סיפור במוצאי שבת על פעילות כלבי יחידת עוקץ בחברון / הצעיר שפגש את נשמתו היהודית בכנסייה / בינה מלאכותית ללא רגשות מול האדם בעל הרגש שיכול לבחור בבחירה נכונה / ביקור במקום בו נעצר על ידי הקג"ב לפני ארבעים שנה
א. תורה מגנא ומצלא
"הרי נהוג כעת לספר סיפור על הבעל-שם-טוב, אמור 'לחיים' וספר לנו משהו שהיה איתך" - כך פניתי במוצאי שבת שעבר לאורח צעיר שהגיע אלינו לסעודת מלווה מלכה בביתנו. והוא סיפר. לא סיפור אחד, אלא שניים. לא סיפורים על הבעל-שם-טוב, אבל גם אלו היו סיפורים של נסים ונפלאות.
"לצד חדרי-קשר עם עמדות מפעילי רחפנים וטכנולוגיות תצפית מגוונות, לאורך הגבול בצפון ישראל - הדבר הכי חשוב בעמדה, הוא להיות מוסווה כנדרש, וכך אין לתצפיתן של החיזבאללה ממול או לרחפן ממעל יכולת לפגוע. בין לבין עורמים שקי חול, מתקנים את אלו שנפגעו בתקיפות המחבלים ביממה שחלפה, מותחים עוד רשת הסוואה להגנה מפני כטב"מים, ומתרגלים ריצה בתעלות הלחימה המבוטנות.
מאז הטבח הנורא שהתרחש ביישובי עוטף עזה, רבים מהחיילים החלו ללבוש ציציות, גם כאלו שרחוקים מאוד משמירת תורה ומצוות. ולפני יציאה למבצעים שונים - מבקשים ממני שאניח איתם תפילין. אני רוצה לספר על יום אחד מתוך הרבה, בו חשנו כולנו את גודל זכות השמירה של המצוות.
יצאנו אחד-אחד, מהמוצבים אל הסוללות כדי לשפר את עמדות הירי הצופות אל קני הטרור הלבנוני בכפרים שממול, ולפתע שורקת מעלינו הפצצה מאסיבית גדולה. התגלגלנו במהירות על הרצפה וחיכינו מספר דקות. התברר שכולנו ניצלנו בנס בלתי נתפס. לאחר שעה לא ארוכה פרסם החיזבאללה סרטון מההתקפה שלהם על ישראל, תוך ציון שהם הצליחו חלילה להרוג מספר חיילים יהודים - כשראיתי את הפרסום, הבנתי עד כמה גדול הנס"!.
"לפני כחודש, בעודי שוהה יחד עם הפלוגה בשירות באזור העיר חברון, קיבלנו משימה מורכבת, לאחר שהגיע מודיעין חם, על התארגנות מספר מחבלים לבצע פיגוע נגד יהודים. הייתי לאחר 12 שעות של פיטרולים, עייף מאוד, ורק ביקשתי קצת רוגע. הרמתי את עיניי לשמים וביקשתי בתפילה מיוחדת לקב"ה להצלחה ושמירה עליי ועל חבריי. ושוב ראיתי את יד ההשגחה העליונה:
יחד עם יחידת עוקץ נכנסנו מוסווים אל תוך העיר חברון. נסענו מיד אל הכתובת, הכלבים המיומנים נשלחו ראשונים, והם גילו מיד ארון ברזל, בו הוחבאו כלי הנשק והפצצות המוכנות. לא ייאמן, אבל תוך חצי שעה הייתה הפעולה מאחורינו, עם שלושה מחבלים שנתפסו בבניין, וגם עם כל המהומה שבני משפחתיהם עוררו, הצלחנו למצוא אותם, להוציאם לרכבים ומשם לחקירות"...
הוא צעיר שסיים שלוש שנות שירות, ואת ה'טיול שלאחר הצבא', בחר לעשות כאן במוסקבה ולהקדישו ללימודי קודש בלבד. "אני, שזכיתי לראות כל כך הרבה נסים שאירעו עמי ועם חבריי - יודע שכל זה רק בזכות לומדי התורה שבישיבות. אין הסבר הגיוני אחר, מלבד כוח התורה שמגן על יושבי ארץ הקודש" - הוא מסיים בקול נרגש.
