מאת מרן האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו שליט"א
רבנו האר"י הקדוש מפרש ואומר, שכל החודשים של השנה הם בבחינת אברי הראש; חודש תשרי כנגד הגולגולת, חשון וכסליו כנגד האזניים, טבת ושבט כנגד העיניים וחודש אדר כנגד החוטם (האף), בו תלוי חוש הריח.
והנה ידוע מה שמובא בספרים הקדושים, שאומרים הלל בראש חודש משום שמצאנו שרמז דוד המלך בתהילים במזמור ק"נ: ״הללויה הללו אל בקודשו״, י"ב פעמים "הללו" כנגד י״ב חודשים. ולכן כופלים ״כל הנשמה תהלל יה״, מפני שנה מעוברת כנגד שני חודשי אדר. וכך מוצאים שבחודש אלול תוקעים בשופר, משום שאם ניסן הוא ראש חודשים כנגד ה״הללו״ הראשון, יוצא ש"הללוהו בתקע שופר" כנגד חודש אלול (השישי).
וכך מובא בגמרא (ברכות מג:): אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: מנין שמברכים על הריח שנאמר "כל הנשמה תהלל יה" איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח.
אם כן, חודש אדר על פי דברי רבנו האר"י הוא כנגד החוטם (האף), וידוע שכל האברים של האדם חטאו בחטא עץ הדעת ונהנו מאכילתו, חוץ מדבר אחד זה הריח. האדם הראשון בחטאו, באוכלו מעץ הדעת, הזיק והשפיע לכל אברי גופו, חוץ מדבר אחד - מהריח, הריח נשאר זך ונקי ולא חיללו באוכלו מעץ הדעת.
וזה הכח המיוחד שיש בחודש אדר, שחודש אדר כנגד החוטם ולכן חודש זה הוא זך ונקי.
ולכן המן הרשע עמד וניסה בחודש אדר לפגום בחודש הקדוש הזה, וכן כל דרכו של המן היה לפגום ולעורר מדנים על עם ישראל, ביקש שמרדכי ישתחווה אליו, אפילו שכל העולם השתחווה להמן, דבר זה לא סיפק אותו, הצער הגדול שלו שמרדכי לא כורע ולא משתחווה.
ומדוע כעסו היה כל כך גדול על מרדכי? משום שמרדכי היה, אף הוא כמו חודש אדר, כנגד הריח, כדברי הגמרא: מרדכי מן התורה מנין שנאמר "מור דרור" (סוגי בשמים).
וזה היה מלחמתו של המן, לפגוע בכוח של הריח, ולכן גם ציווה לעשות עץ גבוה חמישים אמה. ומדוע דווקא חמישים אמה? משום ששער החמישים הוא כנגד הריח, ובני ישראל בארץ מצרים נפלו למ"ט שערים והמ"ט שערים האלו הם כנגד כל האברים שחטאו באכילת עץ הדעת, והכח האחרון שנשאר שלא נפלו לנ' שערים זה כח הריח שנשאר זך ונקי.
והנה, נבוא ונקשה, מה זכה החוטם-האף, שלא נהנה מאכילת עץ הדעת? אפשר לפרש ולומר עפ"י המובא בפרק שירה: אילנות שבשדה אומרים "אז ירננו עצי היער מלפני ה׳ כי בא לשפוט את הארץ" (דברי הימים א טז, לח).
ויש להבין, למה בחרו אילנות לומר שירה בפסוק זה דווקא? ועוד, למה הם משבחים ומהללים את הקב״ה שבא לשפוט את הארץ, הרי במשפט אדם חרד לגורלו, אז מה השיר והשבח של האילנות שמשבחים ומהללים את הקב״ה שבא לשפוט את הארץ?
אלא, בבריאת העולם הקב״ה ציוה את הארץ "תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו" (בראשית א) ורש״י פירש, שביקש הקב״ה מהארץ שיהיה טעם העץ כטעם הפרי, אבל הארץ שינתה מדברי הקב״ה ולא עשתה כן, אלא רק פרי עם טעם פרי, ולא שהעץ יהיה לו טעם של פרי. והנה קשה, איך האדמה חטאה בחטא הראשון ולא שומעת בקול הקב״ה שציוה אותה שתוציא עץ בטעם הפרי? אלא אמרו חז״ל: אדמה לשם שמים התכוונה, אמרה האדמה: אם האדם שעתיד להיווצר מהאדמה יחטא, עונשו יהיה קשה: איך לא שמע בקול אלוקים, אבל אם אני האדמה אחטא ראשונה ולא אשמע בקול אלוקים, כשאדם הראשון יחטא, יטען ויאמר לאלוקים: אני לא אשם, האמא - האדמה, שממנה נוצרתי, היא חטאה ראשונה ואני הלכתי בעקבותיה. ולכן האדמה לשם שמים התכוונה, שלא שמעה בקול אלוקים לעשות עץ בטעם הפרי. ולכן זו השירה שהאילנות שרים כל יום להקב״ה "אז ירננו עצי היער מלפני ה׳ כי בא לשפוט את הארץ". הארץ שמחה מתי שהקב״ה בא לשפוט את בריותיו והאדם ממליץ על עצמו ויש לו פתחון פה שנברא מהארץ שחטאה, הארץ והעצים שמחים שמקילים עוונות בית ישראל.
