מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס"ד, ערש"ק פרשת וארא, ב' שבט תשפ"ג. לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
הייתי המום השבוע, מכמות התגובות שקיבלתי באימייל וברחוב, על שאני מגזים ומותח את הציבור בסיפור הארוך, עד כדי כך, שמישהו האשים אותי (בהומור) וכך הוא טען: 'אתה יותר גרוע מחצקל שבסיפור, שהרי הוא התעלל רק בך, ואתה מתעלל ביותר מעשרת אלפים קוראים'.
אז אני מתנצל, באמת אין לי כוונה למתוח, אבל אני כן רוצה להביא את הסיפור עם כל הניואסים כפי שאני עברתי אותו, כדי להכניס את הקורא לרגשותיי ומהלך מחשבותיי, אני חושב, שצורת ההגשה חשובה לא פחות מעצם הסיפור, אבל העיקר הוא ה'מוסר השכל' שיבוא לקראת הסוף וכולי תקוה שהיום הוא היום המיוחל.
רק ריענון קצר איפה החזקנו, שכני הלווה לחצקל 200 אלף דולר כדי לפדות את נכסיו שעוקלו ע"י הבנק, שכני הטיל מראש שעבוד על נכסיו של חצקל לצורך החזר ההלואה כאשר בשטר נרשם שחצקל מוכר את נכסיו לשכני ושוכר אותם ממנו, תמורת 3000 דולר בחודש, חצקל החתים אותי כערב קבלן, ואני משלם כל חודש 3000 דולר כמו ילד טוב, כי חצקל נעלם מהאופק.
וכעת להמשך:
במשך כשנתיים שילמתי מידי חודש את הערבות, כמו"כ שילמתי את כל הגמחי"ם שהוא החתים אותי בתחילת הדרך, שמרתי את כל המסמכים, כי הם לא שולמו מכספי מעשר, רק כהלואה, ולמה? ראשית: רוב המעשרות שלי הופנו לבני משפחה שלי ולא נשאר לי עודף. שנית: עם הזמן התחלתי לחקור מה קורה כאן, ולא היה קשה לברר ולהגיע למידע הנגיש, כי חצקל הוא הבעלים של כמה בניינים בשכונת מא"ש ששווים מליוני דולרים, אך יש לו הפרעה נפשית לחצקל, כאשר מישהו נותן לו הלואה, הוא בטוח משום מה שהוא קיבל את הכסף הזה כמתנה וכאשר באים לבקש ממנו בחזרה את ההלואה / מתנה, הוא פשוט מתקומם על העוול שעושים לו, בעיניו חומדים את כספו ללא צדק ויושר.
אתם חושבים שאני מגזים? אספר לכם סיפור שסיפר לי יהודי מבוגר, חשוב מאוד, חסיד דושינסקיא, שמנהל גמ"ח לא רישמי, זאת אומרת, יש לו מעט חסכונות, והוא מלוה אותם לאנשים שהוא מכיר אישית כאשר הם זקוקים לגשר כלשהו, (לא אנקוב בשמו כי לא ביקשתי את רשותו). בתחילה התקשיתי להאמין לו, אך הוא אמר לי: תשאל את כל השכנים שלו בבנין ותיווכח כי אמת בפי, ואספר את זה כפי ששמעתי מפיו.
'חצקל הגיע לביתי וביקש הלואה של 5000 דולר לתקופה של חודש אחד, מכיון שאני רואה אותו כמעט מידי יום מתפלל קבוע בביכנ"ס מתחילת התפילה ועד סופה ואף פעם לא משוחח עם התפילין וכו', הייתי בטוח כי הוא אדם ישר והגון, ביקשתי ממנו שיכתוב פתק, הוצאתי ממגירתי מעטפה כתומה (משרדית) שהיה כתוב עליה בכתב ידי: 5.000 $, נטלתי עט ורשמתי על המעטפה את תאריך הפרעון לעוד 30 יום, שלפתי את החבילה וספרתי אותה לעיניו, והראיתי לו כי יש לי סימן על השטרות, וזאת מפני מעשה שהיה, שפעם הלויתי למישהו הלואה והוא חזר אלי תוך שעה וטען כי חלק מהשטרות מזוייפים, מאז עשיתי לי חותמת קטנה זעירה שכתוב עליה 'Real' (אמיתי) ואני מחתים את השטרות שאני מוציא מתחת ידי, למנוע ויכוחים ואי הבנות.
חצקל הודה לי ויצא מביתי שמח וטוב לב כשהמעטפה נתחבת במקטרונו (בוזים באידיש).
מכאן אתה יכול לשער לבד, מנסיונך, מה קרה, התאריך עבר, אני מתקשר ומתקשר ומגיע לתא קולי שמבשר שהתא מלא וא"א להשאיר הודעה, התפוצצתי, אין לי ערבים, והאיש הפסיק לבוא להתפלל בביכנ"ס שהייתי פוגש בו, התחלתי לשאול אנשים במנין אם קרה לו משהו? כשסיפרתי להם למה אני מתעניין, נעניתי כמעט מכולם באותו סגנון: 'לא הכרת אותו'? 'תגיד קדיש על הכסף', אם לבך חשוב לך, תשכח מזה' 'גם אתה נפלת איתו? ברוך הבא למועדון' וכדו'.
הרגשתי מאוד מושפל, אך מכיון שלא מדובר בכסף שזכיתי בלוטו, אלא עבדתי קשה על כל דולר, החלטתי בנחישות שאני לא מוותר.
גיבשתי לעצמי תוכנית פעולה: יום שישי אחה"צ, חזרתי מהמקוה, ביקשתי מרעייתי שתארוז לי בשקית, חבילה מצות וקופסת טונה ובקבוקון יין לקידוש עם גביע קטן, לקחתי שמיכת חוף מגולגלת ששוכב בביתי כבר שנים ללא שימוש (זכר לשנים שהייתי צעיר), עליתי את מעלה רח' שטראוס ופניתי לרחוב שהוא מתגורר, הגעתי לפתח ביתו כשעה לפני כניסת השבת, פרשתי את השמיכה על הרצפה מול מפתן הדלת באופן שחסמתי את האפשרות של יציאה וכניסה לבית בלי לדרוך על השמיכה, נתתי צלצול בפעמון ומיד נשכבתי על השמיכה.
