מתוך דרשת שבת הגדול - האיזון שבמצה והמרור

חברים וידידים ביקשו ממני שאעלה נקודות מתוך דרשת שבת הגדול, ממלא אני כאן את מבוקשם, ואעשה זאת בקיצור גדול נקודות בלבד, בלי התפאורה והסיפורים והבנינים שבניתי בשביל להסביר את הדברים

מצאנו דבר מאוד מעניין, הוראת השולחן ערוך לרבנים שהם חייבים לדבר בפני הציבור הוא בהתחלות של שנה, בתשרי בשבת שובה שהיא התחלת שנה ובניסן בשבת הגדול שהיא אמנם השבת השניה אבל היא התחלת שנת הירחים וכשמתבוננים בהתחלות הללו נמצא התחלות שונות

עוד נמצא משהו מאוד מעניין בכל התחלת שנה בניסן או תשרי לעשירי בחודש משמעות מיוחדת, בתשרי יום הכיפורים ובניסן משכו וקחו המצוה הראשונה שניתנה לעם ישראל היה משכו וקחו. נכון שהקב"ה נתן מצוה אחת קודמת של החודש הזה לכם אבל זה היה רק 'לכם' למשה ולאהרן, עם ישראל אז עוד היו בבחינת עובדי עבודה זרה רק כאשר קיימו את המצוה הראשונה בפועל של משכו וקחו השתנה מצבם ובמילים אחרות אז החלו בקיום המצוות בפועל נמצא כי העשירי הוא מיוחד בכל תחילת שנה של ירחים אח של שנים אבל בצורה אחרת כאשר הרב מדבר בשבת שובה הוא עוסק בענייני תשובה ובהכנה ליום הכיפורים אבל בניסן כל התוכן שונה הוא מדבר על הכנה מסוג אחר גישה אחרת ואף פנים אחרות. בתשרי הדברים רציניים וההכנה היא בחיל ורעדה יאחזון ואילו בניסן בשמחה אדירה בהשתוקקות לליל הסדר לפסח, החג הכל כך מלא תוכן רוחני ועל כולם חג שכל כולו אמונה אמיתית מתוך שמחה שהיא ההיפך מתשרי ששם זה בא מפחד יום הדין

למה כל כך חשובות שתי הגישות המשלימות זו את זו

לשם כך אתמקד השנה בליל הסדר במצה ומרור אבל קודם אגב אשאל שאלה שמטרידה אותי כל פסח כשמגיעים לכרפס הכינו את הילדים לומר שמברכים ברכת בורא פרי האדמה ומתכוונים להוציא את המרור והדבר הוא פלא מפני שאת המרור אנו אוכלים בתוך הסעודה לאחר המצה וברכת המוציא כבר הוציא את כל הברכות האחרות אז מדוע בכלל יש הוא אמינה לחשוב על המרור כשמברכים על הכרפס

בענין זה כבר הארכתי לפני כמה שנים ולכן כאן אמשיך במה שקורה בסעודה מברכים על המצה ואחר כך על המרור ולכאורה היו צריכים לברך קודם על המרור מפני שהמרור מסמל את מה שהיה לפני מה שמסמלת המצה ואם יטענו מפני שאין ברירה כשנוטלים ידיים חייבים לפתוח במצה מדוע שלא יברכו על המרור לפני רחצה ואז ליטול ידיים כך יובן גם מדוע צריך לכוון על המרור בברכת הכרפס

ואנסה ליישב בדרך שלי שמהגדה לומדים דרכי חיים בכל תחום ועל כל השנה ובכל מצב. בעל ההגדה בכוונה תחילה סידר כך שהמרור יבא מיד אחר המצה על מנת שלא ישכחו לרגע את ימי המרורים דרך העולם הוא לשכוח את העבר חושבים שאם טוב, תמיד יהיה טוב, בא בעל ההגדה ואומר לנו כי עלינו לאזן את החיים לזכור בימים הטובים כי אנו בימי השובע ועלינו להיערך לימי רעב ואותו דבר בימי רעב ימים קשים לא להתייאש מפני שתיכף יבואו ימים טובים יותר

ועם זה נגיע לכורך שגם כאן נשאלת השאלה מדוע בעל ההגדה בחר בדרכו של הלל היו כל כך הרבה תנאים ואמוראים שלכל אחד היה דרך משלו מה הוא מצא מיוחד בדרכו של הלל שבחר דווקא בו וקבע את הכורך?