אמש פגשתיו שוב, והוא מספר לי כי כבר הזמין טיסה לארה"ב, לחג הסוכות ושמחת תורה, ולראשונה בחייו יזכה לעשות את החגים אצל הרבי.
ב. ארי עלה מבבל
לאחר תפילת שחרית אתמול בבית הכנסת המרכזי אצלנו במוסקבה, בעודי מכין לעצמי כוס קפה, פניתי בברכת 'ברוך הבא' לאורח צעיר, אברך חב"דניק חייכן ונמרץ שנכנס גם לשתות. שעה קלה לפני זה, לבקשת ידידו ומארחו ר' אברהם יורש, שהביאו מהעיר רחובות בארץ ישראל - כיבדתי אותו בעלייה לתורה, וכעת ההזדמנות להתעניין על בואו.
בכמה משפטים שאמר במבטא אמריקאי כבד, הבנתי ואמרתי לו: "אני רואה שיש לך סיפור חיים לא שיגרתי, אני ממהר כעת לחברותא הממתינה לי, אשמח לשמוע על-כך בהמשך". הוא מצדו נענה מיד לרעיון, והחלפנו מספרי טלפון. אמש, בעודו עושה את דרכו ברכבת ממוסקבה לסמולנסק, ומשם במונית לעיירת ליובאוויטש, בה ישבת השבת עם מארחו ואורחים נוספים - קיים את הסיכום שלנו וסיפר לי:
"שמי לייבל גולדפרב, הייתי סטודנט באוניברסיטת 'אוהיו סטייט' בקולומבוס שבמדינת אוהיו בארצות הברית. אוניברסיטת זו היא השלישית בגודלה באמריקה עם למעלה מ-60,000 סטודנטים. כבן להורים רפורמיים, לא היתה לי שום תחושה לזהות היהודית שלי, עד שגם הכרתי והתיידדתי עם בחורה אירית קתולית.
בבוקר שבת אחת, הוזמנתי עם הוריי לחתונה קתולית בעיר הולדתי סינסינטי אוהיו. לפתע בהיותי שם בחתונה, התחילו החיים שלי להבהב לנגד עיניי, והבנתי כי אם אמשיך בדרך הזו, אתחתן יום אחד כך בכנסייה מול כל מה שאני רואה. המחשבות האלה רצו בראשי, התחלתי לרעוד ולהתקשות לנשום, וזה מה שגרם לי התעלפות קשה.
אבי שהוא רופא בכיר, הרים אותי מהרצפה לפני שיותר מדי אנשים שמו לב שהתעלפתי, וגרר אותי מהחלק האחורי של הכנסייה שם התעלפתי, אל מסדרון סמוך, והחל להתיז מים על הפנים שלי כדי להעיר אותי.
כשהתעוררתי לאחר החייאה, המחשבה הראשונה שלי הייתה כי אני צריך להיפרד מהחברה שלי. למרות שלא יכולתי להסביר לעצמי מדוע, ידעתי בתוך-תוכי, שאני לא יכול יותר לצאת עם בחורה קתולית. אני חייב להתחתן עם בחורה יהודייה כמוני. המחשבה הזו עברה לי בראש כמו רכבת, למרות שלא היה לי מושג למה.
המחשבה השנייה שעלתה לי בראש הייתה: מדוע אני רטוב? שאלתי את אבי כשהוא החזיק אותי על ספסל, אבא, למה אני רטוב?! הוא ענה לי שהתעלפתי באמצע הכנסייה, וכדי להעיר אותי, הוא השתמש במים שעמדו בסמוך, התיז אותם על פניי וכך החזיר לי את הנשימה. אנחנו מביטים ורואים, שהוא לקח את המים שהכמרים בכנסייה משתמשת בהם להטבלה...
באותם רגעים הרגשתי כי נולדתי מחדש. נולדתי כעת כיהודי. בתוך הגלות - העירו אותי מתרדמת ההתבוללות - והניצוץ הפנימי של הנשמה האלוקית שבי התעוררה דווקא במקום כזה וסיטואציה שכזו. הרגשתי שנשמתי אומרת לי: "עד לכאן, אבל לא עוד! היום תתחיל את המסע שלך בחזרה לאלוקי אברהם, יצחק ויעקב, אלוקי אבותיך'!
