לכבוד,
ינון מגל
שלום רב
אתמול בערב השתתפתי בטקס סיום תואר ראשון של בני באוניברסיטת בר-אילן. להפתעתי הרבה, חלק גדול ממשפחות הבוגרים שייך למגזר הערבי. בנוסף לכך, התברר לי כי רוב הבוגרים מהמגזר הערבי קיבלו מלגות ולא שילמו כלל עבור הלימודים.
בסיום הטקס, כאשר התבקש קהל המשפחות לעמוד לשירת "התקווה", חלק גדול מהמשפחות הערביות בחרו לעזוב את האולם בצורה מופגנת. אני חושב שזו התנהגות לא מכבדת ולא ראויה. אמנם ניתן לנצל את ההזדמנויות שהמדינה מציעה ולהיות חלק ממערכת ההשכלה הגבוהה, אך לעמוד ולכבד את ההמנון הלאומי זה לא עניין של בחירה, אלא חובה מוסרית כלפי המדינה שמספקת את ההזדמנויות הללו.
בני, כמו רבים אחרים, שירת בצה"ל ותרם למדינה במשך שירותו. לעומת זאת, ישנם רבים במגזר הערבי שבוחרים לנצל את משאבי המדינה מבלי להראות כל נכונות להוקיר תודה או להכיר בכבוד הבסיסי המגיע למדינה ולסמליה.
אני פונה אליכם במטרה לעורר מודעות לנושא ולבחון מחדש את היחס למי שמקבל מלגות ומימון מהמדינה. ייתכן שיש מקום לדרוש התנהגות מכבדת כלפי סמלי המדינה מכל מי שמקבל תמיכה ציבורית.
בברכה,
ג'ק גבאי
הוידאו מטקס דומה בירושלים
הקמנו להם מדינה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.