במשנה אחרונה דפ"ג דמגילה איתא "ר"א אומר
אין מפטירין בהודע את ירושלים" (פרק מסויים ביחזקאל המדבר אודות ענינים
בלתי רצויים בנוגע לירושלים), מפני כבודם של אנשי ירושלים (רע"ב). ואיתא
בגמ': "מעשה באדם אחד שהי' קורא למעלה מר"א הודע את ירושלים את תועבתי',
אמר לו: עד שאתה בודק בתועבות ירושלים צא ובדוק בתועבת אמך. בדקו ומצאו בו
שמץ פסול". ובכל זאת מובא בפירוש המשניות שאין הלכה כר"א, ועוד: הרמב"ם
פוסק ב"סדר תפלות כל השנה" שבפ' "ואלה שמות" – מפטירין ב"הודע את ירושלים"!
וי"ל הביאור: מצינו בגמ' בכ"מ שר"א הי' מוכיח את דבריו עפ"י נסים, "שמים
יוכיחו" וכיו"ב, כבנדו"ד. וכמו ששם אין הלכה כר"א כי "התורה לא בשמים היא"
עד"ז בעניננו. והתועלת באמירת הפטורה זו דוקא י"ל כי כוונת אמירתה היא
שעי"ז יבואו לתיקון ענינים הבלתי רצויים ע"י עבודת התשובה – אתהפכא, ועי"ז
באים לבנין ביהמ"ק השלישי. וזה מרמז שגם התכלית דגלות מצרים שמסופר בפ'
שמות היא הדבר טוב שבא עי"ז.
משיחת אדר"ח אלול ה'תשמ"ב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.