הרבנית נ"ע - מבין כותלי הבית
צדדים לא מפורסמים באישיותה הדגולה של הרבנית הצדקנית נ"ע מוארים על-ידי בן-בית * שוב: חכמה, צניעות, חסד
כחלק
מהמאמץ ש"כפר חב"ד" משקיע בתקופה זו, כדי לעזור לעצמנו לקיים את ה"והחי
יתן אל לבו" – עם הסתלקות הרבנית הצדקנית נ"ע, פנינו אל הר"ר מענדל נאָטיק,
מי שזכה ובמשך כמה שנים היה בן-בית ממש. היה זה בשנות הבחרות שלו, כאשר
היה יוצא ונכנס בבית המלכות מדי יום ביומו פעמים למספר דקות ופעמים לשעה
ארוכה. הוא זכה גם ללוות את הרבנית ע"ה לנסיעות שונות בעיר, כמו לעריכת
קניות וכדומה.
ביקשנו, אפוא, מהר' נאָטיק לשתף את
קוראי "כפר חב"ד" בזיכרונות וברשמים שהוא נושא. עם תחילת השיחה מתברר
שביקשנו בקשה גדולה. בקשה שבכלל לא קל לו למלא. ולא רק בגלל שמדובר במכה
טריה, בגלל הקושי הטבעי לדבר על הרבנית ע"ה בלשון עבר. זה אכן קשה מאד, אבל
הקושי העיקרי הוא עצם הפרסום של עובדות שבשעתן נעשה הכל כדי לשמור על
סודיותן, שלא לפגוע, חלילה, ברצונה העז להקפיד על הצניעות והענווה המופלגת.
קושי אחר, בולט למדי, הוא הקושי להגדיר. "כל מי שנפגש עמה, ולו פעם אחת,
הבחין מיד שלפניו אישיות נעלית, מיוחדת במינה, אבל כל אחד ביטא זאת בשפתו
שלו", אומר ר' מענדל נאָטיק. ולכן, גם לאחר כל מה שכבר סופר ונכתב, קשה לתת
הגדרות ו"ציונים" לאישיות האצילית הזו. זו הסיבה שהר' נאָטיק מתנצל מאוד
לפני כל מלה שהצלחנו "לסחוט" ממנו. ויש בפיו עוד הודעת התנצלות, כהקדמה.
חלק גדול ממה שיסופר להלן אירע לפני שנים וייתכן מאוד שבינתיים חלה טעות
בזכרון, או במסירת הדברים. הכוונה היא במיוחד לסיפורים שיסופרו בשמה אודות
עצמה, או אודות כ"ק אדמו"ר שליט"א. הודעה זו חשובה מאד, אומר הר' נאָטיק,
כי אחת התכונות הבולטות של הרבנית ע"ה היה הדיוק. כל סיפור שיצא מפיה,
במיוחד כשציטטה את אביה, כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, או את סבה כ"ק אדמו"ר
מוהרש"ב נ"ע – היה מדויק בתכלית. ובכלל, כל דבריה היו מכוונים ושקולים
וקולעים בדיוק לאמת. אך על כך בהמשך.
להמשך כנסו כאן:
להמשך כנסו כאן:
היחס המיוחד לזולת
בימים
אלו אנו שומעים וקוראים הרבה על האישיות המיוחדת של הרבנית נ"ע וברצוני
להפנות את תשומת-הלב לנקודה מסוימת. נקודה שלעניות דעתי, היא מרכזית מאד.
והכוונה לנושא היחס לזולת. ראשית, מדובר בדאגה לזולת, בהתעניינות מפורטת
בחייהם ובשלומם של כל מכריה וכד'. אבל, בעיקר, כוונתי ליחס אל הזולת. הצורה
שבה היא האזינה לבן-שיחה. היא השכילה להעניק, לכל מי שבאה אתו בקשר כלשהו,
את ההרגשה כאילו מלבדו אין משהו אחר בעולם שמעניין אותה. אפילו כאשר,
בהזדמנויות שונות, ביקרו בבית ילדים, היא השתדלה לתת להם את מלוא תשומת-הלב
ואף הזמינה מראש כיבוד מיוחד להם. (אגב, מישהו מהמבקרים העניק לה פעם
מחזיק-מפתחות שהיה משמיע מנגינה והיא נהגה לשמח בו ילדים שביקרו אצלה). כך
היה גם בערב ראש-השנה או בערב פסח, כשהידידים והמכרים השונים היו מטלפנים
כדי לברך ולהתברך בברכת החג. היא לא התחשבה בשעה הטרודה, וגם אם בדיוק
באותו רגע הייתה עסוקה מאוד, בשום אופן לא היה אפשר להבחין בכך. היא הקשיבה
וענתה בסבלנות מאין כמוה.
