מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
הבל הבלים הכל הבל. בניגוד לכותרות העיתונים, עולם התורה לא בסכנה כלל וכלל. לקב"ה יש מחסנים מלאים כל טוב העולם ואין עליו שום מגבלה לפרנס את עולם התורה, גם אם יוכפלו הצרכים בכפלי כפליים. בס"ה מה שישתנה זה ההרגלים שלנו. התרגלנו שהכספים לישיבות עוברים דרך כיסי הציבור הכללי בארץ (שכולל רוב שאינם רוצים לתרום) ובעז"ה הכספים יעברו דרך כיסי נדיבי עם – כאלה שישמחו לתרום. אדמו"ר מפורסם היה משנן שהגברת התרומות עוזרת דווקא לנדיבים. 'כשרואים בשמיים שאתה צינור טוב, מעבירים דרכך עוד ועוד כספים'.
כפי שאנחנו יודעים, העולם כולו מנוהל ע"י קב"ה בכבודו ובעצמו. אין בריה מקבלת אוכלה, אם לא שכך נגזר. וכי ראית מימיך ארי סבל או שועל סוחר?? הזן ומפרנס מביצי כינים עד קרני ראמים, לא ידע לזון את לומדי תורתו??? תמיהה גדולה היא מניין השתרשה כפירה נפוצה זו למחננו.
בעיני, מן הדין ומן היושר, אין ליטול לפרנסת אברכים מקופת המדינה. לא מיבעיא אותו חלק (שהוא הרוב, לצערי) שאין חשקם ועמלם בתורה בלבד (שאיני יודע צד היתר להם לגזול את קופת הציבור – מלבד אשר כן נהגו רבים זה שנים), אלא אפילו אותם עמלי תורה אמיתיים, שבזים לכל ענייני העולם הזה ושקועים בתורה ובמצוות, גם אותם הייתי מעדיף עשרת מונים לפרנסם מכיסי, ולא מכיס הקופה הציבורית. וכי עלה על דעתי לקבל תקציב מהמדינה כדי לקנות לולב או תפילין? מהיכי תיתי שעניין שגיב זה של לימוד התורה וקיום העולם לא יבוא מכיסינו אנו? אדרבא ואדרבא, כך נאה וכך יאה: שאנחנו, פשוטי העם מאדירי התורה, נחזיק מכספנו את לומדי התורה (לאלו שעושים כן כדין).
- - - -- --
- - - - - - - -
אצ"ל שאיני בר פלוגתתם של גדולי ישראל. לא עלי הוטלה האחריות לשלומם הרוחני של אלפי בחורי ישראל ופשוט שאין לי את הס"ד המחוייבת כדי לדון בצרכי הכלל. יחד עם זאת, קרוב הייתי לאחדים מגדולי ישראל וראיתי מקרוב איך מתמרנים אותם ואיך הם פועלים תדיר מתוך מצב של 'בדיעבד' ולא מנהיגים את הדור כפי דעתם ורוחם. פעמים שהחוו לי שאנוסים הם. שאם יגידו את דעתם ברחל בתך הקטנה, דעתם לא תשמע עוד כלל - ואצל אחדים מהם, כך אכן הווה. פעמים שהדברים נראים כאילו הם מתנהלים מאליהם ואיזו רוח נעלמה סוחפת את העסקנים ורבותיהם במבוך בלתי אפשרי של החלטות, שאחריתו שונה לחלוטין מכוונת ורצון הרבנים.
אחרי הקדמת הדברים, ברור ופשוט שכשם שאין לי זכות לקבוע מה אחרים צריכים לעשות, כן ברור ופשוט שאין לי פטור מהביע את דעתי. נכון שאני פחדן ואיני ראוי שדברי ישמעו בכלל, אבל עדיין לעיתים שומעים דבריו של אלמוני ולא את דעתו של רב שדמותו כבר הושחרה וקובעה כמתנגד סדרתי. הרב דוד לייבל שליט"א אומר את הדברים ברחל בתך הקטנה, אבל בהיותו כה גדול עד שפנה לעסוק בקטנות ובמה שנראה בעיני המנשאים עצמם, כקטנים (עמישראל שנהנה מיגיע כפיו) וברוב חוצפתו טוען שהנאמר בפסוק 'ששת ימים תעשה מלאכתך' לא בטל ונמחק מהתורה, אלא שריר וקיים לדורי דורות, הוזחה דעת הציבור הימנו.
כמותו, ידוע לי אישית על גדולי ישראל שמחוץ לכל מחלוקת שסוברים כמותו, אלא שסוברים שכשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כן מצווה שלא לאמר, דבר שאינו נשמע (ולטענתי 'אם אתה אומר רק דברים שבין כה נשמעים ואם אינך אומר דברים שקשה לשמוע, מי צריך אותך?' ענו לי בריפיון פה, שבכל זאת עדיין הם מצליחים להטות קמעא את הספינה.)
ונחזור לתלמודנו. עולם התורה מתקיים זה אלפי שנים בדרך פלאית ממש. רוב הימים היו הלומדים (והמלמדים, כולל התנאים והאמוראים), מתפרנסים מיגיע כפם. רבים מהמכותבים בשו"תים של גאוני ישראל לדורותיהם היו 'קצינים תורניים', מה שאומר בעלי בתים חשובים יודעי ספר דת ודין. לא אחת עלו לכהן כרבני ערים, אנשים שקודם לכן עסקו במסחר וכדו'. כי התורה היתה נפוצה וארוגה בתוך חיי העם עד שרווח ופשט המצב בו גדולי תורה אינם מתפרנסים מתורתם. – והאמת שההיתר לקבל שכר על הוראה ודין דחוקה וממש בלית ברירה וגם בדורנו זכינו שהרב נאדל זצ"ל השאיר התורה על עומדה ומקומה. אבל כנראה שאיננו ראויים לתורה בפשטותה.
חרדי בעולמו
- - - - - - - - --
לא מוגה
להערות והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.