ממתק לחג הסוכות תשפ"ה
לפני קצת יותר ממאה שנה חי בקייב שבאוקראינה מושל בשם דרנטלן שהיה ממוצא גרמני ושונא-ישראל.
זמן-מה לפני חג-הסוכות חיפש המושל דרך להציק ליהודים המתגוררים במחוזו. הוא ידע שבחג-הסוכות היהודים נוהגים לשבת בסוכות והוציא צו שאוסר להקים סוכות על אדמת קייב.
יהודי העיר היו בצער גדול, איך אפשר לוותר על מצוות הסוכה?
התאספו חשובי העיר לחשוב מה לעשות, לפתע הבריק רעיון מקורי במוחו של אחד המשתתפים, מנהל חברת הספנות המקומית, בשם מרגולין: "נקים סוכה גדולה על סיפונה של אחת האניות שלי ונזמין את כל תושבי העיר לסעוד בה את סעודות החג ביחד!".
בהתחכמות זו לא היתה הפרה של פקודת המושל, כי הוא אסר להקים סוכות על אדמת קייב, אבל לא על המים.
כולם התלהבו מהרעיון והחליטו לשמור עליו בסוד כדי שלא ידלוף ויגיע לאוזני המושל. יומיים לפני החג הוכשר מקום על אחת האניות, עליו הוקמו שתי סוכות מהודרות ומפוארות לכל תושבי העיר.
צוות האנייה הכשיר את המטבח, והכין מזון בשפע לכל האורחים הצפויים להגיע. מר מרגולין הודיע כי הסעודות יוגשו חינם לכל מי שיבוא לקיים את מצוות החג.
רק בערב החג פורסמה בין היהודים השמועה על הסוכות שעל האוניה, וכל יהודי העיר הוזמנו לבוא לקיים את מצוות הישיבה בסוכה.
שעות אחדות לפני החג גילו שוטרי קייב את האונייה עם הסוכות והיו חסרי-אונים. ההוראות שבידיהם לא נגעו לנעשה על מי הדנייפר. לא היתה להם שום עילה להורות על פירוק הסוכות.
מפקד המשטרה רץ אל המושל ודיווח לו על ההתפתחות המפתיעה, והמושל, ביקש לראות במו-עיניו את הסוכות שהוקמו על הנהר.
יהודי קייב הגיעו בהמוניהם לסוכות וערכו את הסעודות בשמחה גדולה.
פתאום נכנס המושל ובכעס איים לשלוח את כולם לסיביר.
באותו רגע התרומם רב העיר ואמר. "כבוד המושל הנכבד!", "אין שום כוח בעולם שיוכל לעקור מליבנו את מצוות התורה שקיבלנו מבורא העולם לפני אלפי שנים. התורה הקדושה שלנו מורה לנו לשבת בסוכה, ולמרות היותנו בגלות קרוב לאלפיים שנה, לא נטשנו ולא ניטוש את הוראותיה".
המושל שמע את דברי הרב בתשומת-לב. כשגמר הרב את דבריו הנרגשים לחץ המושל את ידו של הרב ועזב את המקום, וליהודים היתה אורה ושמחה.
מאותו יום נהפך ליבו של המושל לטובה והוא הפסיק להציק ליהודים.
בחג הסוכות התורה מצווה עלינו "ושמחת בחגיך והיית אך שמח" ומשום מה אנחנו רואים שלמרות שבכל החגים יש מצווה לשמוח הרי שבסוכות השמחה מודגשת הרבה יותר ועד כדי כך ש"המצטער פטור מן הסוכה"; מי שלא נוח לו לשבת בסוכה בגלל חום, קור, גשם או כל הפרעה אחרת פטור מהסוכה. זה דבר שאיננו רואים בשום מצווה אחרת. כל מצווה גם אם לא נוח לי ולא מסתדר לי אני עדיין מחוייב לקיים, רק במצוות הסוכה מי שמצטער- פטור.
מוסבר על כך בתורת החסידות שחג הסוכות שונה מאוד מכל החגים, יש בדיחה שאומרת שהמשותף לכל החגים היהודיים הוא שניסו להרוג אותנו ואנחנו ניצחנו, עכשיו נאכל! פעם מצות, פעם אזני המן ופעם סופגניות..
אז האמת היא שזו לא בדיחה. בכל החגים אנחנו באמת מציינים נס הצלה של עם ישראל. ממצרים, מהיוונים, מהמן וכו'.
חג הסוכות מסמל את העננים שהקב"ה עשה לעם ישראל בצאתם ממצרים וזה לא היה דבר שמציל חיים. זו היתה רק תוספת נוחות. המן היה צורך חיוני, המים מבארה של מרים היו צורך חיוני אבל הצל של העננים זה רק יותר נוח ולא מציל חיים.
בזה בא לידי ביטוי המיוחד של חג הסוכות. חג הסוכות מבטא את החיבוק של הקב"ה. כמו אבא שנותן לילדים שלו לא רק את הצורך הבסיסי של החיים אלא גם דואג שיהיה להם נעים ונוח. לכן כשמדובר על חיבוק חייב להיות נעים לעם ישראל לקבל את החיבוק, ואם החיבוק מציק וגורם צער אנחנו פטורים.
חג הסוכות הוא הזדמנות לכולנו להתבונן ולראות את חסדיו של הקב"ה, להרגיש את החיבוק האלוקי, להודות לו על כל החסדים, להיות בשמחה ובהכרת הטוב ולבקש שנזכה להמשיך ולראות טוב נראה ונגלה בגאולה אמיתית ושלימה שתבוא בקרוב ממש.
חג שמח
הרב נחמיה וילהלם
בית חב"ד בנגקוק תאילנד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.