אתחיל במנהג ה'ח”י
רוטל'. יש לנו את ח"י רוטל המרכזי. העולמי. המקורי. ח”י רוטל משקה, ח”י
רוטל שוקו, ח”י רוטל חלב. אשה צדקנית מדימונה תורמת 720 ש”ח עבור ח”י רוטל
מיץ ענבים מקצבת הביטוח הלאומי שלה. אבל לאן נעלם הכסף?
נניח
ורק 1000 אנשים תרמו סכום זהה, שווה ערך ל-54 אלף בקבוקים. איפה רואים
במהלך הילולת ל”ג בעומר כמות של 54 אלף ליטר מיץ ענבים? או במילים: שלוש
מאות שבעים ושמונה אלף כוסות מיץ ענבים. די, די עם הסחיטה של מסכנים
המחפשים להיתלות בישועות - והולכים שבי אחר פרסומים מוגזמים חסרי שחר.
נמשיך
לנושא 'דרך מהדרין'. בכל שנה חוזר הניגון - חמש עמותות הפועלות במירון
טוענות שהן בנו את 'דרך המהדרין'. הן מגייסות לכך תרומות ואני אישית מכיר
לפחות שני אנשים ששילמו מעל 50 אלף דולר עבור 'דרך מהדרין'. אבל למעשה,
האמת היא - מדינת ישראל היא זו שמימנה אותה.
ומשם
ל'דרך הכוהנים': כמה כסף אספו לכך העמותות? נגיד מאנטוורפן שילם מאה אלף
דולר עבור הדרך הזו לעמותות. השנור ממשיך מידי תקופה, אבל מדינת ישראל היא
זו שמשלמת ומממנת בפועל.
וכעת
הסכיתו ושמעו באשר לתזמורת ומערכות ההגברה. משרד הדתות הוא זה שמממן את
התזמורת. הרמקולים הם במימון מרכז 'המקומות הקדושים', אבל תורם אלמוני
מעניק מידי שנה למנהל עמותה מסויימת 10 אלף דולר ארה”ב, כדי שחלילה התזמורת
לא תתנהל בשיתוף הציונים. הכסף מגיע לכיס הפרטי והתזמורת כולה על טהרת
הכסף הציוני.
מה שמוזר
הוא שאנשים קבועים הם שמחזיקים במיקרופון על בימת התזמורת, אלה מנצלים אותה
כדי לקלל מדי פעם את המדינה, ולנזוף בכוחות הביטחון בכינויים משפילים:
"רוצחים! נאצים!".
המדינה
משקיעה רבבות שקלים בחודש כדי לשמור על הניקיון והאבטחה. המדינה מעורבת גם
בהכשרת התשתית. קחו לדוגמא את שטח ההדלקה של תולדות אברהם יצחק, למרות
שמשרד 'המקומות הקדושים' הכשיר ושילם מכספו, החסידות משלמת שכירות דווקא
לאחד מבעלי החזקות - משל היה רכושו הפרטי.
וכעת
לנושא ההדלקות - מגיע אדמו"ר, מדליק מדורה אחרי הזמן שנקבע עבורו, בסיום
הטקס מגיעים כבאים, האש דועכת, ואז שוב חוזרת הסצנה - מגיע אדמו"ר נוסף
ומעלה את מדורתו על אותו שטח, לא חבל על כמויות השמן שלא התכלו במדורתו של
האדמו"ר הקודם? לכבוד התנא האלוקי מן הראוי היה להותיר את המדורה בוערת עד
שהשמן מתכלה לגמרי. אבל התמונות ו'המצב' עבור החסידים וקהל המעריצים כנראה
שווים להם יותר.
נושא נוסף שעלה לא אחת לראש הכותרות הוא אישורי העלייה לרכבים עד לקצה ההר, הניתן לאדמו"רים, רבנים, אח"מים ומקושרים.
כל
אדמו"ר זוטר, עובד חודש וחצי כדי לקבל את אישור הכניסה עם רכבו עד למעלה
ההר. זו בושה וחרפה. יהודי בגיל 75, בא במסירות נפש עם אוטובוס, יורד באחד
החניונים הרחוקים וצועד בכבדות קילומטרים בכדי לזכות ולהשתטח על ציון
הרשב"י, ואילו לאדמו"ר הצעיר זה לא מתאים. הוא לא יהיה שבע רצון אם לא יחנה
את רכבו לכל הפחות 12 מטר מהציון, אחרת לא יחשב בעיני הציבור כאדמו”ר גדול
- "א גרויסע רב'ה". אפי' על ה'אור החיים' הק' מסופר שעלה רגלית את כל ההר
ברתת ובזיע, והם מתעקשים לעלות ברכבי פאר ממוזגים וחלילה לא לטרוח בטיפוס.
לסיכום נושא האישורים למירון עד למעלה; זו אחת התעשיות והדיבורים בהילולא, מי זכה לעלות עד 'למעלה למעלה', ומי הגיע רק 'למעלה'.
וכעת
לנושא ה'הכנסת אורחים' - מנהלי הארגונים המתחרים מתראיינים מידי שנה
ומפריחים מספרים לאוויר שסופג הכל. מספרים על 400 אלף מנות אוכל לחוגגים,
וכל זה רק ליום הילולת ל”ג בעומר, מי מדבר על השבת והימים שלפני?! בטח עוד
עשרות אלפי מנות יאמר המנהל הנכבד. אך במציאות, האוהל הענק מכיל בסך הכל
300 מקומות ישיבה, נגיד ואפילו 600. כדי לחלק כמויות אוכל כאלה, זקוקים בכל
דקה, במשך 30 שעות, לחלק 222 מנות. נו, נו, אשרי המאמין. אני לא.