אלו דוגמאות מיוחדות
מימים מיוחדים. האמת היא, אבל, שהצורה המיוחדת בה התייחסה הרבנית ע"ה אל
הזולת באה לידי ביטוי יום-יום שעה-שעה. זה התבטא, בין השאר, בעובדה שהיא
נמנעה, ככל שהדבר התאפשר, מלהטריח מישהו בטרחה הקלה ביותר. והמדובר גם ביחס
אלי, ואחרים, אשר זה היה, בעצם, תפקידם. גם כשביקשה את הדבר הפעוט ביותר,
הקדימה תמיד ביטוי כמו "אם לא קשה לכם" וכד'. ולאחר שהבקשה התמלאה, הרבתה
להודות. היא גם הקפידה מאוד שלא אעשה משהו בנוסף לעבודתי הרגילה, אפילו
כשהייתה זו טרחה קלה מאוד. זכורני למשל, איך שפעם סיפרה לי שעוזרת הבית,
שכבר היתה אשה מבוגרת, לא ממלאת את תפקידה (אגב, הרבנית ע"ה שילמה עבור
אותה עוזרת את כל המסים וכו'. מנהל החשבונות מר טעלושקין ע"ה היה מחשב זאת
בדיוק, והיא התבטאה פעם שפשוט לא כדאי להחזיק אותה בתשלום זה בעוד שאיננה
מספיקה לבצע את העבודות המוטלות עליה). בתור דוגמא היא אמרה כי יש להוציא
את הכביסה מתוך המכונה (מכונות הכביסה והייבוש עמדו ב"בייסמנד" ולרבנית ע"ה
היה קשה לרדת לשם). אני הצעתי מיד שארד ואעשה זאת, ומדובר בטרחא קלה
ביותר. כשהיא שמעה זאת, החלה להתנצל כי לא התכוונה לכך בשום אופן והזהירה
אותי שלא אעשה זאת. כשלעצמי, ידעתי שהכבסים נחוצים ומאוחר יותר התחמקתי
ותוך דקות ספורות עשיתי את המלאכה. למחרת בבוקר התקשרה אלי כשהיא ממש
כועסת. 'הייתכן?', טענה, 'הרי הדגשתי במפורש שלא תהין לעשות זאת?!'
אמת!
והכעס
הזה לא היה מדומה. בכלל, הרבנית ע"ה היתה איש אמת בדרגא נעלית מאד. מעולם
לא אמרה משהו "סתם כך", כדי לצאת ידי חובה. כל מלה שיצאה מפיה היתה שקולה
ומחושבת בדיוק. מעניין כי היא עשתה זאת בלי שבן-שיחה יחוש בכך. כלפי חוץ
היא נתנה הרגשה קלה, נינוחה ולבבית, אבל לאמיתו של דבר הכול היה מדוקדק
בתכלית. זה היה, כנראה, חלק מהאריסטוקרטיות שספגה בבית אביה. בנוסף, כמובן,
לפיקחותה העצומה.
נשוב אל היחס אלי. כאמור, היא
עשתה הכל כדי למנוע ממני כל טרחה קלה, ולמרות שהייתי בחור צעיר התייחסה אלי
בכבוד רב. תמיד פנתה אלי בלשון רבים ("איר" באידיש), ומעולם לא קראה לי
בשמי הפרטי (פרט זה, אגב, נכון לגבי כל אדם. הן בפניו והן שלא בפניו). היא
גם הביעה לא אחת את דאגתה אלי, גם בפרטים. כמו, למשל, לגבי הלבוש שלי. פעם
החליטה לקנות לי מעיל ובמאמץ רב שכנעתי אותה כי אוכל לקנות בעצמי.
יום
אחד הפתיעה אותי במתנת כיפה חדשה, כשהיא מוסיפה "היום הייתי ב'איסט סייד'
וקניתי לך כיפה. אם היא לא מוצאת חן בעיניך, תוכל להחליף אותה באחרת". ידוע
לי, אגב, ללא ספק, כי כל הנסיעה ל'איסט סייד' היתה רק בשביל זה (!).
