מאת ווילימסבורגי
הבן של החזן יוסל'ה רוזנבלט מדבר על אביו המיתולוגי. מענין וקצת מצחיק כי הוא טיפוס
אבל גם עצוב קצת שהבעל תפילה ההכי חביב ואהוב מכל הזמנים, המעורר והמרגש, לא זכה לזרעא דלא פסק מפתגמי אורייתא
זה מה שקרה באמריקה בימים ההם לפני חב"ד קוטלר וסטמר.
כנראה שאם התרגשות לבד, גדולה ומקסימה ככל שרק תהיה, אי אפשר לעמוד בפני פתויי היצר. נכון אז ונכון היום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.