לא עבר דקה ובחור פתח את הדלת ונתן צווחה בבהלה, מי זה היהודי המבוגר ששוכב לו על המפתן ברוגע?
תוך שניות האבא התייצב מול השמיכה ושאל בתמימות: מה קרה? כלום! עניתי, באתי לשבות כאן את שבתי, הבאתי איתי אוכל לסעודות השבת, זה העירוב שלי, אמרתי לו תוך הצבעה על השקית עם האוכל, כאן אבלה את כל השבת.
חצקל הבין מיד מה אני רוצה, ושאל: אבל למה בשעה כזאת לפני שבת? תן לי יום יומיים ואארגן לך את זה.
'אני לא זז מפה' אמרתי 'עד שאני מקבל את כספי במלואו, גם אם זה יקח שבוע או חודש, חדר המדרגות הופך לביתי עד שהסיפור יגמר'.
מבטיח לך, ביום ראשון אני אצלך, ענה חצקל, 'אין בעיה' עניתי, 'ביום ראשון אתקפל מפה, עד אז אין מה לדבר, חבל על מאמציך'.
חצקל אמר 'גוט שבת' וניסה לסגור את הדלת מאחוריו, אך אני השחלתי את כף רגלי בין הדלת למשקוף והדלת נשארה פתוחה במקצת.
כעבור מספר דקות השכנים התחילו לחזור מהמקוה והתחילה מהומה במקום, אנשים שאלו אם להזמין אמבולנס? או שירותי בריאות הנפש? וכמנהג ירושלים, לא עברו דקות ספורות ואנשים נשים וטף מכל הכניסות של הבנין (שאח"כ נודע לי שכולו שייך לחצקל) נאספו ובאו לראות את המחזה הגדול הזה, השכנים ניסו לנחם אותי בלשון חז"ל 'המקום ימלא חסרונך' אך גם הסבירו לי שחבל על כוחותי ובריאותי, עוד לא נולד היצור שהצליח להוציא ממנו את כספו, כולנו משלמים לו שכירות ואוי ואבוי למי שמאחר יום אחד.
שכן אחד אפילו אמר לי: אם תוציא ממנו את הכסף, אתה עוקף את משה רבינו!, 'מה אתה מתכוון?' שאלתי, והאיש ענה לי בשחוק מר: 'משה רבינו הוציא מים מהסלע ואתה מוציא כסף מהסלע...'
מכיון ששכבתי בתוך הדלת, שמעתי ויכוחים מבפנים הבית, (לא אפרט אותם) וכעבור דקות ספורות, ראיתי אותו גורר בפרוזדור סולם מעץ, שמעתי את הפסיעות על שלבי הסולם, ודקה אח"כ הבחור שלו ניגש אלי והגיש לי ביד מעטפה. 'אל תתעלף' אומר לי היהודי המלווה, הוא הגיש לי את המעטפה הכתומה עם כתב ידי, פתחתי אותה לספור, ולעיני המשתאות נגלו כל השטרות בדיוק כפי שנתתי לו אותם, עם חותמת הסימן שיש לי על השטרות, הוי אומר, הוא פשוט לווה את הכסף והעלה אותם לבוידים וקיווה שאתייאש כמו כולם.
האיש סיים את הסיפור: הוא לא בן אדם רע לדעתי, זוהי מחלת נפש גרידא, כמו קלפטומניה או פירומניה או סכיזופרניה.
ובחזרה אלי:
ימים קשים באו על העסק שלי, הסיקריקים לחמו בכל עוז, מקור פרנסתי נגדע, כל מי שעשה אצלי מודעה, עבר מסכת טרור קשה ואיומה, זכורני בעת הלויית הרבי מטאמשוב זצ"ל, עמדתי בבית הלויות שמגר והבן של המנוח, ידי"נ הרב מרדכי מראה לי שהוא לא מפסיק לקבל שיחות עם גידופים ואיומים, תתבייש לך 'אשר קרך', אתם מצננים את האמבטיה הרותחת שהדלקנו נגד אותו ברנש וכו'.
בהלוויתו של הגה"צ רבי ישראל גרוסמן זצ"ל, באמצע ההספדים ברחבת ביהמ"ד פינסק קרלין, חתכו את החוטים של המיקרופון והרמקולים מול עיני, ההספדים נקטעו באמצע, ואני עומד חסר אונים ואין לאל ידי.
בעקבות כל זה, נחלשו ההזמנות ולא רק שההכנסות פחתו, אלא שנכנסתי לגרעון שגבר מידי חודש, מפני שההוצאות גברו. נאלצתי להדפיס כמות כפולה, כי הם תלשו לי את המודעות כל יום, גם נאלצתי להפעיל הרבה יותר צוותי הדבקה, שירעננו את מה שנתלש, כמו"כ נאלצתי להוריד את המחיר, כי הם הציעו בחצי מחיר (הם אספו כספים במעוזי הקנאים בתפוצות, ב'מגבית חירום' להצלת היהדות החרדית מידי הרוצח המשחית) ולמרות כל זה המשכתי להתאמץ לשלם את ה-3000 $ לשכני, יחד עם שאר הערבויות שהחתים אותי כזכור, וגם ממשיך לתת לאשתו מידי שבת להוצאות השבת (מה היא אשמה?, מסכנה, חתנה פעם תיאר לי את הסבל שהיא עוברת תחתיו ונמוגתי).
אך לכל קערה יש גבול והגיע יום שהבנתי שהגעתי לקצה גבול הגלגול וישבתי עם עצמי במה אפשר לקצץ? אוכל לילדים? שכר לימוד? תשלום משכנתא? דלק לרכב?.