זאת
ועוד: כמעט כל יום הציעה לי, באדיבות רבה, לאכול ולשתות. כאשר, משום מה,
קיבלה את הרושם שמשקה מסוים אהוב עלי, דאגה שהוא תמיד ימָצֵא לפני בואי.
כאן
אולי המקום לציין, כי למרות שנמנעה מאוד, עד הקצה האחרון, מלהטריח מישהו
עבורה באופן אישי, וכן בעבודות הבית, הרי ביחס לטרחה לכ"ק אדמו"ר שליט"א
בעצמו, היתה עמדתה שונה. אני זוכר איך פעם הביטה מבעד לחלון וראתה איך
קבוצת בחורים מנקה את השלג מהשביל בו היה צריך הרבי שליט"א לעבור ואז
התבטאה בפני: "נישקאשע, זיי מעגן טאן פאר מיין מאן" (לא נורא, מותר להם
לעשות עבור בעלי).
כנזכר, היא התייחסה אלי, כמו אל
כל אדם, בכבוד רב ונמנעה, ככל שהדבר התאפשר, מלבקש ממני עוד סיוע, פעוט ככל
שיהיה. ההתנהגות הזו כלפי התגברה מאוד לאחר העובדה הבאה: יום אחד הונח
המשלוח מחנות הירקות ליד הדלת הראשית (שלא כרגיל – ליד הדלת שמאחורי הבית,
זו הסמוכה למטבח). כיוון שכך, לא ידעתי עליו והוא נשאר שם עד שכ"ק אדמו"ר
שליט"א הגיע הביתה. באותו ערב נכנס, אפוא, הרבי שליט"א כשארגז ירקות בידיו
הק'... ברגע שהרבנית ראתה זאת – היא אמרה מיד "פארוואס דארפס דו שלעפן,
נאטיק איז דאך דא" (למה לך לסחוב בעצמך, הרי נאטיק נמצא כאן). תגובתו של
הרבי שליט"א היתה: נאטיק איז אויכעט א איד" (גם נאטיק הוא יהודי)...
מאז,
בכל "ויכוח" שהיה לגבי דבר נוסף שאעשה, כשהרבנית השתדלה למנוע ממני עוד
איזו מלאכה קלה – היתה משתמשת ב"נשק" זה: הרי בעלי אמר "נאטיק איז אויכעט א
איד" (זה נמשך עד שפעם אמרתי כי אספר על כך לרבי שליט"א ו"אתלונן" שבגלל
דבריו אני עוזר פחות. היא השיבה בחיוך רחב, אך חדלה כמעט, מלהזכיר את
האירוע...)
[אגב, באותו ארגז היה גם אבטיח, וזה מזכיר
לי איך לא פעם הכינה לי – למרות שחזרתי ואמרתי שאין בכך צורך – אבטיח,
חתוך לחתיכות קטנות, והיא טרחה גם להוציא את הגרעינים. ככל מעשיה – בדיוק
ובתכלית השלמות].
עדינות ואדיבות
באותה
זהירות ועדינות אצילית שהרבנית ע"ה התנהגה בתוך הבית, היא התנהגה גם באותן
הפעמים שפנתה אלי בטלפון. היא ידעה, למשל, את השעה שבה הייתי רגיל לקום
בבוקר, ואף פעם אחת לא התקשרה רגע אחד קודם. (וגם בפנייה הטלפונית שלה היה
אפשר להיווכח באותו כשרון מופלא של התיחסות נאותה לזולת. תמיד, גם כשמדובר
במקרה הדחוף ביותר – השיחה נפתחה בברכת שלום, בשאלה נימוסית שהושמעה בצורה
רגועה ומכובדת, ורק אחר-כך היא פנתה לנושא שעבורו התקשרה). בוקר אחד, אגב,
התקשרה דקה אחת לאחר שעת הקימה וביקשה ממני ללוות אותה לנסיעה מסוימת.
ואולם, אותה נסיעה היתה דחופה והיא שאלה אם כבר התפללתי. השבתי שאוכל
להתפלל עכשיו בזריזות או שאדחה את התפילה עד שאשוב (לפי התוכנית, הדבר לא
היה אמור להימשך יותר משעתיים). הרבנית ע"ה הגיבה על כך: מיר האט מען
געלערנט אז ווען מען שטייט אויף, איז די ערשטע זאך דארף מען דאוונען (לימדו
אותי כי הדבר הראשון שעושים כשקמים הוא התפילה)... ובעדינות המיוחדת שלה
הוסיפה התנצלות על כך שהיא "מעיזה" להעיר לי משהו...