שישה חודשים לאחר אירוע זה, כבר למדתי בישיבת חב"ד בניו-ג'רזי. ביום הראשון של שיעורי הערב התיישב איתי בחור ללמוד בספר התניא, ואני לומד לראשונה את המילים המפורסמות: "ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש". כשהוא קרא את המילים האלה, ושמעתי לראשונה בחיי את הדברים הקדושים של בעל התניא, התחלתי לבכות, ואמרתי לו שאני פגשתי את הנשמה הזו - את הנפש האלוקית ההיא.
החבר עמו למדתי בחברותא, התרגש ושאל: "איפה? היכן פגשת את נשמתך האלוקית?" הסתכלתי עליו בעיניי מלאות הדמעות, ואז אמרתי: "בכנסייה"! הוא תפס אותי בזרועי והרים אותי לריקוד. לא לקח הרבה זמן וכל הישיבה רקדה. אף אחד לא ידע למה רוקדים, ואף אחד לא ידע כי לפעמים אתה צריך להיכנס למקום האפל ביותר כדי למצוא את האור הבהיר ביותר"!...
ג. משנה עתים וזמנים
"אני שמח להזמינכם להכיר את לוח השנה לשנת ה'תשפ"ה, אשר יוצא לאור על ידי הקהילה היהודית במוסקבה. הנושא של הלוח בשנה זו הוא: 'שילוב בין בינה מלאכותית לבין כוחות האדם'".
במילים אלו נפתחת ההקדמה המסבירה על תוכן לוח השנה הטרי, שהגיע השבוע מבית הדפוס בעשרות אלפי עותקים, ועד לראש השנה, יופצו בע"ה בכל מקום אפשרי בו חיים יהודים כאן במוסקבה.
בעודי יושב השבוע באסיפה קהילתית במשרדו של מנהל הקהילה היהודית במוסקבה, הרב מרדכי ויסברג, התבוננתי בשלוש חבילות ארוזות המונחות על ארונית קטנה בסמוך לכיסאו. הרב ויסברג שם לב למבטי, ובין-לבין הסביר לי בהתרגשות: "בכל חבילה, עשרה לוחות-שנה. 30 לוחות, 30 שנים שחלפו"!.
זה 'חתיכת' הישג של פרויקט גדול ומורכב, עם המון השקעה לפרטי-פרטים, ובמיוחד הצורך לגוון ולעניין את הציבור, שאכן ירצה לעשות שימוש בלוחות אלו, ואף ילמד ויתעניין בחומר הרב והמרתק שיש בו. ואכן, בכל שנה, בחודשי הקיץ, בעוד רובנו נופשים ונחים, שוקד הרב ויסברג על תוכן החומרים, על עיצוב העמודים ועל הנושא המרכזי המלווה את כל דפי החודש לאורך השנה כולה.
"מהו הנושא השנתי בלוח החדש?" התעניינתי והסתקרנתי לדעת, והוא שיתף: "בשנים האחרונות, נמצא נושא 'הבינה המלאכותית' בשיח הציבורי, ובפורומים רבים עוסקים בשאלות האם הבינה המלאכותית עלולה לגרום נזקים חמורים, והאם היא עלולה להביא לכך שהאדם יפסיק לחשוב ויתחיל להסתפק בפתרונות היצירתיים של המכונה. אך האמת היא שונה בתכלית".
"בשנה הזו, ערכנו את הלוח בשילוב של בינה מלאכותית, ורציתי לציין כמה נקודות חשובות על כך. הבינה המלאכותית מסייעת לאדם, ולא ההיפך. יש לה יכולות מרשימות, כמו פתרונות גראפיים מדהימים ואיסוף נתונים מעולה. ההנחיה לאיסוף הנתונים חייבת להינתן על ידי האדם. וככל שהאדם מלומד יותר, כך הנתונים המוגדרים לבינה המלאכותית מקבלים משמעות רבה יותר, והתוצאה בהתאם".
"בנוסף לכך, לבינה המלאכותית אין רגשות שהיא יכולה להביע בעת בחירת איורים או תמונות; היא מספקת מידע בלבד. רק האדם, בעל הרגש, יכול לבחור את הבחירה הנכונה המתאימה למשימה הנדרשת".
