נטורי קרתא השפויה

מאז ימי הראשונים כאשר הייתי ילד בן שנה או שנתיים הכרתי את 'נטורי קרתא', אבי ז"ל התפלל בקביעות בבית הכנסת חב"ד ברחוב בעל התניא במאה שערים, שם גדלתי והתפללתי עד גיל 17, עברנו לגור בשכונת בית וגן, כאשר ממול שכנה ישיבת 'תורה ויראה' שאותם כינינו באותם שנים 'תורה וגאטקע', הכרתי את המתפללים שם, ובמיוחד את ר' אהרן קצינלנבויגן מנהיג נטורי קרתא, ועוד אחרים. לא הייתי מפספס אף דרשה של נטורי קרתא, הייתי אוהב לשמוע אותם, היו אצלם דרשות קבועות בחול המועד פסח וסוכות, כאשר נושא הדרשה הוא 'על המצב', אותן מודעות כל שנה רק תאריך שהשתנה, והנואמים ר' אהרן קצינלנבויגן ר' עמרם בלוי ור' אברהם יעקב עפשטיין חתנו של ר' אהרן

יצויין, כי ר' עמרם בלוי לא התפלל ב'תורה ויראה' הוא היה מתפלל בבית הכנסת 'מארמורש' (מארמרישע) שהיה מכונה אצלנו אז די ממזערישע שול. כאן נציין כי ההבדל בין ר' אהרן לר' עמרם היה, ר' אהרן היה ירושלמי, ואילו ר' עמרם הונגרי, וגישתם הייתה שונה. לדוגמא, ר' עמרם היה הולך להפגנות, ואילו ר' אהרן לא, הוא היה אומר 'אוואו מען הויבט הענט הויבט מען פיס' (היכן שמרימים ידיים מרימים רגליים). הוא סבר כמו רבה של בריסק שאמר כי אסור ללכת להפגנות מפני שמדובר במי שמסוגלים להרוג ומי שהולך להפגנות כאלו מתחייב בנפשו

כילד ובחור אהבתי לשמוע דרשות ודווקא ממי שחשבו והאמינו אחרת, הייתי חוזר הבייתה וחוזר על הדרשות הללו, לא אשכח את דרשותיו של ר' אברהם יעקב עפשטיין שהיה לו מבטא ארגנטיני ובכל פעם היה זועק ''ליידאר ליידאר' (ליידער ליידער) שטייען מיר אין א מצב פון א מדינה הציונית', את הנוסח הזה שחזר על עצמו שוב ושוב שמענו בכל דרשה, בשבילי כילד ובחור אהבתי את הדברים הללו נהניתי, למרות שהייתי רשמית מילדי קהילה אחרת. אבי היה חסיד חב"ד, אנו נכדי רבי יהודה לייב אחיו של האדמו"ר הזקן, הוא זה שכתב את ה'לקוטי תורה' ואף ערך את הסידור 'תהלת ה'' וכתב שו"ת בשם 'שארית יהודה', והיה גם איש אגודת ישראל, היה מתלמידיו של ר' משה בלוי זצ"ל אחיו של ר' עמרם, הוא הכניס אותו לאגודת ישראל, מינו אותו לתפקיד 'מזכיר אגודת ישראל בירושלים' בתפקיד זה כיהן עד ליומו האחרון בנוסף לתפקידים אחרים

עבורי נטורי קרתא הייתה קהילה קיצונית, אבל שפויה, הייתי הולך הרבה עם ר' עמרם בלוי להפגנות, הייתי לצידו בהפגנות שבת, הוא מעולם לא הרים אבן לזרוק על מכונית, עשו זאת הנטורים שבאו עמו, ומה שהיה שם מעניין, ההפגנה הייתה תחילה ב'כיכר השבת' ואחר כך עברו לרחוב שבטי ישראל, הנטורים היו אומרים תהילים שכבר איזו מכונית תעבור שיוכלו לצעוק 'שבת' ואחרים המתינו לרגע שיוכלו לזרוק עליהם אבנים, היה זה תענוג של שבת אחר הצהריים בירושלים בימים ההם

זוכר אני ב'תורה ויראה' את הרב ירחמיאל דומב מלונדון שהיה מגיע מפעם לפעם ואומר דרשות, ה'עדה החרדית' שנאו אותו שנאה נוראה מפני שהוא הוכיח כי 'העדה החרדית' סטו מן הדרך, היה זה אז מן התענוגות, מלחמות עסיסיים בחברה החרדית שהחדירה הרבה רוח וחיים לויכוחים של הזמנים ההם, אלו היו החיים

ולמרות שלמדתי בישיבות ליטאיות וחונכתי אחרת מנטורי קרתא הייתי אוהד גדול שלהם הרבה שנים, כל עוד שהם האמינו במה שהאמינו חיו את זה בדרכם, הגנתי עליהם, זו זכותם המלאה לא פחות משל אחרים להאמין בדרכם. ועד היום, לא תראו אותי תוקף את נטורי קרתא השפויה, ולא רק בגלל שדודי אח אימי שתחי' ר' שמעון אלי' קרישבסקי היה ראש ישיבה ורב של בית הכנסת 'אהל שרה' שבהנהלת נטורי קרתא, אלא מפני שמאז הייתי ילד למדנו לחיות זה לצד זה כאשר כל אחד הולך בדרכו שלו

מתי השתנו הדברים, כאשר קמה 'נטורי קרתא' חדשה. זה התחיל עם משה הירש בירושלים שהיה גם חתנו של ר' אהרן קצינלנבויגן שסילק אותו מנטורי קרתא בגלל מה שעשה, ומשה בער בעק במונסי הם עשו מנטורי קרתא סניף של החמאס והמוסלמים הסונים, הם העדיפו לאהוד יותר את האיסלאם מאשר את היהדות. הם הצהירו על יהדות חדשה כזו שלא הייתה מעולם, וההוכחה שאפילו נטורי קרתא השפויה מתנגדת להם ולמעשיהם

הסיבה מדוע אני כותב עתה שורות אלו, כתבתי המון על כל הקהילות החרדיות ואי"ה בעתיד יראו אור, בשל הטשטוש בתדמית של נטורי קרתא. צריך להפריד בין השפויים למטורפים. נטורי קרתא השפויה עדיין יש מהם, הם לא רבים אבל עדיין קיימים. מי שעושים את הרעש הם המטורפים אותם שומעים, כמו בקהילות אחרות את המטורפים שומעים השפויים נדחקים הצידה מפני שהם שפויים

ככה זה בזמנינו ואולי בכל זמן, מי שמקצין אותו שומעים, ומי שחי נורמלי לא מעניין את אף אחד

חיים שאולזון