רגעי השבוע - פקודי - חזק - החודש - מברכים ניסן
כשקיריינקו ומדינסקי קיבלו הוראה לבדוק ולתמוך / השם 'חכים' על שום מה / דברי צדיקים חיים וקיימים לעד / הכרת הטוב של הצדיק המופלא לשמש המסור
א. עטרה ליושנה
שניהם נשמעו נרגשים מאוד, בזה אחר זה. האחד יומיים לפני פורים, והשני למחרת - ערב פורים: "הממשלה תשפץ את בית הכנסת שלנו"! ובקולם נשמעה התרגשות ורווחה גדולה, לאחר ציפייה דרוכה לאישור הבקשה. בעבר, לפני 20-30 שנה, הדבר היה שיגרתי יחסית, השלוחים במדינות חבר העמים החלו להופיע בזה אחר זה, ומבנים רבים הושבו לקהילות, ומאז היו כך רק פעמים בודדות ומיוחדות. אך גם להחזיר וגם לשפץ, זו כבר בשורה של ממש.
כמו מאליו עלו וצפו בזכרוני אחד המסעות המופלאים שזכיתי להתלוות לפני כשבע שנים, אל הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א; היה זה לעיר טומסק שבסיביר, הקור של מינוס 30 מעלות הכה בפנינו, אבל הלב התרחב מחום והתרגשות, כאשר לאחר הפגישה אצל מושל המחוז, הגענו לפתחו של בניין בית הכנסת הישן - בית עם גילופי עץ מרהיבים, מעשי ידיהם של חיילים קנטוניסטים יהודים - ולרב הראשי שעמד בפתח הכניסה הראשית, יחד עם רב העיר השליח הרב לוי קמינצקי - נמסרו מפתחות הברזל של הבניין, יחד עם ספר תורה ישן שהוחבא, כשהולאם המקום בידי הקומוניסטים, והפך למבנה מגורים בו התגוררו משפחות מקומיות.
באותו שבוע נודע לי מאמי שתחי', כי אנו עצמנו צאצאים לילד יהודי שנתפס בידיהם של שליחי הצאר באותם ימים, שלכדו אותו בכדי להיות קנטוניסט, והוא ניצל בדרך נסית מופלאה מאוד והוברח עם אימו המסורה, אלמנה צעירה - לירושלים, ומאז אנו ירושלמיים...
לאחר שהקהילה בטומסק קיבלה את הבעלות על המבנה, החלה בירוקרטיה ארוכה שהסתיימה החודש בערב פורים, עם הבשורה הגדולה כי שיפוץ המקום יבוצע בידי הממשלה עצמה ובמימונה המלא. ובכך נחסך מהשליח גיוס של הון עתק לשיפוצו.
ולמחרת, הודעה נוספת מהעיר סימפרופל שבאי קרים, על אישור ממשלתי דומה, וגם הפעם לשיפוץ מהמסד ועד הטפחות של בית הכנסת העתיק שבמרכז העיר. בעבר אוכלס המקום בקהילה רפורמית, עד שרגליה נדחקו אט-אט והמקום נשאר עומד ריק, אך השימוש בו אינו מתאפשר בהיות המבנה מט ליפול, וזקוק לשיקום מקצועי ויקר.
כאשר התאפשר הדבר לפני כעשור, נסעתי לבקר בקרים השופעת מעיינות טבע, מלאה בנופים ואתרי חופשה מהיפים בעולם. בעיר סימפרופל נצבט לבי בראותי את בית הכנסת הישן במרכז העיר שאינו בידי הקהילה, וכולו סדוק ומוזנח. והנה לא הרחיק היום, ולעיר נשלח הרב יחזקאל לאזאר בנו הגדול של הרב הראשי הרב לאזאר לשמש ברבנות העיר, ובהמשך כרבה של כל האי קרים.
"לכבוד קיריינקו ומדינסקי (קיריינקו הינו האחראי על משרד הנשיא, ומדינסקי הוא שר התרבות) נא לבדוק ולתמוך. ו. פוטין". כך, בכתב יד, באותיות גדולות וברורות - נוסח טראפ - חתם הנשיא פוטין על מכתב בקשת הרב הראשי לקבל את המבנה האמור בסימפרופל, לאחר פגישה בלשכתו בקרמלין.
שתי הודעות משמחות אלו, עליהן התבשרתי מהרב קמינצקי בטומסק שבסיביר והרב יחזקאל מסימפרופל שבקרים, הם פירות העמל של חרישה וזריעה לאורכה ולרוחבה של המדינה הגדולה בעולם, בעבודה עקבית רבת זרועות של מורנו הרב הראשי שליט"א, העומד בראש יהדות רוסיה ושמו הולך וגדול, רצוי לכל אחיו, דורש טוב לעמו ודובר שלום עם העומדים בראש, למען הכלל והפרט, בכדי להחזיר את יופייה ועטרת תפארת יהדות רוסיה לקדמותה ואף ביתר שאת.
