רשימת הבלוגים שלי

יום רביעי, 12 בפברואר 2025

לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן


למה צריך הרבה אברכים וכמה שיותר בני ישיבות שרק לומדים תורה

מאת יוחנן ריינר

פלא עצום מצאתי עם תלמידי היקרים בכיתות ז' ת"ת תורת אמת תשפ"ה, שכתוב ברש"י בנביא הושע פ"ז פסוק ז' שבעת המלכת ירבעם בן נבט למלך על 10 השבטים, תכננו הרשעים לקלקל את כל עם ישראל בעבודה זרה, ופחדו שהצדיקים ימחו, לכן על כל צדיק הצמידו לו 2 ליצנים היו לשכנעו שישתוק ולא ימחה בעם ישראל שרוצים לעשות עבודה זרה, בכך שאלו אותו איזה דור היה הכי חביב על בורא עולם? ואותו יהודי צדיק ענה בפשטות שהדור שהיה הכי חביב על בורא עולם הוא דור המדבר.

ושאלו תלמידי איך ייתכן הדבר שכל צוות שהיה שם צדיק כולם אמרו בפשטות שדור המדבר הוא הדור החביב ביותר על בורא עולם? הרי דור המדבר אין חלק לעולם הבא – סנהדרין קי', אם כן איך שייך להגיד על דור כזה שזה הדור החביב ביותר על בורא עולם? והרי הם חטאו בעגל כלה שמזנה בשעת חופתה (שבת פח, ב). חטאו במרגלים וחטאו שניסו והמרו את ה' במדבר, איך שייך להגיד עליהם דור הכי חביב על בורא עולם??

ואם תענה כי ה' עשה להם ניסים גלויים והוריד להם באופן מוחשי את התורה ונגלה עליהם והם ראו את ה', (כי כאשר הם מתו במתן תורה הם ראו שאין עוד מלבדו אז הם ראו את בורא העולם וממילא הם ראו שאין עוד מלבדו שאם לא היו רואים את בורא עולם אז מאיפה יודעים שאין עוד מלבדו בכל 7 הרקיעים).

אדרבא אם הם ראו את כל הניסים ואת כל ההתגלות הגדולה ובכל זאת הם חטאו ה' זה כפיות טובה גדולה ועצומה, שאולי בגלל זה אין להם חלק לעולם הבא? ורק בזכות משה רבנו הם יקומו באחרית הימים לתחייה ביחד עם רבם משה רבנו, אז למה הם נחשבים דור הכי חביב על בורא עולם? ולמה הם נחשבים דור דעה?

והתשובה היא כי הדור שיצאו ממצרים במשך 40 שנה לא היה להם מה לעשות, כי הם היו במדבר סגור מוקפים וארבע ענני כבוד מכל הצדדים וגם מלמעלה וגם מלמטה, בתוך בונקר בלי שום תעסוקה.

כי לפרנסה לא היו צריכים לדאוג כי אוכל ירד להם מהשמיים לבגדים לא ביה להם צורך לדאוג כי נעליהם לא בלו ובגדיהם התכבסו והתגהצו וגדלו עמם בנס כמובא במדרשים, פשוט חיים בלי שום דאגות בלי שום תעסוקה.

ממילא רק לימוד תורה היה בראש שלהם, כי לא היה שום דבר מה לעשות חוץ מללמוד תורה.

אז 40 שנה כל עם ישראל כולו לומדים תורה כל הזמן! וכי יש דור דעה יותר גדול מזה? וכי 40 שנה של התמדה שכל עם ישראל יושב ומתמיד בתורה זה לא יהיה הדור הכי חביב לה' 40 שנה שכל עם ישראל כולם אברכים בני ישיבות מושלמים, וכי זה לא דור הכי חביב על ה'??

וכדברי המכילתא שמות טז' ד' לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן, ובדעת זקנים שמות  יג' יז' לפיכך הקיפן הקב"ה במדבר מ' שנה אמר הקב"ה אם אני מוליכם דרך הישר עכשיו מחזיקין איש בשדהו ובכרמו ומבטלין תלמוד תורה, וכן בחזקוני טז' ולקטו דבר יום ביומו הילך בתורתי אם יעסקו בתורה, שאני מוריד להם מאכל מוכן בלא טורח הרבה ומאחר שכן הוא יש להם לעסוק בתורה תמיד.

וכאמור לא היה צדיק 1 בדור של ירובעם בן נבט שלא אמר תשובה זו, אלא כולם טענו שזה הדור הכי חביב על בורא עולם.