וכך גם אדם הראשון, כאשר הקב״ה בא לדבר איתו, אחרי שחטא ואכל מעץ הדעת, התורה הקדושה אומרת, שהאדם הראשון הסתתר אחרי העץ, וצריך להבין, מה יעזור לו שהסתתר אחרי העץ, וכי אדם הראשון לא ידע שמלוא כל הארץ כבודו של הקב״ה? ומה יעזור לו שמסתתר אחרי העץ? אלא, האדם הראשון הסתתר בטענתו כלפי הקב״ה: אני לא אשם שאכלתי מעץ הדעת, קדם לי לחטוא העץ שלא עשה כדברך.
והנה, במה מיוחד החוטם מכל האברים? אלא ידוע שבבריאת העולם הקב״ה לקח מהעפר ממקומות רבים וברא את האדם, והעפר שבו נברא החוטם של האדם נברא מעפר שהיה ליד עץ אתרוג, וידוע שעץ אתרוג לא חטא בחטא האדמה שלא קיימה "טעם העץ כטעם הפרי", אלא באתרוג גם טעם העץ כטעם הפרי, ולכן הכח של החוטם, של הריח הוא כח גדול ביותר.
ואחד הסימנים שידעו מי זה מלך המשיח, על ידי זה שיבוא אדם ובכח הריח יוכל להבין ולדעת דברים.
והנה, חודש זה חודש אדר, אשר אנו עומדים בראשיתו, חודש של גאולה והצלחה וכל הצלחה שיש לאדם במשך השנה, שורשה הוא מחודש אדר, כדברי הגמרא:
״הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר״ ו״משניכנס אדר מרבין בשמחה״.
רבנו האר"י הקדוש מפרש ואומר, שכל החודשים של השנה הם בבחינת אברי הראש; חודש תשרי כנגד הגולגולת, חשון וכסליו כנגד האזניים, טבת ושבט כנגד העיניים וחודש אדר כנגד החוטם (האף), בו תלוי חוש הריח.
והנה ידוע מה שמובא בספרים הקדושים, שאומרים הלל בראש חודש משום שמצאנו שרמז דוד המלך בתהילים במזמור ק"נ: ״הללויה הללו אל בקודשו״, י"ב פעמים "הללו" כנגד י״ב חודשים. ולכן כופלים ״כל הנשמה תהלל יה״, מפני שנה מעוברת כנגד שני חודשי אדר. וכך מוצאים שבחודש אלול תוקעים בשופר, משום שאם ניסן הוא ראש חודשים כנגד ה״הללו״ הראשון, יוצא ש"הללוהו בתקע שופר" כנגד חודש אלול (השישי).
וכך מובא בגמרא (ברכות מג:): אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: מנין שמברכים על הריח שנאמר "כל הנשמה תהלל יה" איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח.
אם כן, חודש אדר על פי דברי רבנו האר"י הוא כנגד החוטם (האף), וידוע שכל האברים של האדם חטאו בחטא עץ הדעת ונהנו מאכילתו, חוץ מדבר אחד זה הריח. האדם הראשון בחטאו, באוכלו מעץ הדעת, הזיק והשפיע לכל אברי גופו, חוץ מדבר אחד - מהריח, הריח נשאר זך ונקי ולא חיללו באוכלו מעץ הדעת.
וזה הכח המיוחד שיש בחודש אדר, שחודש אדר כנגד החוטם ולכן חודש זה הוא זך ונקי.
ולכן המן הרשע עמד וניסה בחודש אדר לפגום בחודש הקדוש הזה, וכן כל דרכו של המן היה לפגום ולעורר מדנים על עם ישראל, ביקש שמרדכי ישתחווה אליו, אפילו שכל העולם השתחווה להמן, דבר זה לא סיפק אותו, הצער הגדול שלו שמרדכי לא כורע ולא משתחווה.
