עליונותה של 'העדה החרדית' הוכתה קשות - הוכח מעל לכל ספק כי החשבון הפיננסי בא לפני הכשרות

במשך שנים הם דאגו ליצור לעצמם תדמית כי אצלם העליונות של הכשרות, זו הסיבה מדוע במשך של עשרות שנים הם הצליחו לרכוש את אימון הציבור שהעדיף כשרות של מאה אחוזים, חשבו שכמו שהם קנאים בעניינים אחרים כך גם בכשרות, וההצלחה האירה להם פנים. אבל לאחרונה קרו כמה דברים תמוהים מאוד שהציבו סימני שאלה שהתפוצצה עם פרשת עוף הבראקל שהוכיח כי משהו חולה מאוד במערכת הכשרות של 'העדה החרדית'

כל בר דעת מבין שכאשר מבקשים להביא עוף חדש לשחוט אותו, הדבר הראשון שעושים הוא להשיג את רשות הרבנים, אם כנים הם היו בכשרות הם לא היו מוכנים לדבר עם משקיעים כלשהם, ולא עושים הסכמים עם אף אחד בטרם הרבנים שלהם לפחות נותנים את הסכמתם לכך. ומה מתברר, כי במשך של תקופה ארוכה מאוד הם היו עסוקים עם הסכמים פיננסיים חוזים מימין ומשמאל הבטחה של רווחים להרבה אנשים מבלי שהרבנים כלל ידעו מה הם מתכננים לעשות, וכשנודע הדבר והניחו את העוף על שולחן הרבנים החלק הארי של הרבנים כולל רבנים שלהם סברו כי העוף הזה אין לו מסורת וכי הוא לא טוב לאכילה ולשחיטה עד כדי שהראב"ד שלהם פסק כי הוא אסור בתכלית האיסור

נתעלם לרגע מהעוף עצמו האם הוא טוב לשחיטה או לא, נדון הפעם רק בהתנהלות, אין טוב מזה ללמוד כי מה שעניין את ועד הכשרות של 'העדה החרדית' הוא הכסף כמה ישאר להם בכיס מן הכשרות, כאן הם מוכנים היו לעשות פשרות עד כדי שהם ביקשו מן הרבנים להתיר את העוף הזה בגלל הפסד מרובה דבר שאיש לא ציפה שנימוק כזה יעלה על שולחן 'העדה החרדית'

מה שבטוח, אם דבר כזה היה קורה במקום אחר, הם 'העדה החרדית' היו עושים מכך מטעמים לחזק את הארגון שלהם לטעון כי אצלם דבר כזה לא יכל לקרות, והנה מן השמים גלגלו שדוקא אצלם זה קרה, על מנת שהעולם כולו יידע, כי הם רחוקים מאוד מעליונות בכשרות, השיקול הפיננסי אצלם קודם לכל שיקול אחר

חיים שאולזון