מימין חיים שאולזון - משמאל הרב יעקב גלויברמן - היינו בטירונות יחד |
אקדים כי אני מקדיש דברים למי שהוא מאחרוני דור העיתונאים בישראל - גדל דור חדש שקוראים לעצמם עיתונאים והפכו לאנשי מפלגה יותר מעיתונאים, מריצים אג'נדה ולא עוסקים בתוכן, הם כותבים כמו בפראבדה ולא כפי שעיתונאי צריך לכתוב. מנחם רהט הוא עוד מן הדור שעדיין עוסק וכותב כעיתונאי מקורי, ולכן אני מוצא לעצמי חובה להשיב על דברים שכתב והתפרסם הבוקר בישראל, שם הוא שואל כמה שאלות נוקבות, כאשר יחד עם זאת לא מבחין ככל הנראה בין האידיאות הפנים חרדיות, ואיך נוצר מצב שאין ברירה גם למי שאינו סאטמארי ורחוק מאוד מהם שייאלץ בדלית ברירה להילחם ובכל הכוח במצב שבסופו הכחדת העתיד החרדי בישראל
אין כל ויכוח שצריך צבא חזק, אספר לך כאן - אם אינך יודע - כי שירתתי בצבא, הייתי חייל כמו כולם לפני 48 שנים, התגייסתי מרצוני אף אחד לא הכריח אותי, היינו קבוצה של חרדים שהתגייסנו, ודוקא שם קלטתי מדוע גיוס חרדים הוא בעייתי, הצבא לא בנוי לאורח חייו של החרדי, ושהייה ארוכה במקום לא בריא רוחנית במיוחד לצעירים, ולכן כל עוד התייצבו וקיבלו דחיה לא עשיתי מזה עניין, רק כאשר מבקשים להכריח בכוח גיוס של צעירים חרדים אין לי ברירה אלא להילחם ובכל הכוח שיידעו ויבינו כי אנו במצב של אין ברירה למרות ההבנה כי הצבא חייב להיות חזק. הצבא היום לא ערוך לקליטת חרדים
ואתחיל כאן דווקא מן הסוף מן 'האידיאה החרדית' שמקורה אחידה, אבל היא מתחלקת בין גישות אחרות. המאבק נגד הציונות ההרצלינית, אחידה בין כל חלקי החרדים, מפני שהרצל ביקש לעשות שלום עם 'הנצרות' ולהתפשר עימם, דבר שחרדי כלשהו אינו יכול לקבל. הדתיים לאומיים ניסו לתקן את המצב הזה אבל לא הצליחו להוריד את הרצל מגישתו המקורית, וקמה מדינה של ציונות מעורבת, זו החילונית שהתנכרה לגמרי מתורה ומצוות, יחד עם דתיים ציונים לאומיים. החרדים באותן שנים התנגדו להקמת המדינה ולא תמכו בהקמתה עד שזו הפכה לעובדה, וכאן התפצלו החרדים בין מי שהכירו במציאות ושינו כיוון, לא חלילה שהפכו לציונים, אלא השלימו עם מציאותה של המדינה וכי חייבים לשתף פעולה עד גבול היכולת, לבין סאטמאר שהעדיפו את שיטת צעקות 'ימח שמו' מבלי שהם מציעים תכלית לשיטתם. לומר כי יש להשמיד את המדינה הם דברי הבל מפני שזה יכול לבא רק על חשבון שפיכת דם יהודי, ולא שמעתי מרב כלשהו שיאמר כי עדיפה השמדת המדינה על דם יהודי. הסאטמארים וגרוריהם מחזיקים בשיטה שאין לה תחתית, מצעקות ימח שמו' והפגנות שאין להם השפעה ותכלית לא נשיג דבר, ולכן שיעשו שבת לעצמם, אנחנו לא חלק מהם
הגישה החרדית השפויה זו שרוב רובם של החרדים בארץ מחזיקים בה, היא שמאחר וקמה מדינה נחיה בה ונשתף פעולה עד גבול היכולת. לא מוותרים על עיקרון היסוד של החרדיות שהיא 'ההתבדלות', מפני שבלעדיה נתבולל, והמציאות הוכיחה כי במצב הזה החרדים יהפכו לחילונים ולא החילונים לחרדים, ואין מנוס אלא להיזהר בכל מה שאנו עושים יחד שחלילה לא נאבד את עתידנו החרדי
הצבא הוא בעייתי מבחינת החרדי, ולא בשל השירות בה. כותב שורות אלו שירת כפי שכבר הזכרתי קודם, המקום לא מתאים לאורח חיי החרדי, ומן הנסיון של 75 שנה לפחות למדנו שרוב רובם של החרדים שנכנסו לצבא כחרדים יצאו כלא חרדים