ומדוע כעסו היה כל כך גדול על מרדכי? משום שמרדכי היה, אף הוא כמו חודש אדר, כנגד הריח, כדברי הגמרא: מרדכי מן התורה מנין שנאמר "מור דרור" (סוגי בשמים).
וזה היה מלחמתו של המן, לפגוע בכוח של הריח, ולכן גם ציווה לעשות עץ גבוה חמישים אמה. ומדוע דווקא חמישים אמה? משום ששער החמישים הוא כנגד הריח, ובני ישראל בארץ מצרים נפלו למ"ט שערים והמ"ט שערים האלו הם כנגד כל האברים שחטאו באכילת עץ הדעת, והכח האחרון שנשאר שלא נפלו לנ' שערים זה כח הריח שנשאר זך ונקי.
והנה, נבוא ונקשה, מה זכה החוטם-האף, שלא נהנה מאכילת עץ הדעת? אפשר לפרש ולומר עפ"י המובא בפרק שירה: אילנות שבשדה אומרים "אז ירננו עצי היער מלפני ה׳ כי בא לשפוט את הארץ" (דברי הימים א טז, לח).
ויש להבין, למה בחרו אילנות לומר שירה בפסוק זה דווקא? ועוד, למה הם משבחים ומהללים את הקב״ה שבא לשפוט את הארץ, הרי במשפט אדם חרד לגורלו, אז מה השיר והשבח של האילנות שמשבחים ומהללים את הקב״ה שבא לשפוט את הארץ?
אלא, בבריאת העולם הקב״ה ציוה את הארץ "תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו" (בראשית א) ורש״י פירש, שביקש הקב״ה מהארץ שיהיה טעם העץ כטעם הפרי, אבל הארץ שינתה מדברי הקב״ה ולא עשתה כן, אלא רק פרי עם טעם פרי, ולא שהעץ יהיה לו טעם של פרי. והנה קשה, איך האדמה חטאה בחטא הראשון ולא שומעת בקול הקב״ה שציוה אותה שתוציא עץ בטעם הפרי? אלא אמרו חז״ל: אדמה לשם שמים התכוונה, אמרה האדמה: אם האדם שעתיד להיווצר מהאדמה יחטא, עונשו יהיה קשה: איך לא שמע בקול אלוקים, אבל אם אני האדמה אחטא ראשונה ולא אשמע בקול אלוקים, כשאדם הראשון יחטא, יטען ויאמר לאלוקים: אני לא אשם, האמא - האדמה, שממנה נוצרתי, היא חטאה ראשונה ואני הלכתי בעקבותיה. ולכן האדמה לשם שמים התכוונה, שלא שמעה בקול אלוקים לעשות עץ בטעם הפרי. ולכן זו השירה שהאילנות שרים כל יום להקב״ה "אז ירננו עצי היער מלפני ה׳ כי בא לשפוט את הארץ". הארץ שמחה מתי שהקב״ה בא לשפוט את בריותיו והאדם ממליץ על עצמו ויש לו פתחון פה שנברא מהארץ שחטאה, הארץ והעצים שמחים שמקילים עוונות בית ישראל.
וכך גם אדם הראשון, כאשר הקב״ה בא לדבר איתו, אחרי שחטא ואכל מעץ הדעת, התורה הקדושה אומרת, שהאדם הראשון הסתתר אחרי העץ, וצריך להבין, מה יעזור לו שהסתתר אחרי העץ, וכי אדם הראשון לא ידע שמלוא כל הארץ כבודו של הקב״ה? ומה יעזור לו שמסתתר אחרי העץ? אלא, האדם הראשון הסתתר בטענתו כלפי הקב״ה: אני לא אשם שאכלתי מעץ הדעת, קדם לי לחטוא העץ שלא עשה כדברך.
והנה, במה מיוחד החוטם מכל האברים? אלא ידוע שבבריאת העולם הקב״ה לקח מהעפר ממקומות רבים וברא את האדם, והעפר שבו נברא החוטם של האדם נברא מעפר שהיה ליד עץ אתרוג, וידוע שעץ אתרוג לא חטא בחטא האדמה שלא קיימה "טעם העץ כטעם הפרי", אלא באתרוג גם טעם העץ כטעם הפרי, ולכן הכח של החוטם, של הריח הוא כח גדול ביותר.
ואחד הסימנים שידעו מי זה מלך המשיח, על ידי זה שיבוא אדם ובכח הריח יוכל להבין ולדעת דברים.
והנה, חודש זה חודש אדר, אשר אנו עומדים בראשיתו, חודש של גאולה והצלחה וכל הצלחה שיש לאדם במשך השנה, שורשה הוא מחודש אדר, כדברי הגמרא:
״הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר״ ו״משניכנס אדר מרבין בשמחה״.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.