מומחים בפספוס הזדמנויות

 מאת הרב ישראל אהרן קלצקין

בס"ד, יום חמישי לפרשת יתרו טו בשבט תשפ"ה. לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

 

השבת הזאת היתה אמורה להיות שבת של מתח, עקב הודעתו של הנשיא טראמפ על האולטימטום לשחרר את החטופים (האמריקאים קוראים לזה משכונות, זה קצת מגחך אותי כל פעם ששואלים אותי כאן מה יהיה עם המשכונות, בלשון משכון, וכי מי לוה מהם משהו, שהם לקחו משכונות?)

 

טראמפ חושב את עצמו יותר ממושיען של ישראל שאמר 'כחצות' ואילו הוא הכריז על 'חצות', מזכיר קצת את מכת בכורות בחצי הלילה, אלא שהוא הבטיח לפתוח את שערי הגיהנום, כנראה קיבל יעוץ מיהודי חסידי, שהרי 12 לשעון ארה"ב זה בערך זמן רבינו תם בארץ ישראל, והשבוע להבדיל אא"ה זה יקרא 'זמן רבינו טראמפ'.

 

אלא שהציונים ובעיקר הצד הימני, מומחים בפספוס הזדמנויות, כך פיספס בגין את ימי המהפך ההיסטורי ובמקום להעיף את ביהמ"ש לאלף רוחות, הוא הכריז 'יש שופטים בירושלים', כך גם מיד לאחר מלחמת ששת הימים היה הזדמנות לפנות את כל ערביי ארה"ק לתוך ירדן ומצרים ולא להשאיר ארבה אחד בכל גבול הארץ, אלא שהם השתהו וההזדמנות חמקה, וכך גם השלטון הנוכחי ממשיך בזו הדרך.

 

אך עם כל זאת, מי שלא רואה איך השי"ת שלח לנו כורש בדורנו לקרב ולזרז את תהליך הגאולה, זקוק לנקות עדשות משקפיו.

 

ותוך כדי התהליך שקורה כאן בארה"ב של ניקוי כל האורוות המזוהמות, מבליט הקב"ה זה לעומת זה את גודל הזוהמה היוצאת מבית המשפח הישראלי, עד שהם עצמם כבר לא רואים צורך לכסות את השחיתות והכל נעשה בגלוי ובגאון.

 

זה חלק מהריפוי, שכשהמוגלה יוצאת ונגלית, יש סיכוי לריפוי.

 

מספר קוראים העירו לי על הסיפור שהבאתי כאן בשבוע שעבר על הנדיב שביקש לתת פיצוי על שאיחר את התרומה שהבטיח ופסקתי לו לתת פי אחד וחצי, ע"פ מה שדרשו חז"ל על 600 רכב בחור, לדבריהם יש כאן שאלה של ריבית, שהרי הבטיח 600 ובגלל שאיחר את התשלום הוא מוסיף לו עוד 300, ובכך הם סילקו ממני את המעט גאווה שכביכול יצא מהסיפור, כאילו פסקתי ע"פ 'דעת תורה'.

 

אני סברתי כי אין בזה שאלה כלל, אדרבה, יתן ויוסיף צדקה בכפל כפליים, אך הם התעקשו איתי, עד שהחלטתי לשאול 'דעת תורה' אמיתית, והתקשרתי להגאון הגדול רבי מעכל שטיינמעץ שליט"א, דיין סקוירא בבורו פארק ומגדולי הפוסקים בדורנו.

 

לפני שאספר את תשובתו, אביא בפניכם את ההתרשמות שלי מהגאון הנ"ל, שכאשר היגרתי לארה"ב חיפשתי פוסק כלבבי, כפי שהורגלתי בשנים שהתגוררתי בארץ הקודש וכדי להמחיש את כוונתי, אקדים בסיפור שהיה לי לפני כ-30 שנה.

 

את שאלותיי הייתי נוהג לשטוח בפני הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל בעל 'אבן ישראל' ולא רק מפני שגדלתי כל ימי ב'זכרון משה', אלא שאהבתי את תקיפותו בפסקים לצד המיקל וסלידתו מן המחמירים על חשבון אחרים ואולי לקראת היארצייט שלו בעוד חודש אכתוב כמה דברים מעניינים שהיה לי בקרבתו.