היה ברור לי, שעלי להחליט, או מטרנה לילדים או דמי עיסקא של חצקל ועם כל האי נעימות משכני (מעכשיו נקרא לו ר' יודל, כי זה השם השני שלו, שרק בעליה לתורה קראו לו וכיום גם חקוק על מצבתו), לא התחמקתי, עליתי לביתו, ישבנו על כוס קפה וסיפרתי לו דברים לאשורם, אמרתי לו: ההכרח לא יגונה, הלא ראית כי התאמצתי בכל כוחי להמשיך לשלם כמו שעון, אבל זהו, כשל כח הסבל, אין לי ברירה, אני מרים ידים ותסלח לי על כך.
יאמר לזכותו, הוא ממש הבין אותי והזדהה (הייתי מופתע, כי התכוננתי לחטוף כוס צוננים על פני והוא דוקא היה נחמד אלי).
אין בעיה, אמר ר' יודל, תזמין לי תור אצל ר' נתנאל לינדר, הוא הבורר ושיגיד לי מה לעשות.
שוב עלינו ל'הר צבי' ור' נתנאל נותן עוד שאיפה מהסיגריה הנצחית ואומר לר' יודל: תשמע, שיחקת אותה, שנתיים הצלחת להוציא ממנו כל חודש 3000 דולר, כי אני מכיר אותך, ובוודאי לא ויתרת וחיכית שנתיים באפס מעשה .
ר' יודל התגלגל מצחוק: אני ויתרתי? ר' ישראל אהרן שילם כמו טאטא'לע כל חודש. (כאן הוא הוסיף ליין של שבחים לראשי, נעבאך).
ר' נתנאל ערך מכתב הזמנה לדיון ושלח לחצקל, ועקב קוצר הזמן, אדלג על כל התהליך של שלושת ההזמנות עם מסירה ביד וההתעלמות המוחלטת של חצקל. ואקפוץ לסוף, כעבור תקופה די ארוכה, אחרי מיצוי כל הנסיונות להביאו לדיון, נאלץ ר' נתנאל לחתום בצער רב על אישור לר' יודל לממש את זכותו בנכסים, הוא ביקש מר' יודל שלמרות שהוא רשאי מבחינת החוק, אבל מפאת מענטשלאכקייט, שינהג ברחמים ויממש נכסים רק במינימום, שיכסה לו את ה-200 אלף דולר פלוס הסכומים שאני שילמתי לו מידי חודש.
ר' יודל סיפר לי שהוא לא בקו הבריאות ושהוא בתהליך של השתלת כליה, כך שאין לו את האפשרות לטפל בכל הענין הזה וכי הוא מתכונן לפנות לעו"ד שמואל שיכנס לנעליו.
נחרדתי, אמרתי לו כי ר' נתנאל הלא פסק שיש לממש רק את המינימום ואני ואתה יודעים כי שמואל יקרע את חצקל לגזרים, הוא עומד ואורב לו בפינה ככפיר שמחכה לטרף, אנא ממך, לא ולא.
אין בעיה! הסכים ר' יודל, תטפל אתה בזה ותדאג לי ל-200 אלף.
נקלעתי למצב של בין הפטיש והסדן, איך אשיג לו קונה? כבר ניסיתי בשבועות האחרונים וכל מי ששומע במה מדובר אומר 'למה להכניס ראש בריא למיטה חולה?', רק שמואל, שאינו חרדי מוכן להיכנס לזה.
ניסיתי עוד פעולה קטנה, שמעתי שיש לחצקל אח מבוסס וחשבתי שבודאי ישמח לעזור לאחיו, פניתי אליו והוא פרץ בבכי, אכן הייתי מבוסס עד לפני זמן לא רב, אך אחי אימלל אותי, לקח הלואות כדי להציל את נכסיו (כביכול) והחתים אותי ערבות ושעבד את נכסיי וכל רכושי ירד לטמיון בגללו, אין לי מושג מה הוא עשה עם כל הכסף שלוה על חשבון נכסיי, שהרי נכסיו עדיין לא הופשרו? (לא רציתי לספר לו שכספו כנראה בבוידים).
בסוף, לצערי, ר' יודל פנה לשמואל, הוא הסביר לו שר' נתנאל הגביל אותו למינימום של עד 200 אלף פלוס החלק שאני שילמתי.
כשישבתי עם שמואל ש'הבטיח' לפעול ברחמנות וברגש, ביקש ממני שמואל שאגיש לו גם את מה שחצקל חייב לי, שאם ימכור נכס וישאר קצת עודף, אולי ישלם לי את החוב או חלקו שחצקל חייב לי. ראיתי את החיוך הערמומי על פניו, הוא חיפש לפתות אותי לשתף פעולה איתו.
ריכזתי את כל הניירת והסכום הגיע לכדי 117.600 דולר, כאשר מחיר הדולר היה 5.10 ₪ לדולר (כן, היה דבר כזה).
נקרעתי בתוך עצמי, לא הייתי מסוגל לחשוב מה הולך לקרות, כצעד אחרון של נסיון לקרוע את רוע הגזירה, קמתי לפנות בוקר, נסעתי אל מעונו של חצקל, והמתנתי ליד היציאה מהבנין, תפסתי מחסה בפינה שלא יראה אותי (ויתחמק) וכעבור זמן מה, אך יצא מחדר המדרגות, הפתעתי אותו והכרחתי אותו להאזין לי לרגע (פשוט חסמתי לו את המעבר).
'תשמע, חצקל', פתחתי, 'המצב לא טוב, ר' נתנאל הוציא אישור לר' יודל לממש את זכויותיו והוא מתכונן להכניס את שמואל לתמונה, אין לי מנוחה, אני כבר מנסה לאתר אותך זמן רב ואתה מתחמק, אנא, תעשה משהו בנידון, עדיין יש חלון זמן קצר שאפשר לנסות להציל'.
'ולמה אתה לא משלם את הערבות שחתמת לר' יודל'? שאל אותי חצקל.
רק שמעתי את השאלה הזאת, ליבי החל לפעום כמו פומפה, אני משער שפני האדימו מזעם, אבל הסתרתי את זעמי ונזכרתי בדברי הגמ' שמתארת את סבלנותו של יעקב אבינו מול לבן שרודף אחריו ומחטט בכל כליו אחר שעבד לו בנאמנות 20 שנה כשבתמורה לבן רימה אותו 100 פעמים ויעקב שואל בעדינות נפש: 'מה פשעי ומה חטאי כי דלקת אחרי?'