באופן
מיוחד היא גילתה דאגה והתעניינות מרבית בתקופת נישואיי. זה הגיע לשיא,
כאשר לפני החתונה, לאחר שביקרתי אצלה במיוחד כדי לקבל את ברכתה (היא העניקה
לי שפע איחולים לבביים וגם מתנת כסף), היא לא הסתפקה בכך, ובערב החופה
טרחה בעצמה לשגר מברק ברכה נוסף.
גם לאחר מכן, כשכבר הפסקתי לבקר בבית בקביעות, המשיכה להתעניין, לאו דווקא ישירות, אודותי ואודות משפחתי.
היכולת
המופלאה הזו, להעניק לזולת מקסימום תשומת-הלב, את הכבוד וכו', לא התבטאה
רק ביחס לידידים ומכרים, ובוודאי לא רק לגבי בני-הבית הקרובים. כל מי שבא
אתה במגע הרגיש מיד שלפניו אישיות מיוחדת. זה נכון, למשל, לגבי הרופאים
שנפגשו עמה – רבים מהם היו מדגישים פן זה, איך ניהלה את השיחה עמם תוך מתן
כבוד רב לזולת, בתכלית הזהירות שלא להכנס בתוך דברי הזולת. בהדגשה בולטת כי
אם משהו לא ברור זה לא בגלל המדבר, וכדומה. זכורני גם כי פעם הרשימה באופן
מיוחד יהודי שהוזמן לחטא את הבית. הוא הובא ע"י ר' ח.ב הלברשטם ומיד כשיצא
מהבית טען – הגברת הזו היא לא אשה רגילה. מי היא? (וכשסיפרו לו במי מדובר
כעס למה לא גילו לו קודם לכן...) גם הוא התרשם במיוחד מהצורה בה התייחסה
אליו אישית.
האמת היא כי ההתעניינות שלה לטובת אחרים,
היתה הרבה יותר מכפי שהם עצמם ידעו. כאשר ידעה על בעיה שמטרידה מישהו
ממכריה, היתה משקיעה את כל כוחותיה כדי לסייע לו. היא נהגה להפעיל מכרים
משותפים כדי לדון בבעיה ולא נחה עד שנמצא פתרון. אף זו אחת מהתכונות
המאפיינות אותה – להתעסק, בכל דבר, בשלמות, באמת, "עד הסוף". לפרטי פרטים.
זו אולי הסיבה לכך שלמרות שהכירה מעט מאוד אנשים, יחסית, היתה מעודכנת מאוד
בכל מה שקורה הן בין החסידים והן בכלל – הכל בגלל היכולת הנדירה להכיר כל
דבר מקרוב, בתכלית השלמות, ולכן גם למרות ההתנתקות שלה, לכאורה מהעולם
כולו, לא היתה כמוה מבינה נכון בניהול חיי משפחה, בחינוך וכדומה. כל מי
שזכה להיות קרוב אליה, נהנה עצה ותושיה במדה מופלגת.
פרשת הכסף...
ביטוי
נוסף להתנהגותה המופלאה ביחס אל אחרים היא פרשת הזהירות בממון הזולת. קשה
לתאר איך היא הקפידה על תשלום כל חשבון בזמן. אם היה בכך עיכוב מסוים,
שנגרם ע"י מישהו מהממונים על הדבר, זה ממש הפריע את מנוחתה. וכפי שכבר
הוזכר, היא לא היתה שייכת לדיבור או התנהגות מעושים, ואם היא טענה שהעיכוב
מטריד אותה, הרי זה רק משום שכך, בדיוק, היתה האמת לאמיתה. לכאן שייך,
אולי, גם הסיפור הבא:
הד"ר ווייס משיקגו נהג להתקשר
טלפונית כמעט מדי יום ביומו, להתעניין בפרטי מצב הבריאות של הרבנית נ"ע ושל
– יבלחט"א – כ"ק אדמו"ר שליט"א (הרבנית אגב התבטאה לא אחת שהוא ממש
צדיק...). פעם, כשהוא התקשר, הרמתי אני את שפופרת הטלפון ולאחר רגעים
ספורים של שיחה קצרה אמרתי לרבנית ע"ה כי הד"ר ווייס נמצא מעברו השני של
הקו. היא מיהרה מאוד אל הטלפון ולאחר שיחה קצרה אתו הסבירה לי מדוע מיהרה
כל-כך – פשוט מפני שהיתה זו שיחה מחוץ לעיר על חשבון המטלפן. היא הוסיפה גם
שלא ניגשה מיד אל הטלפון כי בתחילת השיחה חשבה שאני מדבר עם מישהו מבני
הבית (הר' גנזבורג). ומה שמעניין עוד יותר הוא ההמשך: למרות שאתו אתה נוהג
לדבר באידיש, המשיכה, ועם הד"ר ווייס באנגלית. אבל – "איך האב זיך
אויסגעלערנט ביי מיין טאטן, אז מ'קען זיצן און ניט הערן גארניט" (למדתי אצל
אבי כי אפשר לשבת ולא לשמוע שום דבר). פירושים מיותרים!