 

הרב פישר היה לו שעת קבלת קהל בבוקר בין 8.30 ל-9.30 ואז היתה הרבנית נועלת את הדלת והעשרות שנכנסו כבר, היו נכנסים בזה אחר זה אל הרב ויוצאים מהדלת השניה שבחדר הרב, ישירות אל החצר האחורית.

 

רוב השאלות היו הלכתיות, והרב היה חותך את פסקיו ברגע, אך היו גם אנשים שבאו להתייעץ בענייני רפואה ושלום בית ושינוי שם בכתובה וכו' שהרב היה מומחה גדול בתחומים אלו, לצד גאונותו העצומה בכל חלקי התורה, שזה כמובן לקח יותר זמן מאשר שאלות הלכתיות.

 

פעם אחת הגעתי לשם עם שאלה שהייתי צריך להראות לרב, ואני רואה לפניי זוג מזרחיסטיים מבוגרים (יחסית לגילי אז), ממתינים להיכנס והבנתי מיד כי זה עומד להיות סיפור ארוך, וגם לא היה נראה עליהם שהם ממהרים לאן שהוא, ניגשתי אליהם ואמרתי להם שיש לי שאלה אל הרב שלוקח שניה אחת, האם הם מסכימים שאכנס לפניהם או יחד איתם ותוך רגע אהיה בחוץ.

 

'לא', הם ענו, אין כזה דבר, שאלה זו שאלה ותור זה תור.

 

נאלצתי להמתין להם, הם ישבו בחדרו כ-25 דקות והרב עונה להם ברוב סבלנות כדרכו בקודש, ואני מתפוצץ מלחץ, המון דברים מחכים לי בעסק, אבל אין ברירה. לא אחליף את הרב פישר בשום רב אחר והמבין יבין.

 

סוף סוף הם סיימו והרב נתן צלצול בפעמון ואמר 'אריין' (להיכנס).

 

מיהרתי פנימה והגשתי את השאלה לרב והוא אפילו לא נגע בזה רק העיף מבט קצר ואמר 'ריין' (נקי) ואני פונה ליציאה החוצה מאחורי כסאו.

 

עוד אני עומד בדלת והזוג המבוגר פוסע מעדנות על המפתן והם רואים אותי יוצא מהדלת ושניהם שאלו אותי פה אחד: למה אתה לא שואל את שאלתך לרב? 'שאלתי והרב ענה כבר' עניתי להם.

 

ההלם על פניהם היה מוחלט והוא שואל אותי: אז למה לא נכנסת לפנינו? 'הרי התחננתי אליך ולא הסכמת' עניתי לו 'מה רצית שאחלל שם שמים?'

 

כשהגעתי לארה"ב ניסיתי את שאלותיי לכמה רבנים ולא הרגשתי אצל אף רב את העוצמה של ה'כח דהתירא' של הרב פישר, עד שפעם אחת עליתי אל הרב שטיינמעץ וממרחק של כמטר הוא ראה את אשר בידי וענה 'כשר' ומאז 'כל הדבר הקשה יביאון אליו'.

 

אליו הפניתי השבוע את השאלה, ושמחתי לשמוע ממנו שעניתי כהלכה, אין כאן שום שאלה ענה הרב, כי זה לא הלואה, וזה לא ניתן לתביעה בבית דין, אמנם יש חיוב לשלם צדקה שהתחייבו, אבל זה כלפי שמיא ולא כלפי הנצרך ושיתן כמה שיותר. ברוך שכיוונתי.

 

מן הגליון: בפרשתנו נאמר 'לא טוב' ובפרשת בראשית נאמר 'לא טוב', מה המסר והקשר בין 2 ה'לא טוב' הללו?

               כי יהיה להם דבר בא אלי, פתח בלשון רבים וסיים בלשון יחיד, מדוע?

 

בברכת ישמח משה במתנת חלקו, שבת שלום ומבורך: ישראל אהרן קלצקין