אזרתי את כל כוחי ומיציתי את כל האנרגיה שיכולתי, נשכתי שפתי ועניתי כמתחנן: תאמין לי חצקל, ששילמתי כל עוד יכולתי, שנתיים ימים התאמצתי וגירדתי מן הגורן ומן היקב לעבוד בתשלומים הללו שסחטו אותי וזאת בנוסף לכל הערבויות של הגמחים שהחתמת אותי.
כאן מגיע הפונץ' של הסיפור:
חצקל שתק לרגע, השפיל מבט, הרים את ידו בתנועת שאלה ואמר בשקט אבל בהתרסה:
'ר' ישראל אהרן, אני יודע הכל, פלוני חייב לך כך, אלמוני חייב לך כך, כל העיר יודעת שאפשר לנצל אותך, אתה חותם ערבות לכולם ומשלם תמיד, בדיוק אצלי נגמר לך הכסף?
זה כבר היה יותר מכוחותיי, הייתי המום כפי שלא הייתי מעולם, יצאתי מכלל שליטה, הרמתי את ידי והדפתי אותו מעל פניי.
חצקל התקרב אלי והסתכל עלי, ראיתי שהוא מאדים וורידיו מתנפחים בבלוטות של דם מתוך כעס, ואמר: 'זה עתה הרמת עלי יד וסטרת על פניי, כל המרים יד על חבירו נקרא רשע, לא אסלח לך על זה כל החיים'. אמר והלך...
מה אומר ומה אדבר, לצערי לא עמדתי בנסיון, נכשלתי, הייתי צריך עוד קורטוב של סבלנות והייתי ניצול מלהרים יד על איש ישראל.
לא עבר תקופה ארוכה ויום אחד אני מקבל טלפון: מדבר עמרם שפירא הגבאי של גאב"ד העדה: הגיע פה יהודי בשם חצקל וסיפר לרב שאתה עושק את נכסיו וקובר אותו חי, הרב ביקש לברר מה הסיפור? הסברתי לו בנחת שאני הקרבן פה ולא השוחט, תברר בבקשה אצל ר' נתנאל לינדר ותיווכח.
ומאז במשך תקופה, מדי כמה ימים קיבלתי עוד טלפון כזה מבית הראב"ד, מבית האדמו"ר מתו"א ומתוא"י ואף אל מו"ר הג"ר בן ציון גוטפרב שליט"א הגיע וכל מי שהוא רק חשב שיוכל להשפיע עלי, ואני עם אותה תשובה לכל השואלים, תשאלו את ר' נתנאל ותיווכחו שניסיתי הכל...
אין לי מושג מה קרה בהמשך הדרך, תקופת מה לאחר מכן היגרתי לארה"ב, ויותר מעשר שנים לא שמעתי ממנו, רק לפני כשנה, קיבלתי אימייל מעורך הדין שמואל, שסיפר בגאווה שהצליח לממש נכס ברח' אדמון ויש בקופת בית המשפט 8 מליון ₪ וזו ההזדמנות שאגיש תצהיר ואקבל את כל חובי עד פרוטה אחרונה.
ידעתי ששמואל לא עובד בחינם, שאלתי אותו 'מה שכרך'? 50 אחוז מכל מה שאני מוציא עבורך, וכאן הוא ערך לי חשבון ש-117 אלף דולר לפי שער השקל של 5.10 זה 200 אלף דולר, ריבית והצמדה 17 שנה, זה יכול להגיע על לגובה של מליון דולר, חצי לי חצי לך.
'סכום כזה מאוד יעזור לי עכשיו' עניתי, 'אבל עלי לברר ע"פ הלכה, כמה מותר לי לבקש'.
שמואל ענה שוב: מדובר בהרבה כסף, אל תעשה שטויות, תחפש רב שמבין ענין, גם אני התייעצתי עם רב'.
'נכון', עניתי לו: 'מדובר בהרבה כסף, ועדיין לא אקח רק כמה שמותר לי ע"פ ההלכה. הקב"ה יש לו יותר כסף, מיושר לא מפסידים ומעושק לא מרויחים'
אכן שאלתי את אחד מגדולי הרבנים בלייקווד בענייני חו"מ, הג"ר חיים מאיר ראטה שליט"א והוא פסק: מכיון שבא"י משתמשים גם בדולרים וגם בשקלים ושניהם הם מטבעות עובר לסוחר, לכן מותר לי לקחת את הגבוה מביניהם לטובתי, או דולרים או שקלים, אבל לא שקל אחד יותר מכך, זה שאלה של ריבית. ובמקרה דידן, מדובר בכ-200 אלף דולר, לפי שער השקל דאז.
חזרתי אל שמואל ואמרתי לו את ההלכה והוא הסביר לי שלא שווה לו להילחם בשביל סכום קטן ובזה נגמר הדו שיח בינינו בענין.
עכשיו תבינו למה הייתי בהלם כאשר נכנסתי לסאטמר ופגשתי את חצקל, כמענה מן השמים לבקשתי למצא את מי שמקפיד עלי.
כן, לא עמדתי בנסיון והדפתי אותו (לא הרבצתי ולא ביישתי ברבים) ועל זה תובעים אותי ומייסרים אותי בשמים.
זוכרים שאמרתי לכם, שניסיתי להגיד לו 'הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו'? זה מה שניסיתי להגיד לו, שויתרתי על תביעה של מליון דולר, אבל הוא ברח בורח וימשיך לברוח, לא מוכן לשמוע.
כעת תודו שהמתח התפוגג ועיקר הסיפור סופר.
בשבוע הבא אשלים ואספר על נסיונות העקר שעשיתי לנסות לפייס אותו, אך בינתיים ללא הועיל.
נ.ב. באידיש אומרים: ביז צו די קרעטשמע דארף מען אויך א ביסאלע ויין, היכן זה מרומז בפרשתנו?
'והפליתי' נאמר בפרשת ערוב דוקא, מדוע?
איזה מסר חינוכי מרמזים שמות בני ישראל שמפורטים בפרשה?
