פרץ כאשר העמותה - באמצעות עוה"ד בן-ציון ליפשיץ ואסף ליפשיץ - ביקשה לבטל את ההסכם, ובמקביל התלוננה בלשכת עורכי הדין נגד שטוב ובוטח. שטוב הורשע בהתנהגות שאינה הולמת, ואילו האישום נגד בוטח נמחק ביוזמת ועדת האתיקה. בבית המשפט שבה העמותה וביקשה לבטל את ההסכם, ואילו החברה דרשה את הפיצוי המוסכם של 250,000 דולר על ביטול ההסכם, ושטוב דרש שכר טירחה בעשרות אלפי שקלים.
בלטמן-קדראי קיבלה את תביעת העמותה ודחתה את התביעות שכנגד. היא קובעת, כי עדויותיהם של הרב כץ וחתנו, ברוך רום, היו אמינות ועקביות, בעוד שאין היא נותנת אמון כלשהו בעדויותיהם של שטוב ובוטח. בלטמן-קדראי גם מותחת ביקורת על נסיונם של הנתבעים להטיל דופי באנשי העמותה. אומנם הוכחה התנהלות חריגה מהנהוג בישראל, אך התנהלות זו הייתה מלווה בהכוונתו של שטוב - שאינו יכול להטיל דופי בעמותה ולרחוץ בנקיון כפיו, היא אומרת.
עדויות נפתלות, מיתממות ובלתי סבירות
עדותו של שטוב הייתה נפתלת ומיתממת, ואילו עדותו של בוטח הייתה נפתלת ובלתי סבירה - ממשיכה בלטמן-קדראי. השניים מבינים את משמעותה של עדות בבית המשפט, ולא כיבדו כראוי את החובה לחשוף בפניו את האמת. היא גם התקשתה לתת אמון בעורכי דין שנטלו חלק בהליכים פיקטיביים רבים, כולל השתתפות פיקטיבית של לקוח במכרז בו לא היה לו עניין, והמחאה פיקטיבית של זכויות העמותה כדי שתוכל לפנות לבית משפט אזרחי במקום לבית דין רבני. השניים לא פעלו ביושר כפי שמצופה מעורכי דין ומפקידי בית המשפט, והתנהלותם פגעה מאוד במהימנותם - מדגישה בלטמן-קדראי.
בלטמן-קדראי ביטלה את הסכם הקומבינציה בשל שורה של פגמים קשים. ההסכם דל ביותר - בן שלושה עמודים בלבד - והעמותה חתמה עליו בשל המרצתו של שטוב. אלא שהלה הסתיר ממנה את קשריו הענפים עם בוטח. בבית המשפט, מציינת בלטמן-קדראי, ניסה שטוב לתמרן להתחמק מהעובדה שייצג את העמותה. כבר מאז שנת 2000 היו בין השניים שיתופי פעולה הדוקים, הם ייצגו זה את זה, החזיקו הדדית בנאמנויות, ייצגו ללא תמורה את לקוחותיו של האחר ועוד. כל אלו הוסתרו מהעמותה, הן בידי שטוב והן בידי בוטח. שטוב אף הגדיל כאשר דאג למנות את עצמו לבורר במחלוקות בין הצדדים ולמי שיקבע את הפרטים של עסקת הקומבינציה שכאמור נעדרו מן ההסכם.
"הסכם הקומבינציה אינו מחייב, נוכח העדר מסוימות וגמירות דעת", מסכמת בלטמן-קדראי. "בכל מקרה דבקו בכריתתו פגמים בשל הטעיה באי גילוי עובדות מהותיות, הן בנוגע ליחסים שבין שטוב לנתבעת ומנהלה, והן בנוגע להעדר כשרותו של שטוב לשמש כבורר. ההסכם פסול מתוכו נוכח [העדר] הסדר ניגוד עניינים של הבורר שמונה בו". חברת דגל ראובן טענה שהשקיעה בנכס מיליוני שקלים, אך לא הציגה כל תיעוד לכך ולכן לא תקבל תמורה כלשהי כאשר תחזיר את הנכס לידי העמותה.
בלטמן-קדראי דחתה את התביעה שכנגד של החברה ובוטח. אגב כך היא מעירה, כי התנהלותם של אלו "רחוקה מלהיות נאותה על-פי דיני המס", למשל: בוטח ייחס לחברה הוצאות שלו עצמו והחברה לא דיווחה על הכנסותיה משכירות. תביעתו של שטוב לשכר טירחה בסך 30,000 דולר ועוד 10% מהכנסות עסקת הקומבינציה נדחתה גם היא: די בכך שנקבע שהוא "ייצג באופן בלתי מקצועי וראוי" את העמותה. בלטמן-קדראי גם השתכנעה, כי בניגוד לגרסתו של שטוב - הוא קיבל 120,000 שקל מתוך דמי השכירות שהתגלגלו דרך הגמ"חים. החברה חויבה בתשלום הוצאות בסך 150,000 שקל, ושטוב - בהוצאות בסך 100,000 שקל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.