ב. שמא גרים
קורה הרבה, ונדרשת התערבותו של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א גם אל מעבר לגבולות המדינה. כך קרה לפני מספר ימים, והוא נקרא בדחיפות לעיר טשקנט בירת אוזבקיסטן. בית החיים העתיק במרכז העיר חייב שיפוץ על מנת להציל אותו, אך הבירוקרטיה נערמת, הקשיים רבים, והעוסקים במסירות למען כבוד שוכני העפר במקום כמעט והרימו ידיים.
בשם הרב הראשי פניתי אל הרב יעקב רוז'ה, רב העיר בת-ים ורב ארגון זק"א, שנחשב לאחד מגדולי המומחים בזיהוי חללים. עם פרוץ המלחמה לפני כשנה וחצי בארץ הקודש, ידיו היו לצערנו מלאות עבודת קודש, כעת ב"ה המצב נרגע, והוא נאות להגיע גם הפעם, כמו בפעמים הקודמות שהזמנתי אותו למוסקבה לקורס שהעביר לעוסקים בחסד של אמת כאן, או בקידוש אחד מבתי החיים.
"הנך יודע את משמעות שמך?" שאל הרב הראשי את ראש עיריית טשקנט מר חכים, תוך כדי שיחתם, בפגישה בלשכתו, והרב המשיך: "השם 'חכים', מגיע מהכינוי היהודי 'חכם'; והוא ניתן לאדם שיודע להעריך את מקומו ותפקידו ומנצל אותו כראוי". ראש העיר חייך, הבין וחתם על אישור גידור המקום, וכל התוכניות לשיקום, שיפוץ ותחזוקת בית החיים, בו גם טומנים חסידים ויראי שמים רבים.
בתום הפגישה המאוד ידידותית, הודה ראש העיר על הביקור, ואף הבטיח ביקור גומלין במוסקבה. הוא ציין כי אוזבקיסטן היא מדינת מסורתית ותמיד היו בה יהודים, והקשר עם העם היהודי חשוב לו מאוד. הרב הזכיר, כי בשנה זו מציינים 80 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה, במהלכה מצאו יהודים אשכנזים רבים את מפלטם מפולין במדינה זו, וכהוקרה באה ההשתדלות שלנו לשיפוץ בית החיים.
קדם לכך, סיור מקיף שערך הרב לאזאר והרב רוז'ה עם נציגי הממשל והקהילה היהודית בכל שטח בית החיים, כדי לעמוד מקרוב על ההתמודדות, למצוא פתרונות הלכתיים ולהוביל את המהלכים בצורה נכונה מול כל הגורמים, לשמירה מלאה ובטוחה על הקברים בכל השטח.
וכמו תמיד, נוצל הביקור לעוד פעילות למען הקהילה, ובמקביל לפגישות חשובות ונוספות, נערך ביוזמת הרב שליט"א אירוע קהילתי במלאות ה"השלושים" לפטירתו של השליח הוותיק באוזבקיסטן הרה"ח הרב דוד אבא גורביץ ע"ה, שפעל רבות בשנים בעיר טשקנט - כנס זכרון והתעוררות שאיחד את כלל הקהילות, תחת שבטו של שליח חב"ד בטשקנט בירת אוזבקיסטן הרב חיים שייקביץ, אירוע שלא נראה כמותו כבר שנים רבות באוזבקיסטן בהתאחדות כלל הארגונים היהודים.
בהמשך קרא הרב שליט"א לאחדות בין הקהילות, ולהגדיל את פיתוח מוסדות התורה והחינוך בכל רחבי המדינה. בדבריו העלה שבחים להרב שייקביץ שמשקיע את חייו וממשיך את השליחות הגדולה בעיר, בהתעסקות עם הקהילה ותיירים שפוקדים את העיר. הביקור עשה רושם רב בכל הקהילה, והביא לשלום ואחדות בין הקהילות והארגונים השונים.
ג. צדיק באמונתו יחיה
צעדנו חרישית, כל אחד שקוע במחשבותיו לאחר הכנה ראויה ככל שניתן. אבא שיחי' הפר את הדממה ואמר לנו: "בזכרוני כעת אותן דקות נעלות בפתח חדרו של הרבי, רגעים לפני כניסתי ל'יחידות', זכרון בלתי נשכח". ואנו הילדים - הדור הצעיר רק יכולים לדמיין, מה היה שם ומה מרגיש מי שזכה לכך, כעת, לפני הכניסה לאוהל הרבי.
ביציאה, כל אחד מוצא דרך אחרת לבטא את מה שחש בפנים. אחד ממשיך במזמורי תהלים, השני מדווח לכל מי שפנה אליו כי הזכיר את שמו בפנים, אני ממהר להכין קפה ולטעום משהו לאכול - לאחר שכנהוג לא אוכלים לפני הכניסה לאוהל, ויש כאלו ורבים הם - הפונים לעיין באגרות הרבי, או להביט במסך עם מראות אנשים שונים שחולפים מול הרבי ומשוחחים איתו, במעמדי חלוקת הדולרים לצדקה בכל יום ראשון.