בברכת שבת מברכים שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין
הייתי המום השבוע, מכמות התגובות שקיבלתי באימייל וברחוב, על שאני מגזים ומותח את הציבור בסיפור הארוך, עד כדי כך, שמישהו האשים אותי (בהומור) וכך הוא טען: 'אתה יותר גרוע מחצקל שבסיפור, שהרי הוא התעלל רק בך, ואתה מתעלל ביותר מעשרת אלפים קוראים'.
אז אני מתנצל, באמת אין לי כוונה למתוח, אבל אני כן רוצה להביא את הסיפור עם כל הניואסים כפי שאני עברתי אותו, כדי להכניס את הקורא לרגשותיי ומהלך מחשבותיי, אני חושב, שצורת ההגשה חשובה לא פחות מעצם הסיפור, אבל העיקר הוא ה'מוסר השכל' שיבוא לקראת הסוף וכולי תקוה שהיום הוא היום המיוחל.
רק ריענון קצר איפה החזקנו, שכני הלווה לחצקל 200 אלף דולר כדי לפדות את נכסיו שעוקלו ע"י הבנק, שכני הטיל מראש שעבוד על נכסיו של חצקל לצורך החזר ההלואה כאשר בשטר נרשם שחצקל מוכר את נכסיו לשכני ושוכר אותם ממנו, תמורת 3000 דולר בחודש, חצקל החתים אותי כערב קבלן, ואני משלם כל חודש 3000 דולר כמו ילד טוב, כי חצקל נעלם מהאופק.
וכעת להמשך:
במשך כשנתיים שילמתי מידי חודש את הערבות, כמו"כ שילמתי את כל הגמחי"ם שהוא החתים אותי בתחילת הדרך, שמרתי את כל המסמכים, כי הם לא שולמו מכספי מעשר, רק כהלואה, ולמה? ראשית: רוב המעשרות שלי הופנו לבני משפחה שלי ולא נשאר לי עודף. שנית: עם הזמן התחלתי לחקור מה קורה כאן, ולא היה קשה לברר ולהגיע למידע הנגיש, כי חצקל הוא הבעלים של כמה בניינים בשכונת מא"ש ששווים מליוני דולרים, אך יש לו הפרעה נפשית לחצקל, כאשר מישהו נותן לו הלואה, הוא בטוח משום מה שהוא קיבל את הכסף הזה כמתנה וכאשר באים לבקש ממנו בחזרה את ההלואה / מתנה, הוא פשוט מתקומם על העוול שעושים לו, בעיניו חומדים את כספו ללא צדק ויושר.
אתם חושבים שאני מגזים? אספר לכם סיפור שסיפר לי יהודי מבוגר, חשוב מאוד, חסיד דושינסקיא, שמנהל גמ"ח לא רישמי, זאת אומרת, יש לו מעט חסכונות, והוא מלוה אותם לאנשים שהוא מכיר אישית כאשר הם זקוקים לגשר כלשהו, (לא אנקוב בשמו כי לא ביקשתי את רשותו). בתחילה התקשיתי להאמין לו, אך הוא אמר לי: תשאל את כל השכנים שלו בבנין ותיווכח כי אמת בפי, ואספר את זה כפי ששמעתי מפיו.
'חצקל הגיע לביתי וביקש הלואה של 5000 דולר לתקופה של חודש אחד, מכיון שאני רואה אותו כמעט מידי יום מתפלל קבוע בביכנ"ס מתחילת התפילה ועד סופה ואף פעם לא משוחח עם התפילין וכו', הייתי בטוח כי הוא אדם ישר והגון, ביקשתי ממנו שיכתוב פתק, הוצאתי ממגירתי מעטפה כתומה (משרדית) שהיה כתוב עליה בכתב ידי: 5.000 $, נטלתי עט ורשמתי על המעטפה את תאריך הפרעון לעוד 30 יום, שלפתי את החבילה וספרתי אותה לעיניו, והראיתי לו כי יש לי סימן על השטרות, וזאת מפני מעשה שהיה, שפעם הלויתי למישהו הלואה והוא חזר אלי תוך שעה וטען כי חלק מהשטרות מזוייפים, מאז עשיתי לי חותמת קטנה זעירה שכתוב עליה 'Real' (אמיתי) ואני מחתים את השטרות שאני מוציא מתחת ידי, למנוע ויכוחים ואי הבנות.
חצקל הודה לי ויצא מביתי שמח וטוב לב כשהמעטפה נתחבת במקטרונו (בוזים באידיש).
מכאן אתה יכול לשער לבד, מנסיונך, מה קרה, התאריך עבר, אני מתקשר ומתקשר ומגיע לתא קולי שמבשר שהתא מלא וא"א להשאיר הודעה, התפוצצתי, אין לי ערבים, והאיש הפסיק לבוא להתפלל בביכנ"ס שהייתי פוגש בו, התחלתי לשאול אנשים במנין אם קרה לו משהו? כשסיפרתי להם למה אני מתעניין, נעניתי כמעט מכולם באותו סגנון: 'לא הכרת אותו'? 'תגיד קדיש על הכסף', אם לבך חשוב לך, תשכח מזה' 'גם אתה נפלת איתו? ברוך הבא למועדון' וכדו'.
הרגשתי מאוד מושפל, אך מכיון שלא מדובר בכסף שזכיתי בלוטו, אלא עבדתי קשה על כל דולר, החלטתי בנחישות שאני לא מוותר.
גיבשתי לעצמי תוכנית פעולה: יום שישי אחה"צ, חזרתי מהמקוה, ביקשתי מרעייתי שתארוז לי בשקית, חבילה מצות וקופסת טונה ובקבוקון יין לקידוש עם גביע קטן, לקחתי שמיכת חוף מגולגלת ששוכב בביתי כבר שנים ללא שימוש (זכר לשנים שהייתי צעיר), עליתי את מעלה רח' שטראוס ופניתי לרחוב שהוא מתגורר, הגעתי לפתח ביתו כשעה לפני כניסת השבת, פרשתי את השמיכה על הרצפה מול מפתן הדלת באופן שחסמתי את האפשרות של יציאה וכניסה לבית בלי לדרוך על השמיכה, נתתי צלצול בפעמון ומיד נשכבתי על השמיכה.
