רגעי השבוע - פרשת כי-תצא
נגן הרחוב שזוכה לחשיפה בזכות ההסתתרות / ביצוע מחודש לניגון שבתי ושמימי של אוד מוצל מאש / האם אכן הגיעו לירח ואולי העולם בגלל שטוח? / החיבור מ'נובה' למוסקבה ועגלה ערופה
א. הסתרה שבתוך הסתרה
קולות מוזיקה ושירה במעברים תת-קרקעיים או ברכבת תחתית, הם דבר שבשגרה, אלו הם נגני הרחוב במרחב הציבורי, אותם אנו פוגשים במרוץ החיים, כשרובם מבקשים עזרה כספית או תשומת לב לשירים וצלילים, הנבלעים בתוך שאון ההמון.
הפעם זה היה שונה. ביום שלישי נקלעתי אל מרכז העיר, וחזיתי באומן תופים היושב על הרצפה ומסתיר את עצמו בתחפושת, כשהוא עוטה על פניו מסכה בדמות פרה וידיו מתופפות במרץ על מערכת התופים שלפניו. לפניו כמובן ארגז קטן, הפתוח לקליטת המטבעות הנזרקים על ידי עוברי דרך.
מדוע הוא מסתתר? מה משמעות המסכה? - כך שאלתי את עצמי, בעודי עומד סקרן מהצד ומנסה להבין את המתופף. העליתי בראשי השערות שונות לכך, אך הם לא התיישבו על דעתי. כאשר שבתי למקום בסיום המטלה אשר למטרתה הגעתי אל האזור, ראיתי את האומן בהפסקה קצרה, הפעם ללא המסכה, שואף אוויר. טמנתי את ידי לכיסי, שלפתי שטר והכנסתי לקופסה שלפניו.
כמו מיקרוקוסמוס הם נגני הרחוב שעומדים ומנגנים. לפעמים דומים לרמזורים המנסים לסמן לנו לעצור מעט, לנשום עמוק, ולהתבונן באווירת הרחוב שלעיתים קרובות נעלמת ממבט העין, עקב החיים המאלצים אותנו להתמודד עם מטלות שונות, ואנו מוצאים עצמנו מתרוצצים ממקום למקום להספיק ככל שיותר.
"אפשר בבקשה לדעת מדוע אתה חובש מסכה בזמן התיפוף?" העזתי ושאלתי אותו עם חיוך רחב, תוך התבוננות בעוברים ושבים שבוודאי התפלאו כיצד נוצר לפתע דיאלוג בין נגן רחוב לעובר-אורח אקראי.
"דווקא כשאני מסתתר, רואים אותי טוב יותר" - הוא אמר לי בהפתעה, כשהוא מוסיף גם הסבר קצר: "כך לא שופטים אותי לפי המראה והצבע, ובזכות זה, אנשים מוכנים להקשיב לביצועים שלי". "וגם תורמים לי יותר", הוסיף לסיום.
הרבה הרהרתי בדבריו, ובלקח שניתן ללמוד בחיי היום-יום על כוחה הגדול של ההסתרה. ובמיוחד לאור הפסוק המופיע בהפטרה של פרשתנו: "בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך אמר גואלך".... ודברי רבנו הזקן שאמר על כך: "אם אנחנו סובלים כל-כך הרבה שנים מה'רגע קטֹן עזבתיך', מי יוכל לתאר את המעלה הנפלאה של ה'ברחמים גדולים אקבצך'"!
ב. לכה דודי
השמועה עשתה לה השבוע כנפיים בין המשפחה: "יש ביצוע מקצועי על לכה דודי של הזאלישאצער". ומיד החלו כמובן להשווות ולבדוק. אחד מחמיא, השני טוען שזה קצת שונה, אך יחד עם זאת גם שמח שכעת השיר יתפרסם בעולם. אך כולם כאחד העלו געגועים לביצוע של הדוד רבי משה זצ"ל.