בשביל להבין את הבעייתיות תשמע מה שאומר מי שנבחר לאחרונה כראש מפלגת העבודה, והיה סגן הרמטכ"ל, לדבריו תפקיד הצבא 'לחנך לדמוקרטיה' כשבמילים אחרות בצבא מחנכים לא להיות יותר חרדי, ולנו כחרדים אסור לשלוח למקום שיחנכו שם את צעירנו. אנו רוצים המשך חרדי, ובצבא זה בלתי אפשרי
בטענות על אי שירות החרדים בצבא עליך לבא לצבא וראשיה, במשך של 75 שנה הם לא עשו שום מאמץ רציני לקליטת חרדים. בזמני הקימו את הנח"ל החרדי, ודוקא ניהלו אותו חרדים במושב ששמו 'חזון יחזקאל' שבראשותם של שלמה לורנץ ודוד נחמן בלוי שהחזיקו נחל כזה, עמד בראש הנגיד והעסקן הגוראי הרב משה חיים שיינפלד, שהיה אז חלק מ'צעירי אגודת ישראל' וזה לא הצליח, מציאות היא שלא היה לזה המשך. במשך השנים ניסו כל מיני פלוגות וקבוצות כמו נצח יהודה ועוד דברים כאלו ולא הייתה אחת שהצליחה לשמור על החרדים כמו שצריך, מלכתחילה קלטו שבבניקים, וזה מספיק מדוע שחרדי לא יוכל לשלוח את ילדיו שאינם שבבניקים לחברה שיש שם כאלו, הם יתקלקלו במשך השנים, הצבא לא השקיע זמן כלשהו באיך לבנות צבא שיתאים למציאות החרדית המסגרת שתהיה כמו בישיבות, יש ישיבה לנושרים, ויש ישיבות לבחורים רציניים. הצבא חייב להיות דומה, ולחלק בין אלו לאלו, זה לא מספיק להקרא 'חרדי', המסגרת צריכה להתאים לבחורים כל אחד במסגרת שמתאימה לו
נעשה כאן ברור, כל מלחמתנו הוא על דבר אחד ויחיד, להבטיח את ההמשכיות החרדית ולא לשרוף את נשמותיהם בצבא החילוני. וכאן אציין נקודה חשובה בשביל הדתיים לאומיים ואחרים להבין מה ההבדל בינינו החרדים לבינם. כאשר השאלה היא חרדיות או צבא מה בא קודם? הדתי לאומי הפקיר את ילדיו לחילוניות למען הצבא, החרדי לא יעשה דבר כזה, אורח החיים החרדי בא לפני הצבא, וזה מה שמבדיל בינינו
לטעון שלנו החרדים לא איכפת ממה שקורה ומן הדם הרב שנשפך היא תפיסה מוטעית וזה מגיע מחוסר הבנה מן המצב שאליו נקלענו. היינו רגילים למלחמות קצרות אז פחות עסקו בענין. במציאות הנוכחית שהמלחמה נמשכת ומי יודע עוד כמה זמן, נקלענו למבוך קשה, מפני שהצבא מעולם לא עשה דבר וחצי דבר איך להתמודד עם מצב כזה, הם האמינו בכח החוק ובית המשפט ולא קלטו כי ברגע של אמת, כאשר הברירה תהיה לגזוז את הפיאות למען הצבא או לשמור על הפיאות מחוץ לצבא, החרדי ייאבק ויילך עד הסוף ולא יתן שיגזזו לו את הפיאות. אם הצבא האמין שצריכים את החרדים, מדוע במשך שנים לא עשה דבר לקליטת חרדים במסגרת חרדית ראויה
כבר כמה קדנציות של רמטכלי"ם שהצבא השקיע המון בקיצוץ הצבא והקטנתו, ויתר על אלפי טנקים ואלפי חיילים, ועשה את הרושם כי הוא ויתר על החרדים, מפני שלא היה צריך אותם יותר. כשהיינו צבא גדול היה סביר מדוע זקוקים לכל חייל, כאשר מקטינים את הצבא החרדים פחות חשובים. ולכן ההרגשה היא שאין כאן ענין של חיילים בצבא אלא בשמד של ממש לחלן את החרדי, ועל זה המאבק, במצב הזה אין לנו ברירה אלא להילחם
ולבסוף הערה, אני מתפלא על מי שקורא את הבלוג שלי ויודע כמה אני נלחם נגד אלימות חרדית, שיכתוב כי לא איכפת לי מהאלימות של הקיצונים מן המחבלים הליטאים המכונים היום 'הפלג' ודומיהם. אין מי בעולם החרדי שנאבק נגד אלימות חרדית יותר מכותב שורות אלו, יותר מארבעים שנה שבכל אמצעי התקשורת שהיו בידי נאבקתי ונלחמתי כתבתי כל כך הרבה נגדם, ואין מינימום של ספק כי אני מוקיע כל אלים, ובכל תחום. הזכות היחידה שיש לי עליהם שהם חולים בנפשם, אדם שפוי לא ירים יד על מישהו אחר
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.