אגב, כמעט בכל פעם שהד"ר ווייס התקשר משיקגו היא נהגה לומר כי היא מצטערת על כך שהוא מטלפן על חשבונו והיתה מציעה שהיא תטלפן אליו.
* * *
כל
מי שניסה לספר על הרבנית ע"ה ולתאר את אישיותה המיוחדת, הדגיש את ההתמסרות
שלה למען בעלה הק', כ"ק אדמו"ר שליט"א. ברצוני להוסיף כמה מילים בנושא
זה.
זכורני, איך יום קיצי אחד כשעבדתי בחצר, מאחורי
הבית, יצאה הרבנית ע"ה מהבית וישבה במרפסת לכמה דקות. היא עשתה זאת כאילו
ברצונה להנפש מול קרני השמש, אך כיון שהיא בכלל לא היתה רגילה בכך הבנתי כי
ברצונה לומר לי משהו. ואכן, כעבור כמה רגעים פנתה אלי ושאלה: זה כמה ימים
שהרב קליין מביא את בעלי הביתה ולא הרב קרינסקי. רציתי לברר, אפוא, אם אצל
הרב קרינסקי הכל בסדר? עניתי כי אכן הכל בסדר, ב"ה, אלא שהרב קרינסקי נסע
למספר ימים להשתתף בשמחה משפחתית מחוץ לעיר. הרבנית ע"ה שמחה לשמוע את
התשובה והוסיפה: שאלתי אך ורק כדי לוודא שאצל הרב קרינסקי הכל בסדר. בנוגע
לעצם הדבר, הוסיפה, אני סבורה כי בכל מה שנוגע לבעלי אינני מתערבת בכלל
ולכן לא שאלתי אותו בעצמי, והיא חזרה והדגישה זאת יותר מפעם אחת...
הערצה לשלוחים
היא
לא נהגה, כנראה, להתעניין אצל הרבי שליט"א בעצמו לגבי עבודתו בקודש, אפילו
כשדובר בפרט לא כל-כך חשוב, לכאורה, כמו בסיפור הנזכר. ואולם, הרבנית ע"ה
התעניינה מאוד בכל פרטי הפעולות הק' של הרבי שליט"א. לא אחת שמעתי ממנה
דברי התפעלות, ואפילו ביטויי הערצה של ממש, לגבי השלוחים שיחיו ובני
משפחותיהם, שעזבו הכל וחיים חיי מסירות-נפש יום יומית, כדי להפיץ יהדות
וחסידות בכל פינה בעולם.
לאמיתו של דבר, גם בנוגע
לחייו הפרטיים של כ"ק אדמו"ר שליט"א (אם יש בכלל מושג כזה), התנהגה הרבנית
באופן המיוחד לה. בעדינות שרק היא יכולה. זה בא לידי ביטוי יום יום ממש,
במאמץ לחסוך לרבי שליט"א רגע נוסף וכד', ואולם הדברים הגיעו לשיאם באירועי
שנת תשל"ח, ל"ע ול"ע. כידוע עשתה הרבנית הכל כדי שדווקא רצונו הק' של הרבי
שליט"א יתבצע ללא שינוי, והדברים כבר פורסמו.
הושענא-רבה תשל"ח ו...