אאמו"ר שליט"א, אליו התלוויתי בראשית השבוע בביקור לשמחת קרוב משפחתנו וידידנו בארה"ב, נפנה לעמוד דקות ספורות מול המסך שקרני זיו אורו של הרבי זוהרות ממנו, ומפיו קולחות מענות ותשובות שונות לעוברים בסך לפניו כצאן בפני הרועה - דקה שתיים, ואבא שומע מענה מדויק להפליא לשאלה שהתחבט בה זמן מה, ועליה שאל דקות לפני זה בתוככי האוהל. "הרבי ימצא את הדרך להשיב" אמר הרבי. והרבי השיב לאבא. וגם לי.
יחד עם אחי המסור אנו יוצאים לרכבו כדי להביא את הטלית ותפילין לתפילת שחרית, ולפתע הוא שומע מישהו קורא לו בשמו ומזמינו לרכבו לשוחח איתו. אחי שעדיין לא קלט מי זה, אומר לו: 'בוא כנס פנימה ונדבר'. ההוא מראה לו שהוא כבר התפלל וכעת הוא ממשיך בדרכו. אחי שמתחיל לזהות כי מדובר בידיד ותיק שלו, מזמין אותו בכל זאת פנימה וההוא ניאות לבקשה.
לשמע השם מאחי, אני נדרך, שכן אני מחפש להגיע אליו זה זמן רב. אחד מבניי ביקש ממני לא פעם לנסות לקשור קשר עם איש זה, לשם פעילות מסוימת שהוא עושה, וזה האיש אשר בידו לפעול ולסייע רבות לקידום הפעילות.
עד שההוא כיבה את מנוע הרכב, חבש את מעילו ונכנס פנימה, עדכנתי בשתי מילים את אחי שהבין דבר מתוך דבר. חוץ מלחיצת יד, והצגת שמי ושם בני, לא הייתי צריך הרבה לעשות; באווירת המקום הקדוש ותחת הרושם החזק של התפילה של יהודי זה - שאומנם לא חסיד חב"ד הוא ואולי בעבורו זו הפעם הראשונה באוהל הרבי - הוא התרגש מהשגחה הפרטית המופלאה, הקשיב לכל דברינו, והבטיח לפעול ככל יכולתו למען העניין החשוב. ישירות הוא, בלי מתווכים באמצע.
ולתמונת השבוע שלי: הכרת הטוב
באחד הנסיעות בתוך העיר 'מונסי', חלפנו ליד בית החיים בו טמונים האדמו"רים מסקולען, וויזשניץ, קוסוב ועוד רבנים - צדיקים שחלקם זכיתי לראות בפעמים שונות; אחי שישב על ההגה הציע, שניכנס לבקר בפנים. "כאן קברו של הצדיק מריבניץ" אמר לנו.
"הערשל'ה וואס מאכסטו? וואס מאכט דיין מאמע?" - נזכרתי מיד בזכרונות אותם משמיע לי מפעם לפעם שמש בית הכנסת המרכזי במוסקבה ר' צבי-הירש גרשוי, המוכר בשם 'גרישא'. אנחה נפלטה מפי. גרישא עבר לפני שבוע שני ניתוחים, הוא מתקשה לחזור לעצמו, עדיין לא התעורר, כולנו - כל הקהילה, המתפללים והמוני ידידים שצבר עם השנים - דואגים לו.
"הערשל'ה" היה מכנה אותו בחיבה הרבי מריבניץ, שם בריבניץ שבמולדבה, עיר הולדתו של גרישא, ועד גיל 18 היה מגיע לעתים קרובות אצל הצדיק המופלא; לסייע לאבי אמו ששימש את הצדיק, או להביא עוף לשחיטה שאמו שלחה בידיו של בנה גרישא, והוא אץ רץ לביתו, לשהות כמה שיותר בביתו ולשאוב אור וקדושה - אור שחזר אליו לאחר שנים רבות של טלטולים ומעברים שונים - עד שחזר הביתה, לעמו ולבית הכנסת. ומאז הוא כאן; מתפלל, לומד, מלמד ומזכה את הרבים במצוות הצדקה, במאכל ובמשקה חם ובכל מה שמש ראשי בבית כנסת מרכזי עושה.
אבל כעת גרישא שוכב באחד מבתי הרפואה במוסקבה, והוא זקוק לרחמי שמים. כאן המקום וזה הזמן - אני חושב לעצמי - לבקש רחמים בזכות הצדיק. ביקשתי לבד, ביקשתי גם מהסובבים לידי, התפללנו יחד לרפואת צבי הירש בן רוזא.
למחרת בשיחה עם הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, הוא מספר כי שוחח שעה קלה לפני זה עם אשתו המסורה של גרישא, והיא מספרת לו שברוך השם המצב השתפר. בהמשך שבוע זה, השתפר עוד יותר, הוא התעורר והחל להתעניין על המתרחש סביבו. כולנו תקווה שישוחרר בימים הקרובים לביתו ונזכה לראותו שוב בעבודת הקודש, משרת בבית ה' - בבית הכנסת המרכזי, לאורך ימים ושנים טובות, ממשיך לספר זכרונות מהצדיק, ומשמח אלוקים ואדם באמרותיו השנונות.
גוט שבת
וחודש טוב ומבורך!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.