הייתה זו שבת לפני עשרות שנים, כאשר לסבי הרה"ח ר' פנחס הלוי הורביץ ע"ה נודע כי ה'זאלישאצער רבי' הגיע לשבות בירושלים. וכאנין טעם בנגינה יהודית, הלך סבא במיוחד עם בניו אל בית הכנסת החסידי ב'בתי וורשה' הסמוכים למאה שערים, ויחד הסכיתו אוזן לרבי האורח, שהיה בעל תפלה ובעל מנגן נפלא, והיה מפורסם בתפילותיו הזכות והטהורות, שחדרו כליות ולב.
שמו היה רבי משה קלינגבערג זצ"ל מזאלאשיץ-קראקא. הוריו ורבים מבני משפחתו נהרגו במלחמת העולם השנייה במיתות משונות ואכזריות, הי"ד. הוא עצמו עבר עינויים וייסורים נוראים תחת ידי הנאצים ימ"ש ובעטיים הוא נותר ערירי, אך נשאר איתן באמונתו ותורתו והיה מחזק אף אחרים בניגוניו המעוררים.
וכך מספר חותני היקר, הרה"ח ר' מרדכי הלוי שיחי', בכור בניו של אביו: "עמד לו הרבי ליד עמוד שליח הציבור, נרות השבת מרצדים על הסידור העתיק, והוא עטוף בטלית מעל ראשו. מחשבותיו כאילו מטיילות בעולמות עליונים, והוא משתפך בתפילתו ברגש ובחן יהודי עתיק יומין. כשהגיע לפיוט 'לכה דודי' של המקובל רבי שלמה אלקבץ, החל הרבי לפזם את הניגון שלו. צלילי הניגון היו כה נעימים, הציבור החרה-החזיק אחריו ככל שניסה, עד שהיה אפשר לדמיין את מלאכי השירה מצטרפים לניגון שמימי זה".
"עם סיום התפילה נעמד הציבור כולו ללחוץ את ידיו של אוד מוצל מאש וקדוש זה. לאחר ברכת שבתא טבא, ידע אביו ר' פנחס ע"ה גם להחמיא על ניגוניו, וכשבירר האורח אם הוא קלט את ניגוניו שכלל לא היו מוכרים לציבור, החל מיד אבי לנגן לו את ה'לכה דודי'. האורח לא האמין למשמע אוזניו, בראותו יהודי ירושלמי שקלט את הניגון הארוך עם כל ה'קנייטישים', כל בית בגוון אחר ופזמון שמחבר ביניהם - יצירת מופת מורכבת".
בזכרוני, תפילות של הדוד החזן רבי משה הלוי זצ"ל מבצע את הלכה דודי של ה'זאלאשיצער רבי', בשבתות שמחה, בליווי אחיו שיבלחט"א. ניגון שנכנס לעצמותיי, ומרים כל שומע טפח מעל הקרקע, וגם געגועים לדוד נערץ זה שהלך מעולמנו לפני מספר שנים, בהשאירו מאות ניגונים שבעצמו חיבר.
זכה דורנו, ובעלי מנגנים שונים מגלים ומחדשים ניגונים עתיקים, מבצעים זאת בצורה מקצועית, בליווי מקהלות ותזמורות. והנה הגיעה גם שעתו של הצדיק רבי משה קליינבערג זצ"ל, ופרסמו בימים אלו את ה-'לכה דודי של הזאלאשיצער רבי'.
שוחחתי אמש עם ש"ב החזן הרה"ח ר' בנימין נויפלד, העומד בראש פרויקט 'עתיקין' לחקר וגילויי ניגונים ישנים, שבזכותו מתפרסם כעת הניגון המדובר, והוא מסכם ואומר לי: "הודו לה' שזיכה אותנו להנציח ולפרסם את שמו של הרבי הזה, שהיה בעל חסד עצום, ותמידין כסדרן שלח מחו"ל תמיכות לתלמידי חכמים ועניים בירושלים".