"השילוב בין כוחות האדם והבינה המלאכותית, מהווה שלב חדש בחיי האדם. אנו צריכים להשתמש בטכנולוגיה זו כדי להגיע להישגים גבוהים וטובים יותר, לטובת האנושות ולמען טובת האדם. כחסידים, למדנו במשנת הרבי, שכל מה שהקב"ה עושה, הוא עושה על מנת לגלות את טובו. אם הקדוש ברוך הוא הביא לעולם את הטכנולוגיה הזו, הרי שהיא כלי עזר לגלות את טובו כאן בעולם". עד כאן דבריו.
אין בי ספק, כי הלוח יעניין השנה מאוד את הקוראים הרבים, והם יגלו בו עולם יפה ומהנה, עולם המכין את עצמו לקראת הגאולה האמיתית והשלמה במהרה.
ולתמונת השבוע שלי: "תומכי תמימים הושיעה נא"!
המקום והתאריך, האנשים והסיבה - כל אלו גרמו לכל הנאספים, כמו לי - להרגיש שאנו משתתפים באירוע היסטורי ולא שיגרתי. והשעות הרבות בדרך הלוך ושוב, היו שוות בהחלט.
התאריך: שלשום, יום רביעי ט"ו באלול. המקום: הבניין המשוחזר של ישיבת "תומכי תמימים", בדיוק במקום שעמד ובו נפתחה היום - לפני 127 שנה, הישיבה הראשונה. האנשים: הרב יצחק קוגן, הרב נתן גוראריה, חיים-ניסן באייאר, השליח ר' גבריאל גורדון ועוד.
הרב החסיד ר' נתן גוראריה, הוא היום משפיע בקהילת חב"ד במונסי, בעבר שימש כשליח הרבי לצפון מדינת ניו-יורק, ומייסד מרכז חב"ד לסטודנטים באוניברסיטת ניו-יורק בבאפלו.
הוא מוכר בשיעוריו המיוחדים והבהירים בתורת החסידות, המבארים בשפה עשירה ומובנת את מושגי החסידות העמוקים, ואף זכה להיות שותף בעריכת כמה ספרי חסידות המיועדים להפצה לקהל הרחב.
עם פתיחת מסך הברזל, נשלח הרב גוראריה על-ידי הרבי לבקר ברוסיה, ולעמוד מקרוב על הצרכים והפעילות הקיימת בה. בהיותו כאן במדינה החל לעסוק בשתדלנות להחזרת שטח "חצר רבותינו נשיאינו" בעיירת ליובאוויטש לידי החסידים - פעולה שאכן הסתיימה בהצלחה. הרבי חיזק מאוד את היוזמה הזו, והעניק ברכות והוראות שונות על שיחזור הבתים בחצר המפורסמת.
הרב גוראריה הביא אל הרבי את סגן ממשלת ברית המועצות, והביא לכך שבשתי הפגישות שנערכו בין נשיא ארה"ב וגורבצ'וב נשיא ברית המועצות - דיברו על שיחזור חצר שניאורסון בליובאוויטש!
בפעם הראשונה שלו ברוסיה לפני כארבעים שנה, הגיע הרב גוראריה בחשאי עם הרב משה תמרין, שהיום הוא השליח בעיירת 'מלאכווקא' הסמוכה למוסקבה - לעשות שבת בליובאוויטש. אך למרות החשאיות שבה נקטו באותם ימים, נודע דבר ביקורו לאנשי הממשל דאז, ובעיצומה של השבת נעצר הרב והובל לחקירה ומאסר. והנה עכשיו הוא מגיע כאורח כבוד, להשתתף בקביעת המזוזה לפתחים של בניין הישיבה המשוחזר.
אחראי המוקמות הקדושים בעיירה זו, השליח ר' גבריאל גורדון, יזם את הבאת האורח, שבזכות ועל-פי ההוראות שקיבל מהרבי, נערך השחזור בחצר ההיסטורית, כאשר בכל ביקור עומדים המבקרים על התקדמות הבניה במקום.
עמדתי לצדו, התרגשותו הייתה כמובן גדולה ומוחשית. בכוונה עמוקה הוא בירך וקבע את המזוזה בפתח הראשי לבניין, לא לפני שמסר מתנה לר' גבריאל - 3 דולרים אותם קיבל מהרבי על פועלו ברוסיה.
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.