בדרך כפי שהסברתי את המצה והמרור נבין את הכורך הבא להחדיר בנו שבכל מצב נזכור את שני המצבים מפני שהם הולכים יחד הם מאזנים וזה אחד הדברים הכי חשובים בחיים איזון

עם זה הסברתי את השבת הראשונה בשנה מעוברת פרשת קדושים הבאה מיד אחרי פסח הקב"ה מצווה עלינו על כולם כל יהודי להיות קדושים בניגוד לכל הדתות האחרות קדושים הם רק אנשים מסויימים, בעם היהודי כל יהודי הוא קדוש לא רק מי שמכנים עצמם 'הרב הקדוש' כל יהודי מצווה להיות קדוש והשאלה היא מה עושה את היהודי לקדוש

יהיו אשר יאמינו כי פרישות נזירות ועוד דברים כאלו הם עושים את האדם לקדוש כך מאמינים בעלי דתות. אחרות אבל לא תורתנו הקדושה שעד כדי כך כאשר מישהו מקבל על עצמו נזירות הוא חייב להביא קרבן חטאת ומדוע כאשר אדם מתנזר מן הטוב שנתן לו הקבה הוא חוטא כל מה שנתן לנו הקב"ה בעולמו עלינו להפיק את הטוב שבו וליהנות ממנו במילים אחרות חיים יהודיים נכונים הם לחיות עם כל הטוב עם כל מה שנותנים לך

אבל כאן השאלה היא איך עם כל החיים הטובים האלו תהפוך לקדוש במיוחד כאשר עוסקים בחומריות ופיזיות והענין הוא כאן מאוד פשוט

הקב"ה יצר את האדם מששה חלקים שלשה לקח מן המלאך ושלשה מן הבהמה ותובע מן האדם לחיות לא כבהמה ולא כמלאך הקב"ה שונא קיצוניות מפני שזה היפך האדם מה שאנו זקוקים זה לעבוד על האיזון לאכול ולא לזלול לספק את הגוף אבל לא לשכוח את הנשמה שגם היא צריכה מזון כל מי שחי חיי אדם המשלבת את הרוח ואת הגשם או בצורה יותר מובנה, בגשמיות שלנו לא שוכחים את הרוחניות ועובדים יחד, זה מה שעושה אותך לקדוש

מאוד קל להיות קדוש, מה שצריך זה ללמוד לאזן בכל, ותמצא זאת בפסח עם האוכל, מה כל העניין שבשבוע הזה אנחנו מתנזרים מרוב המאכלים שאנו אוכלים בכל השנה בשביל לחנך את עצמנו לאזן לדעת שלמרות שיש לך הכל, יותר מדי מכל דבר הוא מסוכן ולא טוב

ועם זה נשוב להגדה נמצא משהו מעניין קודם קוראים את ההגדה וזה לוקח שעה ארוכה ורק אחר כך אוכלים השאלה היא מדוע שלא קודם נאכל נרגע ואז נוכל לשבת שעות עם ההגדה ואנו לא עושים כך מדוע? מפני שהלילה הזה הוא לילה מחנך, לדעת להתאפק לא למהר להחזיק את עצמך למרות שאתה יודע כי אנו צפויים לסעודה כל כך טובה, כאן האבא הוא זה שמדבר בניגוד להרבה בתים שטועים מאפשרים לילדים לספר מה למדו בחיידר ובבית הספר בליל פסח זה טעות מפני שהמצוה היא של והגדת לבנך האבא חייב להיות זה שמדבר, הילדים יכולים לעשות זאת בכל הסעודות האחרות בליל הסדר הציווי הוא על חינוך הבנים שילמדו קצת סבלנות ועל כולם ללמוד כי התענוג הרוחני הוא הרבה יותר עונג מן התענוג הגשמי ואם האבא יידע לעשות את זה נכון אף אחד לא ימהר לאכול לא ירצו לוותר על התענוג הזה שהוא מיוחד במינו אחת לשנה והאוכל יחכה קצת

מכאן עברתי לעסוק במי צריך להיות בסדר ליל הפסח, והאם שייך מצב כזה לומר על יהודי אתה לא תהיה בסדר שלי מדוע אנחנו מזמינים כל יהודי בלי יוצא מן הכלל לסדר כשאנו אומרים כל דיכפין ייתי וייכול. ועוד יותר ההגדה עוסקת בארבעה בנים ולמרות שאצל הרשע כתוב הקהה את שיניו לא מצאנו שבעל ההגדה יאמר שאת הרשע יש לסלק מן הבית ואסור לאפשר לו לשבת יחד עם כולם בליל הסדר

בלילה של חינוך צריכים כולם להיות שם, אתה אף פעם לא יודע, הניצוץ היהודי, היופי שבליל הסדר יכול לשנות את האדם מן הקצה אל הקצה, וגם אם הוא רק יפתח פתח כפתחו של מחט זה כדאי מפני שאינך יודע איך זה יסתיים

אחר כך עברתי לענייני הלכה עסקתי בעניינים הנוגעים למעשה מה עושים עם תרופות וויטמנים ועוד דברים כאלו שאי אפשר לוותר עליהם למשך של תשעה ימים, ומה שהכי חשוב במשך של חודש ימים עבדתי קשה להבטיח שלכולם יש היכן להיות בליל הסדר

מאחל אני כאן לכל הגולשים ולכל בית ישראל חג כשר ושמח

חיים שאולזון