שריפת התלמוד בפריז
שריפת התלמוד הגדולה הראשונה אירעה בפריז בט' בתמוז שנת ה'ד'[1] (היינריך גרץ הקדים את תאריך השרפה לשנת ה'ב', 1242, אך חוקרים מאוחרים חלקו עליו) ביום שישי, ערב שבת פרשת חקת – 17 ביוני 1244. במאמר שיצא ב-2014, מוכיח הפרופסור שמעון שוורצפוקס שהשריפה התבצעה ב-13 ביוני 1242[2].
הייתה זאת תוצאה של משפט פריז. במשפט פריז נאלצו חכמי היהדות בצרפת באותו הדור, ובראשם רבי יחיאל מפריז ורבי משה מקוצי, להתעמת עם חכמים נוצרים, בעקבות השתדלותו של תלמידו לשעבר של רבי יחיאל מפריז, המשומד ניקולס דונין. הוויכוח נסב סביב השאלה האם התלמוד מצווה על שנאת הגויים והנוצרים. התוצאה המתבקשת מה"הפסד" של היהודים בוויכוח הייתה שריפת התלמוד. ספרי התלמוד הובאו אל כיכר העירייה של פריז בעשרים (יש מקורות המזכירים עשרים וארבע) עגלות ונשרפו שם. בן התקופה רבי הלל בן שמואל מורונה מציין כבדרך אגב כי מספר הספרים שנשרפו היה "אלף ומאתים ספרי תלמוד ואגדה".[3]
אירוע זה השאיר רושם רב על בני התקופה. המהר"ם מרוטנבורג, שהיה תלמידו של רבי יחיאל מפריז, כתב על מאורע זה את הקינה שאלי שרופה באש לשלום אבליך. במיוחד מכוונות לכך המילים בקינה: "עוד תגזרי לשרוף דת אש וחקים ולכן אשרי שישלם לך כגמוליך". נהוג לומר קינה זאת בתשעה באב בבוקר.
בחודש יוני 1240 נערך משפט פריז לעיני המלך לואי התשיעי. בראש חבר השופטים ישבה המלכה בלאנש מקסטיליה ולצידה אנשי כמורה קתולים. בעקבות משפט זה הועלו באש כ- 12,000 עותקים של כתבי יד של התלמוד בכיכר קתדרלת נוטרדאםבפריז (17 ביוני 1242) והיהודים חויבו לשאת טלאי מיוחד על בגדיהם. בעת מסע הצלב השמיני (1270) הוציא לואי התשיעי צו גירוש על כל יהודי צרפת, אך צו זה נשמר רק בנחלותיו של המלך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.