לא עבר דקה ובחור פתח את הדלת ונתן צווחה בבהלה, מי זה היהודי המבוגר ששוכב לו על המפתן ברוגע?
תוך שניות האבא התייצב מול השמיכה ושאל בתמימות: מה קרה? כלום! עניתי, באתי לשבות כאן את שבתי, הבאתי איתי אוכל לסעודות השבת, זה העירוב שלי, אמרתי לו תוך הצבעה על השקית עם האוכל, כאן אבלה את כל השבת.
חצקל הבין מיד מה אני רוצה, ושאל: אבל למה בשעה כזאת לפני שבת? תן לי יום יומיים ואארגן לך את זה.
'אני לא זז מפה' אמרתי 'עד שאני מקבל את כספי במלואו, גם אם זה יקח שבוע או חודש, חדר המדרגות הופך לביתי עד שהסיפור יגמר'.
מבטיח לך, ביום ראשון אני אצלך, ענה חצקל, 'אין בעיה' עניתי, 'ביום ראשון אתקפל מפה, עד אז אין מה לדבר, חבל על מאמציך'.
חצקל אמר 'גוט שבת' וניסה לסגור את הדלת מאחוריו, אך אני השחלתי את כף רגלי בין הדלת למשקוף והדלת נשארה פתוחה במקצת.
כעבור מספר דקות השכנים התחילו לחזור מהמקוה והתחילה מהומה במקום, אנשים שאלו אם להזמין אמבולנס? או שירותי בריאות הנפש? וכמנהג ירושלים, לא עברו דקות ספורות ואנשים נשים וטף מכל הכניסות של הבנין (שאח"כ נודע לי שכולו שייך לחצקל) נאספו ובאו לראות את המחזה הגדול הזה, השכנים ניסו לנחם אותי בלשון חז"ל 'המקום ימלא חסרונך' אך גם הסבירו לי שחבל על כוחותי ובריאותי, עוד לא נולד היצור שהצליח להוציא ממנו את כספו, כולנו משלמים לו שכירות ואוי ואבוי למי שמאחר יום אחד.
שכן אחד אפילו אמר לי: אם תוציא ממנו את הכסף, אתה עוקף את משה רבינו!, 'מה אתה מתכוון?' שאלתי, והאיש ענה לי בשחוק מר: 'משה רבינו הוציא מים מהסלע ואתה מוציא כסף מהסלע...'
מכיון ששכבתי בתוך הדלת, שמעתי ויכוחים מבפנים הבית, (לא אפרט אותם) וכעבור דקות ספורות, ראיתי אותו גורר בפרוזדור סולם מעץ, שמעתי את הפסיעות על שלבי הסולם, ודקה אח"כ הבחור שלו ניגש אלי והגיש לי ביד מעטפה. 'אל תתעלף' אומר לי היהודי המלווה, הוא הגיש לי את המעטפה הכתומה עם כתב ידי, פתחתי אותה לספור, ולעיני המשתאות נגלו כל השטרות בדיוק כפי שנתתי לו אותם, עם חותמת הסימן שיש לי על השטרות, הוי אומר, הוא פשוט לווה את הכסף והעלה אותם לבוידים וקיווה שאתייאש כמו כולם.
האיש סיים את הסיפור: הוא לא בן אדם רע לדעתי, זוהי מחלת נפש גרידא, כמו קלפטומניה או פירומניה או סכיזופרניה.
ובחזרה אלי:
ימים קשים באו על העסק שלי, הסיקריקים לחמו בכל עוז, מקור פרנסתי נגדע, כל מי שעשה אצלי מודעה, עבר מסכת טרור קשה ואיומה, זכורני בעת הלויית הרבי מטאמשוב זצ"ל, עמדתי בבית הלויות שמגר והבן של המנוח, ידי"נ הרב מרדכי מראה לי שהוא לא מפסיק לקבל שיחות עם גידופים ואיומים, תתבייש לך 'אשר קרך', אתם מצננים את האמבטיה הרותחת שהדלקנו נגד אותו ברנש וכו'.
בהלוויתו של הגה"צ רבי ישראל גרוסמן זצ"ל, באמצע ההספדים ברחבת ביהמ"ד פינסק קרלין, חתכו את החוטים של המיקרופון והרמקולים מול עיני, ההספדים נקטעו באמצע, ואני עומד חסר אונים ואין לאל ידי.
בעקבות כל זה, נחלשו ההזמנות ולא רק שההכנסות פחתו, אלא שנכנסתי לגרעון שגבר מידי חודש, מפני שההוצאות גברו. נאלצתי להדפיס כמות כפולה, כי הם תלשו לי את המודעות כל יום, גם נאלצתי להפעיל הרבה יותר צוותי הדבקה, שירעננו את מה שנתלש, כמו"כ נאלצתי להוריד את המחיר, כי הם הציעו בחצי מחיר (הם אספו כספים במעוזי הקנאים בתפוצות, ב'מגבית חירום' להצלת היהדות החרדית מידי הרוצח המשחית) ולמרות כל זה המשכתי להתאמץ לשלם את ה-3000 $ לשכני, יחד עם שאר הערבויות שהחתים אותי כזכור, וגם ממשיך לתת לאשתו מידי שבת להוצאות השבת (מה היא אשמה?, מסכנה, חתנה פעם תיאר לי את הסבל שהיא עוברת תחתיו ונמוגתי).
אך לכל קערה יש גבול והגיע יום שהבנתי שהגעתי לקצה גבול הגלגול וישבתי עם עצמי במה אפשר לקצץ? אוכל לילדים? שכר לימוד? תשלום משכנתא? דלק לרכב?.
היה ברור לי, שעלי להחליט, או מטרנה לילדים או דמי עיסקא של חצקל ועם כל האי נעימות משכני (מעכשיו נקרא לו ר' יודל, כי זה השם השני שלו, שרק בעליה לתורה קראו לו וכיום גם חקוק על מצבתו), לא התחמקתי, עליתי לביתו, ישבנו על כוס קפה וסיפרתי לו דברים לאשורם, אמרתי לו: ההכרח לא יגונה, הלא ראית כי התאמצתי בכל כוחי להמשיך לשלם כמו שעון, אבל זהו, כשל כח הסבל, אין לי ברירה, אני מרים ידים ותסלח לי על כך.
