מכתב בוגרי ישיבת חדרה

מאת בגורי הישיבה

אנחנו החיים בישיבה, הגדלים בישיבה, שאוהבים את רבותינו הראש ישיבה והמשגיח שליט"א, אנחנו שמרגישים את הישיבה, גם בישיבה וגם מחוץ לישיבה, כי שם אנחנו מתחנכים ומתגדלים, ורואים את פרי עמלם של המגדלים ומרוממים אותנו שנהיה בני עליה מעולים ומובחרים, מיוחדים בחבורה, באנו אל עצמינו בכתיבת דברים לחזק את לבנו בדרך אשר בה נלך, ומה טוב ומה נעים גורלנו שזכינו להיות בדבוק חברים, אוהבים ומקשיבים נושאים ונותנים בדרכה של תורה. ויה"ר מלפני אבינו שבשמים שלא תצא תקלה מתח"י אכי"ר.

אחר כל המאורעות שהיו הן בבחירות, הן לפניהם ובמיוחד לאחריהם, עומדים אנו ומהרהרים בליבנו על כל מה שחולף ועובר עלינו, ובפרט עתה כשהשאלה המרכזית היא האם עלינו להישאר בישיבה, אנו תוהים וחוששים האם כל מה שעבר על הישיבה אין זו אבן נגף בדרכינו, או שמא זה היה רגע של חולשה שחולף, האם הייתה זו מעידה חד פעמית או שמא זו דרך מכוונת, או שמא כלל לא הייתה פה נפילה. האם נהיה מושפעים מכך, האם נוכל לחיות בצל הישיבה מבלי להינזק או שמא ניסחף אחר הרוחות, כשבעצם השאלה היא אחת, האם חינוך מנהיגי הישיבה בדבר ציות לגדולי הדור הוא טוב או רע, מקרי או שיטה.

אם חשבנו שאחרי הבחירות הכול יירגע ויחזור לקדמותו אזי נוכחנו כי טעינו, אדרבא נהיה יותר ויותר סוער, הרה"י נאם את דברו, המשגיח עומד בעמדתו, ואנחנו עומדים נבוכים מה עלינו לעשות. האם זו הדרך ? האם יש כאן בעיה ? ואולי זוהי הדרך הטובה ?

התהיות הן רבות, שיקולים של רווח והפסד עולים בליבנו, מצד אחד אנחנו כבר מסודרים בישיבה, יש חברותא, יש חברי חדר, יש את החברים, יש את המקום בבית מדרש, ואילו להתחיל הכול מחדש הרבה יותר קשה, צריך להתרגל לחברותא חדשה, חברים חדשים, מג"ש חדש, ורה"י ומשגיח חדש, אולי כבר עדיף להסתגל למצב החדש שנוצר, ופשוט רק לא להתעסק בנושא הזה, ואולי לא, אולי יש בעיה יותר עמוקה, האם תהיה השפעה ארוכת טווח או משהו קטן שיחלוף?

כדי שנגיע להכרעה בספק גדול זה, אנו חייבים לרדת לעומק הנושא, תמיד תהינו על עצמינו כיצד יתכן שמניחים על משקל המאזנים, בכף אחת את גדולי הדור ובכף שנייה את הראש ישיבה והמשגיח, הרי לא תתכן כזו השוואה, מה קרה לנו, כיצד יכולים לחשוב שאת גדולי הדור משקרים ומרמים, ואילו הרה"י והמשגיח לא ניתן לרמות אותם.