גם אם זכיתם כבר לשמוע עשרות או מאות ניגונים על לכה דודי, דומה שאין כמו הניגון דנן "לכה דודי של ה'זאלאשיצער רבי' זצ"ל. ניגון המלא תנועות מלכותיות ורגשות קודש, מתובל באווירא דקדושת השבת. ואם תשמעו אותו פעם אחת והניגון כמו יתנגן מאליו מפיכם, מרוב נעימות ומתיקות.
ג. קונספירציות
"אנשים היום מפחדים להעביר בטיסות חבילות, שהם לא בטוחים במאת האחוזים מה יש בתוכן", ניסיתי כמוצא אחרון להסביר לו, אך הוא המשיך להתעקש ולשכנע, וטען כי זה חלק מהמגמה לייסוד "תוכנית לסדר עולמי חדש", ומסיבה זו הוא גם לא עושה דרכון ביומטרי וכמובן גם לא משתמש בטלפון חכם, כי שואבים משם את כל המידע עליו...
לא הצלחתי להבין את מי הוא בדיוק מעניין, ומי אלו שמסדרים את העולם מחדש. כן הבנתי, שהוא אנטי חיסונים ונגד הרפואה הקונבנציונאלית. 'מכחיש קורונה' קלאסי, שכמובן לא התחסן בתקופה ההיא, ואף לא הכניס לפיו שום בדיקת מטוש - כפי שהספקתי לשמוע ממנו. מסוג האנשים שיש להם רשימת ארוכה ומסודרת של קונספירציות שונות ומשונות.
הוא פנה אליי כדי לסייע לו להעביר פרי מסוים שגדל ברוסיה, שכן במומחיותו - לפי דבריו - הוא מחולל פלאות וניסים מהאבקה שהוא מניב מהפרי, וברצונו להעביר מהם כמה סטים אל מקום מגוריו.
אנשים אלו הם תופעה עולמית, שקרנם עלתה במיוחד לפני 3-4 שנים. אף אחד מהם, לא קורא לעצמו מכחיש מדע. להיפך, הם טוענים שהם יותר מדעיים וביקורתיים מהמדענים, אך בפועל, הם הטוענים שכל הקורונה הייתה תרמית אחת גדולה והעולם מלא במזימות. לאמיתו של דבר אנשים כלל לא הצליחו להגיע אל הירח, והארץ בכלל שטוחה...
חזקים עלינו דברי הרבי בדבר חשיבות חיסונים והקשבה להוראת הרופאים, עליהם נאמר 'ורפא ירפא', לצד האמונה והביטחון בבורא העולם שהוא רופא כל בשר ומפליא לעשות.
אך יחד עם זאת שומה וחובה על כל אחד לשמור על הבריאות, ובמיוחד להתנזר עד הקצה מסוכר, וגם משתייה מתוקה, אף בשבתות וחגים. פעמים רבות שאורחינו בשולחן השבת מחמיאים על קנקני המים עם פלחי לימון המעטרים את שולחן השבת, שבנוסף לבריאות, הוא נוח מכל הבחינות.
בחום אמליץ לכל מי שרוצה לשמוע, על פתיחת הבוקר עם שתי כוסות מים פושרים (ובכלל, כדאי מאוד להימנע משתייה קרה), ובמשך היום להקפיד לשתות לפחות שני ליטרים מים.
לפני מספר שנים, סיפרה לי אחותי היקרה על זרעי צ'יה, ומאז אני אוכל מזה כף אחת בכל יום (בתוך כוס תה או מים). צ'יה הוא בין המזונות הבריאים ביותר על פני כדור הארץ, אותו כדאי לצרוך בתזונה יומיומית. הזרע מלא בחומרים מזינים שמעניקים יתרונות בריאותיים לגוף ולמוח. הוספת זרעי צ'יה לתפריט היומי, כחלופה לתוספת פחמימות או כתוספת למרק או סלט, הוא מהלך בריאותי ונפלא.
ג.
