ב. לפי מה ששמעתי מחסידים – רבותינו נשיאינו הקפידו על אמירת חת"ת כסדר שאדמו"ר הריי"צ פרסם, והרבי הוא זה שהשפיע עליו לפרסם זאת לכלל החסידים (בדומה למה שהשפיע בפרסום מנהגי חב"ד), ואת החלוקה של שיעורי התניא לא עשה הרבי בעצמו אלא אדמו"ר הריי"צ.
ג. בומי פרינלנד היה יושב ולומד בלי הפסקה. פעמים רבות הוא נותר בזאל של 770 עד השעות המאוחרות של הלילה לשקוד על לימודו. היה לילה אחד שהרבי יצא מהחדר בדרכו לבית הציץ לראות מה קורה בזאל, וכשראה אותו יושב ולומד, סימן לו עם היד על הלחי שהגיע הזמן לישון. בפעם אחרת, הוא נשכב על הספסל מרוב עייפות, והרבי כיסה אותו עם המעיל שלו ואמר לו: "ושכבת וערבה שנתך".
ד. בשנים הראשונות היה בקראון הייטס כולל שלא היה שייך לחסידי חב"ד, וכאשר הרבי עבר בדרכו על יד הכולל, אהב לעצור ליד הכולל ולשמוע את קולם של הלומדים. לרבי היה תענוג מלשמוע לימוד תורה.
ה. אחרי שבנו את העזרת נשים, שמו חתיכות עצים בחלונות מאחורי השולחן בחדר של הרבי (איפה שכיום מוצבים ארונות ספרים), ודרך שם היה אפשר להציץ ולראות מה שקורה בחדר של הרבי. בחורים שהסתכלו שם סיפרו שהרבי היה מתעטף בטלית כאשר הגיע המשלוח של הדואר, ובשעת עטיפת הטלית היה מכסה גם את המכתבים
ו. בשנים המאוחרות, כשהרבי 'ישן' בחדר, הבחורים שהיו שומרים בגן עדן התחתון לא היו שומעים את אמירת ה'מודה אני' היות והרבי אמר בלחש, אך לאחר הרעש של נטילת הידיים (וכנראה כל שאר ההכנות לפני אמירת ברכות השחר. הכותב), שמעו איך הרבי אומר בקול את כל ברכות השחר והקרבנות ואיזהו מקומן, עד 'הודו'. (הר' גרינברג טען שמה שכתוב ב'היום יום' להניח לפני איזהו מקומן זה בשביל החזן, שצריך להגיד קדיש בסיום אמירת המשניות).
ז. בנוגע לנישוק המזוזה (והפרוכת) שהרבי לא נישק אלא רק הניח את היד, אמרו שזה על יסוד מה שכתוב בגמרא על אונקלוס הגר, שרק הניח את היד על המזוזה, ולא כתוב שנישק.
ח. כשלמדתי ב-770, הייתי צריך באחד הימים לסדר משהו באמצע הסדר של אחרי-צהריים, וקיבלתי את אישור ההנהלה. בדיוק כשיצאתי מהדלת של 770, הרבי חזר, והרגשתי לא נעים שהרבי רואה אותי יוצא באמצע הסדר, למרות שקיבלתי אישור. בהחלטה של רגע, פתחתי את הדלת הראשית של 770 עד הסוף לכבוד הרבי, ונעמדתי מאחוריה. למרות שבפעמים אחרות הרבי נהג לומר על כל דבר הכי קטן 'תודה' או 'יישר כח', בפעם הזאת הרבי לא אמר מאומה, והרגשתי שזה בגלל שהמעשה היה שלא לנחת רוח בגלל שזה היה באמצע הסדר, וזאת על אף שקיבלתי אישור.
ט. בשנת תשל"ז הגיע ל-770 פישר הדיין מלונדון, ובכינוס תורה הוא דיבר על דיני טבילת כלים. לאחר הכינוס תורה הרבי ביקש שיכניסו לא ראשי פרקים ממה שדיבר, ובהתוועדות בשבת הסמוכה לשבועות הרבי עסק גם הוא בנושא זה, והיתה זו התוועדות ארוכה שנמשכה מעל ל-6 שעות! אני זוכר את המראה של פישר יוצא מההתוועדות, כשעל פניו נראה המאמץ מההקשבה הממושכת, יחד עם ההתפעלות מהגאונות של הרבי.
י. קרה מספר פעמים בהתוועדות שכאשר הרבי שאל את זלמן יפה באיזה מספר שאלה אוחזים והוא טעה ואמר מספר גדול יותר, שהרבי אמר שהיות והוא אמר שיש מספר כזה וכזה של שאלות, הוא יוסיף וישאל...
יא. באחת החתונות שהיו במשפחתו של ר' ניסן נעמענוב, השתתף גם אחד מגדולי התורה בליקווד שהיה קרוב משפחה של א' הצדדים, והרבי הודיע שהוא לא יתוועד בשבת של השבע ברכות, ושר' ניסן יתוועד. לאחר השבת הרבי ביקש לשמוע על מה ר' ניסן דיבר, והביע קורת רוח כששמע שדיבר על לימוד תורה לשמה מתוך יראת שמים. דיברו אז שהרבי רצה שאותו אחד ישמע את הדיבור דווקא מחסיד, ודוקא מאחד כזה שרואים שחי את מה שמדבר.
יב. לפני שהר"י לנדא נפטר, קרא אליו את ראש העיר (ארנשטיין?) והשביע אותו שימנה את בנו בגרמי"ל תחתיו. כשגברו ההצקות והמלחמות, כתב לרבי שרוצה להתפטר, והרבי השיב שהרי בשמים הכריזו עליו, ואיך רוצה לעזוב שליחותו?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.