בשביל להבין דבר זה אנחנו צריכים קצת לצעוד אחורה, קצת לשים לב על מה שקרה איתנו, אנחנו יודעים ללא כל ספק כי המשגיח מאד אוהב אותנו ומאד רוצה בטובתנו, ובאמת הוא מתמסר מאד מאד לחנך אותנו, ולעצב את דמותנו, ולהטביע בנו את ההשקפה הטהורה, להפריד ולהבדיל אותנו מהסביבה הבלתי מתאימה לנו, הן ע"י מסירת ועדים, שיחות ומאמרים, הן ע"י שיחות פרטיות והן ע"י הוראות אישיות, תמיד חינכו אותנו כי אנחנו מיוחדים, החדירו בנו את היותנו נבדלים מכולם, ישיבתנו לא ככל הישיבות, אנחנו ממקום אחר, עד כדי כך שכאשר אנו פוגשים בחורים מישיבה אחרת חושבים אנו בלבנו כי המה לא זכו להיות במחיצתנו, בישיבתנו, המה לא זכו לחינוך המיוחד אותו טווה לנו המשגיח. וכידוע שאף הראש ישיבה נותן את מלא הגיבוי למשגיח ונותן לו את כל הסמכות הפיזית והרוחנית בעיצוב דמותנו כתלמידי הישיבה, מעולם הרה"י לא נחלק עליו ועל שיטתו או ניסה לחנך במקומו, אדרבא תמיד הראה את חיבתו ואת רצונו כי המשגיח הוא אשר יראה את הדרך אשר בה נלך.

כחלק משיטת חינוך זו, מתחדדת אצלנו מידת הביקורת, אנו מורגלים לבקר ולהדגיש את הבדלים בינינו לסביבתנו, הן ע"י שאנו מרגישים מיוחדים וממילא אנו נוטים להפחית באחרים, והן ע"י וועדים ממורנו המשגיח שליט"א שבו הוא מציג לפנינו את הפגם שבאחרים, לפעמים זו נגד דעה מסוימת או חוג כלשהוא ואף כנגד דמות מסויימת, ואפילו דמות תורנית. וכאן מתמזגים הדברים נפלא, הרי אם אנחנו מיוחדים וזר לא יבין זאת, אם כך המשגיח הוא מנהיג קהילת המיוחדים ובוודאי שאין למעלה ממנו, והרי הורגלנו לקבל ביקורת נגד אחרים, וכבר דרכינו לדרוך על אחרים כדי לעלות מעלה, סולם הערכים שלנו שונה מכל האנושות כולה, אז בודאי שכוחו של מציב הסולם גדול מעל כולם, וכך נסללת לה הדרך להביע ביקורת על גדולי הדור, ואף לצאת כנגדם, שהרי הם מנהיגים של כלל הציבור, אבל אנחנו הרבה מעבר לכך. מה גם שבשביל להרגיש מיוחדים אי אפשר לעשות כמו כולם, חייבים להיות שונים כי רק כך נהיה מובדלים, ומה לעשות שכולם עושים כמו גדולי הדור, אנחנו לא.

וכאן אנו שואלים את עצמינו האם עוד מקומינו בישיבה, האם נמשיך להתחנך כך, האם נמשיך להאמין כי ישיבתנו מיוחדת מכל הישיבות, ואין עוד מקום בעולם להתחנך, הרי לא פלא שקשתה לנו העזיבה, כי כבר הושרש בנו הדבר שהמקום הזה הוא יחיד ואין בלתו, ואין שום מקום אחר בו אנו יכולים להתגדל.

אבל ברור לנו שאם נמשיך להיות שם אנו נושפע עוד ועוד, לא שייך להיות שם ולא להידבק מזה, הן זו הדרך וזו השיטה, ואם לא נצא משם הרי אנו נפגעים מכך, אנו מבדילים את עצמינו מכלל הציבור, ומפרידים את דרכינו מכלל הציבור החרדי התורני כולו. הרי מה תועלת תביא לנו אם כל יום נצא כנגד רב זה או אחר, מה ייתן לנו כי נדבר בגנות פלוני או אלמוני, למה נגדל את עצמינו על חשבון הזולת, למה נדרוך על החבר בכדי לעלות למעלה, האם זה סולם הערכים שלנו, האם זו אהבת ישראל שציוותנו התורה, האם יתכן שהדור יתום וגדולי הדור אינם וכלא היו, ורק המנהיגים הגדולים ספונים בישיבה הקדושה, האם כל דעה שאינה עולה בקנה אחד עם מורינו המשגיח שליט"א נפסלת ונשללת לחלוטין, עד כדי כך שהותרה הרצועה והותר להשתלח באדם עצמו ובסביבתו.

