אני קורא בעיון רב כמה כמה חודשים על נושא גיוס החבדניקים לצהל וכו' ורציתי להאיר את עיני הקוראים במה שאני עובד בתור חייל חבדניק בצה"ל
כמובן שלא אציין את שמי ואת מקום הבסיס שלי מפני טעמים מובנים וכו'
לפני
כשנה גוייסתי בעל כורחי לצה"ל. מי שלמד בצפת חוייב לחתום בקבוצה על מסמך
שהוא מתחייב לחתום על גיוס לצבא שנתיים לאחר הקבוצה! כלומר אם אתה לא
מתגייס, אתה נחשב למשתמט ועוצרים אותך עד שאתה מוכן להתגייס. כמובן שלא היו
לי הרבה ברירות וחתמתי.
בתכלס לקח 3 שנים עד שהתגייסתי מכיוון ששלחו לי חמש צוים וצו לפני מעצר.
החיים בצבא לבחור חרדי לא כל כך קלים מבחינה דתית. בלשון המעטה.
אני
נמצא במקום עם חיילים לא חרדים שמנבלים את הפה ללא הרף. כל מילה שניה היא
קללה. אני זוקף את החינוך הטוב שקיבלתי להוריי ולרבי שמדריך אותנו איך לא
להתרגש מהעולם וכו' אבל ראיתי חיילים חרדים שלצערי השפה שלהם נהייתה ממש
דומה לשפה של החיילים החילונים.
המפקדים הזוטרים מקללים ללא הרף, בצבא שום דבר לא זז בלי צעקות וקללות! כל אחד מרגיש בעל הבית.
אגב
בעניין המשכורות לא כל חייל נשוי מקבל 5700 שקל. חייל נשוי ללא ילד מקבל
1300 שקל ומי ערב לכך שחיילים בני 25 יהיו נשואים עם ילד? אני מכיר חייל
חרדי שמקבל 1300 שקל ואין לו פרצוף ליד אשתו על משכורת הזוועה שהוא נאלץ
לקבל. מבטחים לך הרים וגבעות אבל גם בגשמיות לא דואגים לךאם אין לך ילדים
וכמובן שברוחניות לא דואגים.
מקווה שזה יפתח לאנשים את העיניים ושיבינו שלא הכל שחור ולבן בנושא הגיוס
אבקש שוב לא לציין את שמי. תודה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.