התאריך: ג"א תתכ"ט לבריאת העולם.
הצבא הרומאי צר על ירושלים. המצב מסובך ודורש פתרון. ובתוך ירושלים הדעות חלוקות. מצד אחד, הקנאים-הבריונים הירושלמים, שדורשים מלחמה בלי פשרות ובלי וויתורים (מן הסתם הם מסתמכים על מסורת מרבותינו החשמונאים שיצאו למלחמה נגד מלכות יון ונגד אחים תועים וניצחו מעטים את הרבים).
מצד שני ראשי הישיבות שבירושלים כולם בצד אחד ורוצים לחתור לשלום 'פשרני' דרך הדברות עם שלטונות הצבא הרומאי. לראשי הישיבות יש כמה גבירים שמסייעים בידם. הם מחזיקים תחת רשותם אוצרות שמספיקים ל21 שנה לכלכל את ירושלים, אם וכאשר יצטרכו למשוך את הזמן, תוך כדי שיחות השלום ה'פשרניות'.
הבריונים הירושלמים, שדעתם כנראה בטלה מעוצם מיעוטה, מחליטים לעשות מעשה. הם שורפים את כל האוצרות, כדי ליצור מצב אל-חזור שבו כולם יוכרחו להתכופף לדעתם ולצאת למלחמה.
המציאות שונה מהחלומות הסיקריקיים ורעב כבד בירושלים.
גדול הדור הישיש מברר את הלך הרוח אצל הבריונים, ומסתבר שהם לא ממושמעים לאף אחד. גם למנהיגם הם לא כפופים ומוכנים לרצוח אותו, אם יסטה מהדרך המסורה להם.
המצב ממשיך להיות קשה. גדול הדור בנסיון להציל את שארית הפליטה, מחליט לפתוח ערוץ ישיר עם שלטונות הצבא הרומאי. הוא לא מספר לאף אחד, כדי שהסיקריקים לא ידעו ובכדי שלא יזיקו כדרכם האופיינית. ובעזרת 'אנשי החצר' שלו הוא יוצא מחוץ לחומות אל שלטונות הצבא הרומאי.
'יבנה וחכמיה' ניצלו בזכות השיח הישיר. שיח שמתואר אצלנו בדרך של כבוד לשלטונות.
לאחר שנים, חז"ל מבקרים את גדול הדור בביקורת 'פשרנית'. מדוע לא 'מסר' ביד שלטונות הצבא הרומאי את הסיקריקים ובתמורה תנצל ירושלים.
אינו דומה כלל
השבמחקכי כאן המלחמה היא על יבנה ועל חכמיה
סביר להניח שאם הקיסר לא היה נותן את יבנה וחכמיה לריב"ז
על חשבון בית המקדש ועל ירושלים ועל תושביה הנצורים וכמובן על הבריונים
אזי הוא היה פותח במלחמה נוראה שהייתה מאפילה על חנוכה והחשמונאיםעשרות מונים
מי ייתן שתגובה זו שלי תגיע לעיניים הנכונות
ואין אני לא מחבל ולא שונא כלל
ואין יום שאיני דש בסוגיה הזו יום יום ומהפך בה לכאן ולכאן
מ"מ אין כאן ראיה ממעשה ריב"ז
ואין כן אשמח לשמוע איך