ולכן ירמיה הנביא לפני הגלות חורבן בית ראשון הוציא את צנצנת המן שטמנו יאשיהו המלך עם הארון במחבוא שעד היום אנחנו לא יודעים איפה זה, בכל זאת ירמיהו הנביא כן ידע ומשם הוציא את צנצנת המן,

ואמר לבני ישראל עזבו עסקיכם ועסקו בתורה, ענו לו לא שייך הרי אנחנו צריכים פרנסה, אמר להם הנה צנצנת המן הרי אלוקים עזר לעם ישראל שילמדו תורה והוא פרנס את לומדי התורה, הרבה דרכים 10 מקום לדאוג פרנסה ליראיו. כך סיים רש"י מהמכילתא בפרשת בשלח טז' לג'.

ונשאלת השאלה מדוע ירמיה אומרת לאנשים שחטאו בעבודה זרה תלמדו תורה! וכי יקשיבו לו? שיבקש מהם דבר להפסיק לעבוד עבודה זרה??

אלא מדובר כמו שמוכח מסוף דברי רש"י שירמיהו לא פנה לכל העם, אלא ירמיהו דיבר ל"יראיו" לצדיקים יראי שמיים שהיה בדור של חורבן הבית, שהיו לומדים תורה וגם עובדים ועמלים לפרנסתם.

מהם ביקש ירמיהו צדיקים תעזבו את העבודה ותהיו לומדי תורה יום ולילה כל הזמן בלי עבודה, כי אנחנו בדור שלפני החורבן אתם יכולים להגן על הדור כולו כמו שכתוב בפסוק "הדור אתם ראו דבר ה' המדבר הייתי לישראל"  שבזמן סכנה לחורבן הבית וחורבן הדור כולו עדיין יש תקווה להינצל מהחורבן בכוח קבוצה שילמדו תורה כל הזמן בלי פרנסה רק תורה, כאברכים ובני ישיבות קדושות בלי לשלב עבודות ועניינים אחרים והסדרים אחרים, אלא כמו דור המדבר!

לפחות חלק מהעם אולי זה מה שיציל את עם ישראל מחורבן הבית.

האם הקשיבו לירמיהו או לא הקשיבו לו? לא יודע! אבל נראה שלא הקשיבו לו, או שהיו זקוקים להרבה אברכים ובני ישיבות ולא היה מספיק אברכים ובני ישיבות שזכותם תגן על כל הדור.

ויתכן שהיה חורבן ולא עזר מה שירמיהו הוציא את צנצנת המן כי יתכן שהלחץ מעובדי עבודה זרה השפיע אפילו על יראי שמיים שיפחדו להיות אברכים ובני ישיבות ופחדו ללמוד תורה כל היום ופחדו להתפרנס מניסים פחדו להתפרנס מהרבה דרכים למקום.

כמו שהיום לצערי הרב יש מצב כפי שמרן ראש הישיבה הרב דב לנדאו שליט"א שזכיתי והוא מורי ורבי מישיבת סלבודקה שזועק שהארץ במצב סכנה כי הארץ באיום שתקיא הארץ אתכם, בגלל העבירות של כלל הדור, ובני הישיבות והאברכים שלומדים תורה כל היום בלי פרנסה אלא סומכים על הרבה דרכים למקום, אותם צדיקים ויראי ה' עוברים הסתה יום יום!! שנאה ודרישות בכל מיני צורות שיפסיקו ללמוד תורה כל היום!

ולא מבינים שזה הצלת הדור!! שזה הגנה לפני חורבן הבית הראשון שרק לימוד תורה כל היום זה יכול להציל את כל הדור. זה מגן על העם ופרנסה מידי שמיים והרבה דרכים למקום.

ומה שמצטטים בהתרסה כנגד לומדי התורה כל היום את הפסוק "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?!" זה נאמר לבני גד ובני ראובן שרצו להישאר עם מרעה הצאן בעבר הירדן ולא להשתתף במלחמת כיבוש הארץ, ולא מדובר התמדה בתורה מול השתתפות במלחמה.

ורבי עקיבא שתמיד היה רואה את הצד היפה אפילו כשראו שועלים יוצאים מחורבות בית המקדש, כאן לכאורה דרש קשה, אלא כי בזה הגדיל זכות משה רבינו שבזכות שלימד תורה 40 שנה את כל עם ישראל בזכותו הם קמים לעתיד לבוא ויש להם חלק לעולם הבא בזכות משה רבינו שזה כוח התורה.

וכמו שמשה רבינו בעין יפה טען להקב"ה שעדיף שרבי עקיבא יוריד את התורה לעם ישראל, כאן רבי עקיבא בעין יפה החזיר להראות כוחו של משה רבינו שבזכותו שנתן תורה 40 שנה הקים לתחיה דור שלם שנגזר עליהם שלא יהיה להם חלק לעולם הבא אבל בזכות התורה של משה הם קמים לתחיה לחיי נצח ולחיי העולם הבא.