יאמר לזכותו, הוא ממש הבין אותי והזדהה (הייתי מופתע, כי התכוננתי לחטוף כוס צוננים על פני והוא דוקא היה נחמד אלי).
אין בעיה, אמר ר' יודל, תזמין לי תור אצל ר' נתנאל לינדר, הוא הבורר ושיגיד לי מה לעשות.
שוב עלינו ל'הר צבי' ור' נתנאל נותן עוד שאיפה מהסיגריה הנצחית ואומר לר' יודל: תשמע, שיחקת אותה, שנתיים הצלחת להוציא ממנו כל חודש 3000 דולר, כי אני מכיר אותך, ובוודאי לא ויתרת וחיכית שנתיים באפס מעשה .
ר' יודל התגלגל מצחוק: אני ויתרתי? ר' ישראל אהרן שילם כמו טאטא'לע כל חודש. (כאן הוא הוסיף ליין של שבחים לראשי, נעבאך).
ר' נתנאל ערך מכתב הזמנה לדיון ושלח לחצקל, ועקב קוצר הזמן, אדלג על כל התהליך של שלושת ההזמנות עם מסירה ביד וההתעלמות המוחלטת של חצקל. ואקפוץ לסוף, כעבור תקופה די ארוכה, אחרי מיצוי כל הנסיונות להביאו לדיון, נאלץ ר' נתנאל לחתום בצער רב על אישור לר' יודל לממש את זכותו בנכסים, הוא ביקש מר' יודל שלמרות שהוא רשאי מבחינת החוק, אבל מפאת מענטשלאכקייט, שינהג ברחמים ויממש נכסים רק במינימום, שיכסה לו את ה-200 אלף דולר פלוס הסכומים שאני שילמתי לו מידי חודש.
ר' יודל סיפר לי שהוא לא בקו הבריאות ושהוא בתהליך של השתלת כליה, כך שאין לו את האפשרות לטפל בכל הענין הזה וכי הוא מתכונן לפנות לעו"ד שמואל שיכנס לנעליו.
נחרדתי, אמרתי לו כי ר' נתנאל הלא פסק שיש לממש רק את המינימום ואני ואתה יודעים כי שמואל יקרע את חצקל לגזרים, הוא עומד ואורב לו בפינה ככפיר שמחכה לטרף, אנא ממך, לא ולא.
אין בעיה! הסכים ר' יודל, תטפל אתה בזה ותדאג לי ל-200 אלף.
נקלעתי למצב של בין הפטיש והסדן, איך אשיג לו קונה? כבר ניסיתי בשבועות האחרונים וכל מי ששומע במה מדובר אומר 'למה להכניס ראש בריא למיטה חולה?', רק שמואל, שאינו חרדי מוכן להיכנס לזה.
ניסיתי עוד פעולה קטנה, שמעתי שיש לחצקל אח מבוסס וחשבתי שבודאי ישמח לעזור לאחיו, פניתי אליו והוא פרץ בבכי, אכן הייתי מבוסס עד לפני זמן לא רב, אך אחי אימלל אותי, לקח הלואות כדי להציל את נכסיו (כביכול) והחתים אותי ערבות ושעבד את נכסיי וכל רכושי ירד לטמיון בגללו, אין לי מושג מה הוא עשה עם כל הכסף שלוה על חשבון נכסיי, שהרי נכסיו עדיין לא הופשרו? (לא רציתי לספר לו שכספו כנראה בבוידים).
בסוף, לצערי, ר' יודל פנה לשמואל, הוא הסביר לו שר' נתנאל הגביל אותו למינימום של עד 200 אלף פלוס החלק שאני שילמתי.
כשישבתי עם שמואל ש'הבטיח' לפעול ברחמנות וברגש, ביקש ממני שמואל שאגיש לו גם את מה שחצקל חייב לי, שאם ימכור נכס וישאר קצת עודף, אולי ישלם לי את החוב או חלקו שחצקל חייב לי. ראיתי את החיוך הערמומי על פניו, הוא חיפש לפתות אותי לשתף פעולה איתו.
ריכזתי את כל הניירת והסכום הגיע לכדי 117.600 דולר, כאשר מחיר הדולר היה 5.10 ₪ לדולר (כן, היה דבר כזה).
נקרעתי בתוך עצמי, לא הייתי מסוגל לחשוב מה הולך לקרות, כצעד אחרון של נסיון לקרוע את רוע הגזירה, קמתי לפנות בוקר, נסעתי אל מעונו של חצקל, והמתנתי ליד היציאה מהבנין, תפסתי מחסה בפינה שלא יראה אותי (ויתחמק) וכעבור זמן מה, אך יצא מחדר המדרגות, הפתעתי אותו והכרחתי אותו להאזין לי לרגע (פשוט חסמתי לו את המעבר).
'תשמע, חצקל', פתחתי, 'המצב לא טוב, ר' נתנאל הוציא אישור לר' יודל לממש את זכויותיו והוא מתכונן להכניס את שמואל לתמונה, אין לי מנוחה, אני כבר מנסה לאתר אותך זמן רב ואתה מתחמק, אנא, תעשה משהו בנידון, עדיין יש חלון זמן קצר שאפשר לנסות להציל'.
'ולמה אתה לא משלם את הערבות שחתמת לר' יודל'? שאל אותי חצקל.
רק שמעתי את השאלה הזאת, ליבי החל לפעום כמו פומפה, אני משער שפני האדימו מזעם, אבל הסתרתי את זעמי ונזכרתי בדברי הגמ' שמתארת את סבלנותו של יעקב אבינו מול לבן שרודף אחריו ומחטט בכל כליו אחר שעבד לו בנאמנות 20 שנה כשבתמורה לבן רימה אותו 100 פעמים ויעקב שואל בעדינות נפש: 'מה פשעי ומה חטאי כי דלקת אחרי?'