בשבת
שלפני ההילולא אוהלי 'הכנסת אורחים' של העמותות השונות מכילים במקסימום
300 מקומות ישיבה כל אחד, ומחלקים את הסעודות ל-4 משמרות, שזה כשלעצמו דבר
מבורך. אבל לציין בכתב ובעל פה שחילקו בכל סעודה 10 אלף מנות, זו תרמית.
וברור שכל מטרתם היא להצלחת השנור. ולא שכחתי מלהזכיר את סעודות השבת
לתושבי חו”ל - 'VIP' סעודות כיד המלך מכל טוב הארץ ומחוצה לה. וכל זה
בכרטיס שעלותו 300 דולר ארה”ב לשלוש סעודות השבת - ללא מטרות רווח כמובן.
ויש
גם מי שעושים את מצוות היום ללא פרסומים גרנדיוזים, למשל חצרות בויאן
וקרלין שמעניקים החל מיום חמישי שלפני ההילולא שלוש ארוחות ביום לכ-3000
סועדים ויבורכו על כך.
ועל
זה אולי עדיין לא שמעתם - בפתח המערה, מקום ללא שום מקור בכתובים אבל שם
נר תמיד נמכר ב-15 אלף דולר לשנה. שם נערך גם תיקון המקובלים, שעל פי
המובטח יתנו לך בקבוק 'יין התיקונים', ו... טליתו של המקובל 'הרב יוצמח'
שנהג לעטותה בזמן התיקון על מעוכבי זיווג.
גם
בעניינים של טהרה יש מי שעושה ריווח נאה - תעריף הכניסה למקווה הטהרה
לתושבי חו"ל בל”ג בעומר הוא 70 דולר להחזקת המקום, שבכלל סגור בשאר ימות
השנה.
ועוד כמה מתופעות
ההילולא - בדרך העולה לציון, יושבת אישה המתמחה בכתיבת שמך המלא על גרגיר
אורז. בהמשך הדרך, קומץ רוקדים בערבוביה נוראה אחרי מנת יתר של אלכוהול או
אבקה כלשהי. בהמשך, נער שטרם מלאו לו תליסר שנים, מוכר כלב נובך באמצעות
סוללות ב-20 ₪. בקיצור, עשרות דוכנים מיותרים שאחת לשנה צצים להם במעלה
הדרך מירונה ואינם מענייני היום.
לא,
לא שכחתי את אותם ארגונים שמושיבים בראש שולחן יהודי מבוגר שהסכים לעטות
ג'לביה והוא מבטיח לכל הבאים בשעריו, ישועה מהיין אותו הוא מחלק אשר שוויו
לא עולה על תריסר שקלים חדשים בסופר השכונתי. מה שעושה את ההבדל, היא
המדבקה הנוצצת עם תמונת הרשב”י. כדי לא להסתכן הם מתנים את הצלחת הישועה
בלגימת חצי כוס מהבקבוק במשך 60 יום, ואם יסתיים הבקבוק טרם מלאות 60 יום,
הישועה תתעכב עד ל”ג בעומר הבא.
חילול כתבי הקודש: אלפי חוברות שעיקרן פירסום ודרושות גניזה, מושלכות בביזיון ונרמסות ברגלי רבבות אלפי העולים.
ויש
גם את החצופים - רמקול מכריז "כאן אוספים כסף למאבק שהציון הקדוש לא יפול
חלילה וחס לידי הציונים". זו כפיות טובה - הרי האספלט, עליו הם דורכים,
החשמל דרכו הם מכריזים, הסדרנים, השוטרים, החניונים לתחבורה והנקיון הכל
מתקציב ענק של 14 מיליון ש”ח מ"הציונים".
חדרי השירותים הארעיים הפרוסים על ההר, ע”י עמותות פרטיות - מטונפים ולא מחוברים כלל לחשמל ולביוב, העיקר השלט הפרסומי על הדלת.
לסיכום,
אציין כי לא הכל שחור, וישנם עשרות עמותות ואירגונים הפועלים ללא פרסומת
בעיתונים ועלונים, ללא שנור המוני, מחלקים אלפי כריכים, מאות ק”ג עוגות,
אלפי כוסות שתיה קרה/חמה, ללא כל תמורה. בלי רמקולים, בלי צלמים, בלי
תמונות.
מי כעמך ישראל - אלפי אנשים פרטיים עולים עם ארגזי שתיה ומחלקים במאור פנים 'ח"י רוטל' ומבקשים, שאתה האיש הקטן תברך אותם.
רבבות
רבבות אנשים מכל קצוות הארץ, אלה ברכב ואלה באוטובוסים עולים ושופכים את
צקון לחשם ואשר על ליבם וחוזרים הביתה עם הרגשה נעלה שפעלו אצל התנא,
גדולות ונצורות באמצעות פרקי התהילים ולא בזכות ישועות וסגולות קיקיוניות.
אני מקווה שדבריי יגיעו לאוזנים הנכונות ולפחות עד לשנה הבאה יתוקנו רוב העיוותים. ל"ג שמח ללא תקלות וללא בעיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.