ושמתי לב ללשון המכילתא "לא ניתנה תורה לדרוש" כי אפשר ללמוד תורה עם שילוב עבודה ודרך ארץ, אבל "לדרוש" ניתנה תורה רק לאוכלי מן או למקבלי תרומה, שכל עיסוקם רק תורה בלי לדאוג לפרנסה, ומשמעות המילה לדרוש הכוונה להגיע לעומק התורה ברמה עמוקה יותר "דור דעה", שזה רמה יותר מחוכמה ובינה.

וזה כמו שכל התנאים לא הגיעו לרמה של רשב"י כי הוא למד תורה בהתמדה בצער מערה, 13 שנה – ב"מ פה'.

והרב יוסף היינמן שליט"א מרבני תורת אמת ב"ב, ציין לי שיש סיפור שממש מתקשר למאמר זה, הסיפור מובא בקונטרס 'זכרון אבות' שבסוף ספר 'דברי משפט', להגאון רבי חיים אויערבך זצ"ל, והסיפור עצמו התרחש אצל סבו של המחבר, הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל מפוזנא, שחיבר כמה חיבורים בנגלה ובנסתר.

הרב הגיע לפוזנא בהיותו ילד קטן, ונמנה על גולי ספרד. אנשי העיר לא ידעו אפילו מי היו אבותיו! ברם, עוד בהיותו עלם צעיר מאוד, נראו בו כישרונות גדולים, והתמדתו בלימודו הייתה להפליא. הנער גדל והבהיל את כל רואיו בחריפותו ובבקיאותו, ולא מש במשך כל היום מבית המדרש, עד שנישא לביתו של רבי אליקים

ובעיר פרצה מגיפה רח"ל, ובית הדין גזרו תענית ויום תפילה, והכריזו שכל היודע אודות דבר חשוד בעיר, מחויב לבוא ולהודיע לב"ד שידעו על מה יצא חרון אף ה'. והנה, אחד הדברים שהגיעו לבית הדין, היה אודות רבי שלמה זלמן הנ"ל שנחשד בעבירה כי כל לילה בהגיע שעת חצות, יוצא רש"ז מביתו, ופונה אל היער שמחוץ לעיר, וחוזר רק לאחר שעתיים- שלוש.

האב"ד והדיין החליטו לעקוב אחת תהלוכותיו של רש"ז (שכאמור היה חתנו של הדיין), ולבדוק מה הוא עושה לבדו ביער, בשעת לילה מאוחרת שכזו. בלילה הבא הם יצאו ועקבו אחריו, וראו שהוא הולך ביער עם מנורה קטנה, ובהגיעו למקום מסוים הוא מכבה את המנורה, ומתיישב על הארץ, ובוכה ומיילל על חורבן בית המקדש.

הרב והאב"ד התקרבו למקום, והתפלאו מאוד בראותם שלמרות שרש"ז אומר את התיקון חצות לבדו, הם שומעים שם קול נוסף, לא מוכר, המצטרף לבכייה הנוראה על חורבן בית המקדש. עתה ידעו שמדובר באיש אלוקים קדוש, ומיהרו לחזור לעיר. כאשר פגשו את הגרש"ז סיפור לו שעקבו אחריו, וביקשו שיגלה להם מי הוא זה ואי זה הוא הקול השני שנשמע אומר יחד עמו את ה'תיקון' בתחילה סירב הגרש"ז לספר, אבל כאשר אמר לו רבי נפתלי כץ שהוא גוזר עליו בגזירת המרא דאתרא לגדלות זאת, אמר שהיה זה ירמיהו הנביא שהגיע לבכות יחד איתו על חורבן בית במקדש.

הרבנים נבהלו מאוד, וביקש ממנו שכיון שזכה להיפגש עם ירמיהו הנביא, ישאלהו מחר כיצד ניתן לעצור את המגיפה שפרצה בעיר.

למחרת חזר הגרש"ז וסיפר שירמיהו הנביא אמר לו שכידוע 40 שנה לפני שנחרב בית המקדש, כבר היה צריך הבית להיחרב, אבל כיון שלא היו מדברים בבית כנסיות ובבתי מדרשות, נשאר הבית עומד על תילו במשך על אותן 40 שנה, וזאת למרות שבדור ההוא היו רשעים גדולים. הזכות הגדולה ששמרו פיהם בבית הכנסת, עמדה להם.

ברם, הוסיף ואמר ירמיהו, ברגע שהחלו לדבר דברים בטלים בבית הכנסת, נחרב בית המקדש, וכל הצרות של היהודים מתרחשות מפני שיחות אלו.