אזרתי את כל כוחי ומיציתי את כל האנרגיה שיכולתי, נשכתי שפתי ועניתי כמתחנן: תאמין לי חצקל, ששילמתי כל עוד יכולתי, שנתיים ימים התאמצתי וגירדתי מן הגורן ומן היקב לעבוד בתשלומים הללו שסחטו אותי וזאת בנוסף לכל הערבויות של הגמחים שהחתמת אותי.
כאן מגיע הפונץ' של הסיפור:
חצקל שתק לרגע, השפיל מבט, הרים את ידו בתנועת שאלה ואמר בשקט אבל בהתרסה:
'ר' ישראל אהרן, אני יודע הכל, פלוני חייב לך כך, אלמוני חייב לך כך, כל העיר יודעת שאפשר לנצל אותך, אתה חותם ערבות לכולם ומשלם תמיד, בדיוק אצלי נגמר לך הכסף?
זה כבר היה יותר מכוחותיי, הייתי המום כפי שלא הייתי מעולם, יצאתי מכלל שליטה, הרמתי את ידי והדפתי אותו מעל פניי.
חצקל התקרב אלי והסתכל עלי, ראיתי שהוא מאדים וורידיו מתנפחים בבלוטות של דם מתוך כעס, ואמר: 'זה עתה הרמת עלי יד וסטרת על פניי, כל המרים יד על חבירו נקרא רשע, לא אסלח לך על זה כל החיים'. אמר והלך...
מה אומר ומה אדבר, לצערי לא עמדתי בנסיון, נכשלתי, הייתי צריך עוד קורטוב של סבלנות והייתי ניצול מלהרים יד על איש ישראל.
לא עבר תקופה ארוכה ויום אחד אני מקבל טלפון: מדבר עמרם שפירא הגבאי של גאב"ד העדה: הגיע פה יהודי בשם חצקל וסיפר לרב שאתה עושק את נכסיו וקובר אותו חי, הרב ביקש לברר מה הסיפור? הסברתי לו בנחת שאני הקרבן פה ולא השוחט, תברר בבקשה אצל ר' נתנאל לינדר ותיווכח.
ומאז במשך תקופה, מדי כמה ימים קיבלתי עוד טלפון כזה מבית הראב"ד, מבית האדמו"ר מתו"א ומתוא"י ואף אל מו"ר הג"ר בן ציון גוטפרב שליט"א הגיע וכל מי שהוא רק חשב שיוכל להשפיע עלי, ואני עם אותה תשובה לכל השואלים, תשאלו את ר' נתנאל ותיווכחו שניסיתי הכל...
אין לי מושג מה קרה בהמשך הדרך, תקופת מה לאחר מכן היגרתי לארה"ב, ויותר מעשר שנים לא שמעתי ממנו, רק לפני כשנה, קיבלתי אימייל מעורך הדין שמואל, שסיפר בגאווה שהצליח לממש נכס ברח' אדמון ויש בקופת בית המשפט 8 מליון ₪ וזו ההזדמנות שאגיש תצהיר ואקבל את כל חובי עד פרוטה אחרונה.
ידעתי ששמואל לא עובד בחינם, שאלתי אותו 'מה שכרך'? 50 אחוז מכל מה שאני מוציא עבורך, וכאן הוא ערך לי חשבון ש-117 אלף דולר לפי שער השקל של 5.10 זה 200 אלף דולר, ריבית והצמדה 17 שנה, זה יכול להגיע על לגובה של מליון דולר, חצי לי חצי לך.
'סכום כזה מאוד יעזור לי עכשיו' עניתי, 'אבל עלי לברר ע"פ הלכה, כמה מותר לי לבקש'.
שמואל ענה שוב: מדובר בהרבה כסף, אל תעשה שטויות, תחפש רב שמבין ענין, גם אני התייעצתי עם רב'.
'נכון', עניתי לו: 'מדובר בהרבה כסף, ועדיין לא אקח רק כמה שמותר לי ע"פ ההלכה. הקב"ה יש לו יותר כסף, מיושר לא מפסידים ומעושק לא מרויחים'
אכן שאלתי את אחד מגדולי הרבנים בלייקווד בענייני חו"מ, הג"ר חיים מאיר ראטה שליט"א והוא פסק: מכיון שבא"י משתמשים גם בדולרים וגם בשקלים ושניהם הם מטבעות עובר לסוחר, לכן מותר לי לקחת את הגבוה מביניהם לטובתי, או דולרים או שקלים, אבל לא שקל אחד יותר מכך, זה שאלה של ריבית. ובמקרה דידן, מדובר בכ-200 אלף דולר, לפי שער השקל דאז.
חזרתי אל שמואל ואמרתי לו את ההלכה והוא הסביר לי שלא שווה לו להילחם בשביל סכום קטן ובזה נגמר הדו שיח בינינו בענין.
עכשיו תבינו למה הייתי בהלם כאשר נכנסתי לסאטמר ופגשתי את חצקל, כמענה מן השמים לבקשתי למצא את מי שמקפיד עלי.
כן, לא עמדתי בנסיון והדפתי אותו (לא הרבצתי ולא ביישתי ברבים) ועל זה תובעים אותי ומייסרים אותי בשמים.
זוכרים שאמרתי לכם, שניסיתי להגיד לו 'הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו'? זה מה שניסיתי להגיד לו, שויתרתי על תביעה של מליון דולר, אבל הוא ברח בורח וימשיך לברוח, לא מוכן לשמוע.
כעת תודו שהמתח התפוגג ועיקר הסיפור סופר.
בשבוע הבא אשלים ואספר על נסיונות העקר שעשיתי לנסות לפייס אותו, אך בינתיים ללא הועיל.
נ.ב. באידיש אומרים: ביז צו די קרעטשמע דארף מען אויך א ביסאלע ויין, היכן זה מרומז בפרשתנו?
'והפליתי' נאמר בפרשת ערוב דוקא, מדוע?
איזה מסר חינוכי מרמזים שמות בני ישראל שמפורטים בפרשה?
בברכת שבת מברכים שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.