את הסיפור הבא שמעתי מבעל המעשה עצמו וכן מאח חתנו של הקלויזנבורגער.
בעל המעשה, חסיד קלויזנבורג, היה ביחידות אצל כ"ק אדמו"ר,
והרבי שאלו לפשר מנהגו של הקלויזנבורגער לדרוש בשבתות קודם לקריאת התורה,
והרי אין זה מן הראוי להקדים תושבע"פ (דרשה) לתושב"כ (קריה"ת)?
החסיד ענה לרבי מבטנו, שמאחר והאדמו"ר קורא בעצמו את התורה,
ולאחמ"כ קולו עלול להיחלש, אולי מפני זה הוא דורש קודם הקריאה. אך הרבי
ביטל את דבריו בהינף יד, וביקשו שישאל בשליחותו אצל הקלויזנבורגער.
עבר שבוע והרבי התעניין אצל המזכירים אם הגיע תשובה מאותו
אברך. התקשרו, והתברר שהלה עדיין לא ביצע את שליחותו, מפני שחשש לשאול את
רבו על הנהגתו. בלית ברירה ניגש החסיד לאדמו"ר וסיפר ע"ד היחידות, השאלה של
הרבי, וגם על הביאור שענה. גם הקלויזנבורגער ביטל את הסברו ואף התבטא בכעס
על דברי השטות של החסיד. וביאר, שנוהג זה הוא למד מזקניו, שולשת
קלויזנבורג. עד כאן.
ועל-כן לפלא בעיני אשר לאחר גילוי דעתו הק' והברורה של כ"ק
אדמו"ר, הנה בכמה קהילות חשובות בליובאוויטש מקדימים את הדרשה לקריאת התורה
מטעמי נוחות שונים. ולא באתי אלא להעיר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.