אם 'המודיע' לאחר 66 שנה שלא כתב צריך עכשיו לכתוב על כך אז לאן התדרדרנו?

אין לי וויכוח על התוכן, אני מסכים עימם במאת האחוזים כי מי שמסתובב ברחובות בעת הצפירה שיעמוד, ואם אינו רוצה לעמוד שיהיה בעת הצפירה בבית או בבית הכנסת או בכל מקום שהוא לא חשוף לרחוב, לדרוך על יבלות לפגוע ברגשות לא רק שאין מצוה יש בכך משום פגיעה קשה לא רק באחר אלא הרבה יותר בעצמך ובציבור החרדי הסובל זה שנים בשל טפשויות מן הסוג הזה. אם היינו יותר רגישים לרגשות של האחר הם היו רגישים לענייננו וקל היה להם יותר להבין אותנו, במעשים מן הסוג הזה אנו יוצרים לא רק חיץ אלא מרחיקים אותם הרבה יותר ואולי זה טוב מבחינת אורח חיים שכל אחד יילך לדרכו, אבל רע מאוד לחיים יחד, ישנם נושאים שאין ברירה אלא לשבת יחד ולהידבר מפני שחיים באותה מדינה ותחת אותה רשות, ולכן כמו באמריקה אנו מבינים כי אסור לפגוע ברגשות הגוי בזמנים שחשוב להם, ככה גם בארץ אין ברירה צריך לדעת איך להתנהג נכון

מה שהדהים אותי במאמר המערכת של 'המודיע' זה שהוא כתב על כך, ישנם דברים שההגיון מחייב, וכמו שמבינים שלא צריכים לכתוב 'לא תרצח' או 'לא תגנב' אלו דברים המובנים מאליהם, ככה בנושא הזה לא צריך היה לכתוב בכלל, לפגוע ברגשות של האחר היא עבירה חמורה מאוד וכל אדם צריך בעצמו להבין היכן כן והיכן לא, כשעוסקים ב'יום הזכרון' שהוא אבל להרבה משפחות שאיבדו את יקיריהם ביום כזה עומדים מן הצד לא פוגעים בהם. כן, היכן שהוויכוח הוא אידיאולוגי אתה יכול ואולי אף חייב להתנהג אחרת להביע את עמדתך בגאון, אבל יש הבדל תהומי בין יום הזכרון ליום העצמאות, וכל ילד מבין שישנם זמנים שמתרחקים ולא פוגעים גם אם אין זה דרכנו, ולמי שאינו יודע, ר' עמרם בלוי מראשי נטורי קרתא דאז שהיה קנאי ומפגין מדי יום לא איפשר להפגין היכן שעסקו באבלות ולהבדיל בשמחה, זה היה אצלו כלל ברזל גם כשמדובר היה אצל ציוניים מי שנשאו בתפקידים רשמיים הוא שמר על הכלל הזה מפני שהבין שברגשות לא פוגעים

אם הגענו למצב כזה ש'המודיע' צריך להקדיש מאמר מערכת לנושא שכזה סימן שמשהו חמור מאוד קורה לציבור החרדי, אם דבר כל כך הגיוני צריך לכתוב ולהסביר סימן שנפלנו קשות. במשך של 65 שנה לא היו צריכים לכתוב על כך אלו היו דברים מובנים מאליו, ועכשיו הגענו למצב שצריך לכתוב, עלינו לפשפש במעשינו ויותר נכון במצבינו, משהו חולה מאוד במערכת החרדית