הלא לפלא בעיננו יחשב שכאשר גדול הדור מביע דעתו בביאור נפש החיים הקדוש, ואילו המשגיח שליט"א חושב אחרת בביאורו, האם משום כך יחשבו לכפירה דבריו, רח"ל מהאי דעתא, והאם מפני כך הוא כבר נפסל מלהנהיג את הדור, האם יש למשגיח זכות בלעדית בביאור נפש החיים רק בגלל שהוא מוסר ועד בנפש החיים כל ליל שבת, הרי זהו עיוות שאין כדוגמתו, ואיך שתקנו על כך כל השנים, אם לא מפני שחוש הביקורת שלנו גבר וגבר ויצא מכלל שליטה, אם לא מפני הערצה הבלתי סבירה למושג שאנו ואין בלתנו, הרי לא היינו שאננים כל כך, וכי עד כדי כך קהו חושינו.

וגם בודאי מה ששמענו כל הזמן כי מאז שמרן הרב שך זצ"ל נפטר אין לנו מנהיג יותר, חלילה לנו לחשוב כך, וכי הדור לעולם יישאר יתום, ואף מה ששמענו על הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שלדור המבוגר קשה לקבל שהוא גדול הדור, כי הוא היה "שם" עם הציונים, הרי זהו תירוץ בכדי לחלוק על הנהגתו ואיך קיבלנו תמיד דברים אלו, והרי כל גדולי הדור קיבלו את מרותו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ומהיכן העזנו לחשוב שאפשר למרוד בהנהגתם של גדולי הדור.

ובודאי שאין בדעתנו לומר ח"ו שהמשגיח האהוב עלינו חפץ אך ורק לגדל ולרומם עצמו, בודאי ובודאי שלא, הרי יודעים אנו את מידת צדקותו הגדולה, וידיעותיו התורניות העמוקות, את עמל התורה שלו, ויראת השמים המופלגת, ובאמת ברור לנו מעל כל ספק שהמשגיח לש"ש נתכוון, כדי לחנך ולגדל אותנו, אבל כוונותיו טובות אבל אין בדרך זו בכדי לגדל אותנו. וכן בודאי שגם ראש הישיבה שתומך בו ורוצה בדרך חינוכו בודאי אף הוא אוהב ורוצה בטובתנו, אבל לנו אין זו טובה כי אם רעה, ואנו לא נתכוונו ח"ו לבזות או לקנטר וכל כיו"ב את רבותינו האהובים לנו מאד, אלא אנו את נפשנו הצלנו.

ובראיה משוחררת נטולת כל נגיעה אישית ובהתחשבות בזולת כבר לא יהיו לנו כל קושיות על גדולי ומאורי הדור, וכמו שהמשגיח חינך אותנו שעל הראש ישיבה שליט"א לא שואלים שאלות, כך אנו צריכים להתחנך שעל גדולי הדור לא שואלים שאלות.

בשיחה שנשא מורינו ראש הישיבה הייתה טענה כנגד גדולי הדור, ובעיקרון לא היינו צריכים להשיב עליה כי אחר שהבנו את הבעיה שלנו, כבר אין לנו בעיות עם גדולי הדור, אבל בכל זאת נענה עליה, ולא כדי שנדע את התשובה אלא כדי שנדע את הבעיה שבטענה. מורינו המשגיח שליט"א הרגיל אותנו בספרו של מרן החזו"א זצוק"ל וראוי שנעיין בספרו אמונה ובטחון ספ"ג אות ל ...כי אף אם יסכים האדם על גדלות חכמתו של החכם, לא יחייב את נפשו לשמוע אליו אחרי שמצא לתלות את הוראתו באיזה נגיעה. וזה לא יבצר מכל מי שאינו שבע רצון מהוראת החכם. ועי"ז קם דור ששופט את שופטיו וכל איש הישר בעיניו יעשה ובכל מקרה רב הערך מתלחשים החכמים על נגיעה פלונית שהיטתה את לב החכם ולפעמים המובהק שבדור בעמדתו הבלתי נכונה. וכל אוירה של העיר ולפעמים אוירה של כל הארץ מתמלאה שוט לשון קטטות ומריבות וללא אמונה בחכמים גברו בארץ.... ה"ז מן המהרהרים אחר רבם, ואנו בטוחים בחכמים שהינם מורמים מפחיתיות כאלה ולא יחשדו בם אלא קטני הדעת נעדרי בינה אשר לא ידעו ולא יבינו נפש משכיל..... אבל מה גדלה השואה ומה רב החושך בהתרת החשד בכשרים במקום שהתורה הכשירתם לדון ולהורות... ואם זה שמתעלל בו הוא ת"ח, הרי זה מבזה ת"ח שהוא  בכלל אפיקורס... אך מה רב ההרס בעמדה עדינה של המתיימרים ביושר וסגולת הטוב ולפי גאוות ליבם יצר טוב שופטם ומשפטם נושא עליו אופי של מדע וכאיל דנו על הדבר בישיבה ובמתון ובכובד ראש ואח"כ הוציאו משפט חרוץ שאין להתחשב עם גדול הדור בזה... והנה באה ליצנות אחת ודחתה מאה תוכחות ועובדים ע"ז בטהרה ועושים את הפלסתר תורה. עכ"ל החזו"א באמונה ובטחון.