מגיליון "קול ברמה" בעריכת הרב משה מיכאל צורן – גיליון 342 תמוז תש"פ

 אבל קצת היה תמוה לי הסיפר כי כתוב במשנה תורה לרמב"ם, הלכות תפילה א' ד' כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע, נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגוים, ואותן הבנים נתבלבלו שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה. וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צורכו בלשון אחת אלא בשיבוש, שנאמר: ובניהם חצי מדבר אשדודית וגו' ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם ומפני זה כשהיה אחד מהן מתפלל, תקצר לשונו לשאול חפציו, או להגיד שבח הקדוש ברוך הוא בלשון הקדש, עד שיערבו עמה לשונות אחרות. וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם שמונה עשרה ברכות על הסדר: שהתפילה האחידה תאחד את עם ישראל גם כשאין בית מקדש קיים, ואכן בבית שני למרות שהיה בית מקדש קיים מובא בירושלמי מגילה ג' א' שבירושלים לבד היו 480 בתי כנסת. 

אבל מצאתי בתי כנסיות בנביא ירמיהו: שכתוב שם "ואת בית המלך ואת בית העם שרפו הכשדים באש" (ירמיהו לט' ח'), ומפרש רש"י ש"בית העם" הכוונה לבתי כנסיות, וכן ברש"י במלכים ב' כה' (ט) וישרף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלם ואת כל בית גדול שרף באש: בגמ' מגילה כז' ואת כל בית גדול שרף באש. רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי חד אמר: מקום שמגדלים בו תורה, וחד אמר: מקום שמגדלים בו תפילה, וכן בסוף ירמיהו נב' יג' וישרף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלם ואת כל בית הגדול שרף באש: ושם ברש"י בית הגדול - בתי כנסיות שמגדלין בהם תפלה, וי"א בתי מדרשות שמגדלין בהם את התורה מחלוקת האמוראים היא: גם כידוע בית הכנסת מכונה "מקדש מעט", כמובא ביחזקאל: "ואהי להם למקדש מעט" (יחזקאל י"א, ט"ז) אבל יחזקאל היה לאחר החורבן.

אומנם פלא עצום שבמקום שכתוב בתנ"ך בית גדול רש"י מביא מחלוקת אמוראים האם בית שמגדלים תורה או בית שמגדלים תפילה, אבל בפסוק שכתוב "בית העם", שם לא כתב רש"י מחלוקת האמוראים האם מגדלים שם תורה או מגדלים בהם תפילה, ובכלל מדוע בתנ"ך פעמים זה מכונה בית גדול ואילו פעם אחת זה מכונה "בית העם"?

ואולי לאחר שהתחילו לזלזל ודיברו בבית כנסת ובבתי מדרשות, אזי מבית גדול שמגדלים בו תורה ותפילה זה הפך לבית העם...

ואם כן בפעולות שעשה ירמיהו לעכב או למנוע את הגלות ואת החורבן, היה שלא ידברו בבתי כנסת, שלא יהפכו את בתי הכנסת למועדון.. וגם לחזק יראי שמים שיעזבו את העבודה ויתמסרו ללימוד תורה כל היום כאברכים ובני ישיבות שבזה יצילו את הדור כולו.

(ולאוהבי עיון ראו ירושלמי מגילה פרק ג' א"ר יהושע בן לוי [מלכים ב כה ט] וישרף את כל בתי ירושלים אלו 480 בתי כנסיות שהיו בירושלים, וזה מקביל לדברי מדרש איכה רבה פתיחתות, יב ואת כל בתי ירושלים, ר' פנחס בשם רבי הושעיא אמר 480 בתי כנסיות היו בירושלים חוץ מבית המקדש, מנין (ישעיה א') מלאתי, בגימטריא 480, וכל אחת ואחת היה לה בית ספר למקרא ובית התלמוד למשנה, וכולן עלה אספסיאנוס והחריבן, ואת כל בית גדול, זה בית מדרשו של רבן יוחנן בן זכאי, ופלא שרבן יוחנן וכן להבדיל אספסיאנוס היו בחורבן בית שני, והפסוקים בנביאים מדברים על נבוכדנצר שהחריב את ירושלים ואת בית המקדש בחורבן בית ראשון?

אבל ידועים דברי הר"מ אהבה יב' א' משה תיקן להם לישראל שיהיו קורין בתורה "ברבים" בשבת ובשני ובחמישי בשחרית כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה.)

ואכן לאחר מתן תורה הפרשה מסתיימת על כבוד בית המקדש והמזבח שחייבים לנהוג בהם בכבוד, ולא פלא שאלו שני הדברים שירמיהו חיזק את עם ישראל למנוע את החורבן, לימוד תורה בהתמדה כל היום, וגם בכבוד בית כנסת, שלא לדבר דיבוי חול בבית כנסת.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.