ולתמונת השבוע שלי: אתה הראית לדעת
עם כניסת השבת הקדושה בשבוע שעבר, נפתח ארון הקודש בבית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה" והוכנס בו ספר תורה חדש, שאותיותיו הראשונות נכתבו לפני כשמונה חודשים באתר 'נובה' שליד עזה, במקום בו רצחו המחבלים הערבים ימ"ש 383 אנשים הי"ד בשמחת תורה בשנה שעברה. סיום כתיבתו, נערך שעה קלה לפני בואה של השבת, במעמד צנוע ורב רושם, בראשות הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, ובהשתתפות התורם הנגיד מר דן צ'ערניק ומשפחתו, וידידו מנהל הקהילה הרב מרדכי ויסברג, שליווה את תהליך כתיבת והכנסתו של ספר התורה המיוחד.
ספר התורה המיוחד, שכתיבתו החלה כאמור במקום האסון המחריד, הושלם והוכנס בהשגחה פרטית בערב שבת קודש פרשת שופטים, כך שהקריאה וההפטרה הראשונות בספר זה עסקו בעניינים השייכים לאותו מאורע טרגי.
כמדי שבת ומועד, כובד הרב הראשי שליט"א בעליה של 'מפטיר', ואת דרשתו השבועית בפני המוני המתפללים, מיד לאחר קריאת התורה, הקדיש הפעם להוראה שיש לנו להפיק מכאן ולהבא בעבודתנו ברוחניות ובגשמיות. וכך אמר בין השאר:
"פרשת שופטים מסתיימת בפרשת 'עגלה ערופה', בה נאמר "כי יימצא חלל באדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך לרשתה נופל בשדה". במצב כזה מוטל על הגדולים והחשובים ביותר בעם ישראל - חברי הסנהדרין הגדולה בירושלים - לבחון על מי מוטלת האחריות למצב, וזקני העיר הקרובה מקיימים את מצות עגלה ערופה בנחל הקרוב ואומרים "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו".
רש"י שואל "וכי עלתה על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם?", ומסביר שהכוונה היא שלא ראו את אותו הרוג, ושלחו אותו בלי צידה לדרך ובלי ליווי. התועלת בצידה לדרך לכך שאדם לא ייהרג מובנת, כפי שהמפרשים מסבירים שייתכן שמחמת הרעב התנפל על אדם אחר שהיה לו מזון והלה הרג אותו. אך מהי התועלת בליווי, כאשר מצוות הליווי היא הליכה של ארבע אמות בלבד?
אך ההסבר הוא, כפי שהרבי מסביר בכללות על מצוות לוויה (בחיוב לוויה בהכנסת אורחים), שהליווי נועד לתת לאדם הרגשה שהוא חשוב ומכירים בקיומו. ולכן לא זו בלבד שמאכילים אותו, אלא מלווים אותו כדי להראות לו כי נוכחותו רצויה ואיכפת לנו ממנו. כאשר אדם יוצא לדרך במצב כזה, הוא אינו חש בודד ואבוד לבדו, ותחושה זו יכולה להעניק לו כוח להתמודד עם סכנות הדרך.
פרשת עגלה ערופה ממחישה לנו את חשיבות הערבות ההדדית, "כל ישראל ערבים זה לזה", ואף כאשר יהודי רח"ל נופל בשדה - הוא מנותק ממקור החיות והאור ואינו נמצא בעיר ובדרך המלך, אלא בשדה לא זרועה - הרי האחריות מוטלת על הסנהדרין ועל זקני העיר, על מי שבכוחו לדאוג ולסייע ברוחניות ועל ידי זה להציל גם בגשמיות.
גם פסוקי ההפטרה הזכירו לנו את השבר הנורא, בהם פסוקים שכמו נכתבו על מאורע זה ממש: "בנייך עולפו שכבו בראש כל חוצות". אך הפטרה זו מביעה את הנחמה הגדולה והאמיתית מעם ה', כפתיחתה "אנכי אנכי הוא מנחמכם", ובה מובטחים ישראל "לא יבוא בך עוד ערל וטמא... מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב... וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוקינו"!.
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.