גם במה שרה"י שליט"א טען שכאשר שואלים באו"ת שאלה שאיננה נכונה אז האורים ותומים עונים תשובה שאיננה נכונה, ה"ז טעות לומר כן, יעו"ש שהאו"ת ענו תשובה נכונה שתעלו ורק בנ"י לא הבינו את התשובה שאמנם תעלו רק לא תצליחו. ומ"מ עי' במש"כ הגאון במשלי פט"ז פסוק י" וז"ל הפסוק קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו" קסם שפתי מלך הדיבור של המלך, הוא כמו קסם, אף שמרמים אותו יקרה ה' דבר בפיו שיהא משפטו אמת, וזהו שבמשפט לא ימעל פיו. והענין מאן מלכי רבנן שפתותיהם כמו קסם, אף כשיטעו לפי השאלה מכל מקום במשפט לא ימעל פיו, כלומר בהדין עצמו לא יטעו, כי בסוף יתגלה שלא כן היה המעשה, כמו שאמרו בגיטין וכו' יעו"ש.

ואחרי שראינו כל זאת ונוכחנו בטעות דרכינו, והרי אנו עצמינו יודעים כי זו דרך ושיטה, יודעים אנו כי גדולי הדור אינם מקובלים על המשגיח שליט"א, ושמענו כי ראש הישיבה שליט"א אמר בדרשתו "שלא יגידו לנו מתי להתחתן" וידועים הדברים לכל, למי נתכוון, וברור לנו כי לא היה זה מקרה אחד ויחיד, וכל אחד יודע שזו דעתם באופן גורף על גדולי ישראל, ולא שייך להישאר במקום שבו חושבים שרוב רובו המוחלט של כלל ישראל הם צריכים תפילה שיחזרו בתשובה, וכל מי שהולך עם גדולי הדור הוא הזדים, הרי זה מזעזע לחשוב שכך נתחנך, ואי אפשר להינצל מכך וחייבים לברוח, ושווה המאמץ ללכת למקום חדש ולבנות את עצמנו עם הכוחות המיוחדים שלנו מבלי לפגוע בסביבה, וכמו שביום כיפור בישיבה התפללנו הרבה יש עוד מקומות שהתפללו בהם הרבה וג"כ במיוחדות ובהתעלות, ויש עוד מקומות שיש אוירה נפלאה בשמחת תורה, הרי כבר נודע לנו שיש עוד מקומות מיוחדים ומעולים.

כן, אנחנו נעזוב את הישיבה עם דמעות בעיניים, לא מתוך תחושת נקמה חלילה ח"ו, אדרבא נמשיך לאהוב את הרה"י והמשגיח שליט"א, אבל נלך בשמחה עם תקווה לעתיד, נצעד עם כלל ישראל, נשמע בקול גדולי האומה, נלך אל חיים חדשים חיי שלמות ואהבת הזולת, חיי כיבוד חכמים חיי תורה.

הכותבים והחותמים

מחונכי הישיבה ושיטתה