מדי
דברי בנושא זה מוכרחני לציין כי כנראה שהרבנית ע"ה הבחינה במשהו לפני אותו
ליל שמיני עצרת. הדבר היה ביום הושענא רבה, בערב החג. לפתע שאלה אותי
הרבנית, האם בשעה שגיסה, הרש"ג שליט"א, רוקד עם כ"ק אדמו"ר שליט"א, יש בידו
ספר תורה קטן? השבתי בחיוב ואחר-כך היא המשיכה ושאלה, כאילו בדרך-אגב, האם
גם עבור כ"ק אדמו"ר שליט"א יש ספר-תורה קטן? עניתי כי בוודאי שכן, הרי כך
נהוג במשך כל השנים. אבל היא לא היתה רגועה וכמדומני שביקשה ממני להזכיר
להרב גרונר שי' לדאוג לכך...
עוד דבר מיוחד אירע
באותו יום הושענא רבה (אביא את העובדה וכל יפרשנה כרצונו): בערוב היום,
כשעמדתי לצאת מהבית, הציעה לי לגשת אל הארון ולהוציא בקבוק משקה... זכורני
גם שלקחתי בקבוק וודקה רגיל והיא העירה: "נעמט פון די בעסערע..." (קחו מאלו
המשובחים יותר). בהמשך הוסיפה, בעדינות רבה, תזכורת לבל אומר "לחיים" יתר
על המידה. על כך עניתי כי אין מקום לדאגה. אחלק את המשקה בין הבחורים
ב-770, אמרתי.
היתה זו הפעם היחידה שבה היא נתנה לי בקבוק משקה...
[מי
שרוצה למצוא קשר בין עובדה זו לכך שבאותו לילה הורה הרבי שליט"א להגביר את
השמחה למרות, ובגלל, מה שאירע – הרשות בידו...]. כאמור, על התנהגותה
המופלאה של הרבנית ע"ה באותם ימים, ל"ע, כבר סופר, אם-כי בוודאי יש להוסיף
על כך כהנה וכהנה. אך לא את הכל אפשר לפרסם מעל גבי דפי עיתון...
...ר"ח כסלו אותה שנה
אני
נזכר, ברגע זה, ברגעים הדרמטיים של ר"ח כסלו, אותה שנה, לקראת צאת הרבי
שליט"א מחדרו והליכתו הביתה, לראשונה מאז שמיני עצרת. ברחוב שממול "770"
התגודדו המוני אנ"ש והת' וציפו לרגע הגדול, מתוך מתח רב (שנבע גם כתוצאה מן
העובדה שעד הרגע האחרון ממש לא היה הדבר ודאי בצורה מוחלטת. זאת, משום
שהרבי שליט"א הסכים ללכת רק בתנאי שלמחרת בבוקר ישוב ל"770"). זכיתי להיות
באותו ערב גדול ליד הרבנית שציפתה בחדרו של אביה, הרבי נ"ע, בקומה השנייה.
היו אלה דקות מרטיטות לב וכל פעם שאני חושב על כך אני שב ומתרגש מאוד.
בחדר
שרר חושך (כדי שמלמטה לא יוכלו להבחין בנעשה) והרבנית ע"ה הביטה למטה.
מלבדי נכח בחדר גם הר' ח"ב הלברשטם והיא הביעה בפנינו את ההתפעלות שלה
מצורת התגובה של אנ"ש לכל הנעשה. למרות שהיתה זהירה תמיד שלא לגלות את
רגשותיה כלפי חוץ, ניכר היה בדברים שהיא נפעמת ומרוגשת עד מאוד מהיחס החם
והלבבי של כל אנ"ש אל כ"ק אדמו"ר שליט"א. האווירה בחדר, באותן דקות, היתה
מאוד נוגעת ללב, במיוחד לאור הטון המיוחד בו השמיעה הרבנית את הדברים.
ההתרגשות הלכה וגברה ובינתיים החלו עיניי זולגות דמעות, ואז, למרות שהיא
עצמה היתה נרגשת מאוד – לא איבדה הרבנית את התכונה האופיינית שלה – להתייחס
אל הזולת ולעזור לו ככל שניתן, ופנתה אלי וניסתה להרגיע אותי: אל תדאגו,
היא אמרה, הכל יסתדר בע"ה... היא הוסיפה גם כי אינני צריך ללוות אותה
הביתה, אלא אם כן ברצוני לטעום משהו, והבטיחה גם להתקשר אלי מאוחר יותר.
אין צורך להוסיף שהיא קיימה את ההבטחה, למרות המצב המיוחד במינו, כשהרבי
שליט"א נמצא בבית, לראשונה מאז שמיני עצרת...
("כפר חב"ד", כ'אדר תשמ"ח, גיליון מס' 325)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.