א.
וזה לשון הגה"ק המגיד מקאזניץ ב"עבודת ישראל" (פרקי אבות פ"ג מ"ד) בזמן
הבית כשהיו ישראל בגדולה ושלוה, היו צריכין לתכלת להזכיר היראה, ועכשיו אין
צריכין לתכלת, כי בלא זה לבבות ישראל נכנעים מגודל הצרות העוברים עלינו,
ואדרבה צריך לחוט לבן, להזכיר שאף על פי כן חסד הבורא עלינו ולא יעזבנו
לנצח.
ב. ובספר "מאמר עין
התכלת" מהגה"ק מראדזין (עמוד רנח והלאה) באריכות נפלאה שאין מדברי האר"י
זצוק"ל והמגיד מקאזניץ סתירה ללבוש תכלת בימינו, ומבאר שם יסודות גדולים
בענין כוונת המצות מהאריז"ל.
ג.
כתב ה"מגן אברהם" (ריש סימן כד) בשם הגמרא, יזהר לעשות טלית נאה משום "זה
אלי ואנוהו" ע"כ. ובמסכת שבת (קלג:) איתא ציצית נאה, ובראשונים מובא טלית
נאה.
ד. ישתדל שיהיה לו
טלית של צמר רחלים, שזה עיקר מצותה מן התורה, והוא נקרא בגד. ועיין בשו"ע
(או"ח סימן ט, סעיף א) אין חייב בציצית מן התורה אלא בגד פשתים או של צמר
רחלים, אבל בגדי שאר מינים אין חייבים בציצית אלא מדרבנן. וכתב על זה הרמ"א
ויש אומרים דכולהו חייבין מדאורייתא והכי הלכתא. וכתב השל"ה (במסכת חולין,
נר מצוה אות י"ב) ומאחר שמצוה זו חביבה במאוד יעשה מצוה מהמובחר, שיביא
עצמו לידי חיוב דאורייתא אליבא דכולי עלמא, דהרי"ף והרמב"ם פסקו דאין חיוב
בציצית מן התורה אלא בגד פשתים או של צמר רחלים וכו'. ובשו"ע הרב (שם, סעיף
ד) כתב הרוצה לקיים מצוה זו מן המובחר, יזהר שיהיה לו טלית גדול וטלית קטן
של צמר לבן, ויטיל בהם ציצית של צמר לבן, ובזה מקיים מצות ציצית בלי שום
פקפוק. וכן כתב "המשנה ברורה" (שם, ס"ק ה) וז"ל, וירא שמים יחמיר על עצמו
לחוש לדעה הראשונה, ויעשה טלית של צמר כדי שיתחייב בציצית מן התורה לכו"ע,
ונכון שיעשה בין הטלית גדול ובין הטלית קטן של צמר. וכ"כ ב"ערוך השולחן"
(שם סעיף כח), וכן רבנו "הכף החיים" (שם ס"ק ה').
--- *לימוד שתי משניות יומי* ---
לע"נ הצדיק רבי מאיר שלום אבוחצירה בן פרחה - ה"בבא מאיר" זצוק״ל
*שקלים, פרק א' משנה ו':*
וְאֵלּוּ
שֶׁחַיָּבִין בַּקָּלְבּוֹן, לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים וְגֵרִים
וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, אֲבָל לֹא כֹּהֲנִים וְנָשִׁים וַעֲבָדִים
וּקְטַנִּים. הַשּׁוֹקֵל עַל יְדֵי כֹּהֵן, עַל יְדֵי אִשָּׁה, עַל יְדֵי
עֶבֶד, עַל יְדֵי קָטָן, פָּטוּר. וְאִם שָׁקַל עַל יָדוֹ וְעַל יַד
חֲבֵרוֹ, חַיָּב בְּקָלְבּוֹן אֶחָד. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, שְׁנֵי
קָלְבּוֹנוֹת. הַנּוֹתֵן סֶלַע וְנוֹטֵל שֶׁקֶל, חַיָּב שְׁנֵי
קָלְבּוֹנוֹת:
*שקלים, פרק א' משנה ז':*
הַשּׁוֹקֵל
עַל יְדֵי עָנִי, וְעַל יְדֵי שְׁכֵנוֹ, וְעַל יְדֵי בֶּן עִירוֹ, פָטוּר.
וְאִם הִלְוָם חַיָּב. הָאַחִין וְהַשֻּׁתָּפִין שֶׁחַיָּבִין
בַּקָּלְבּוֹן, פְּטוּרִין מִמַּעֲשֵׂר בְּהֵמָה. וּכְשֶׁחַיָּבִין
בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה, פְּטוּרִין מִן הַקָּלְבּוֹן. וְכַמָּה הוּא
קָלְבּוֹן, מָעָה כֶּסֶף, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,
חֵצִי:
*זכות הלימוד תעמוד לרפואת והצלחת מו"ר עט"ר הצדיק רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א בן הרבנית זהרי.*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.