ביום רביעי האחרון הגישה הפרקליטות, בהנחיית היועץ המשפטי
לממשלה יהודה וינשטיין, כתב אישום כנגד הרב יאשיהו פינטו. זאת, לאחר שעסקת
הטיעון עמו נחתמה, בתום חודשים ארוכים שבהם התמהמהו וינשטיין ופרקליט
המדינה שי ניצן. תכלית עסקת הטיעון מבחינת הפרקליטות ידועה: רצונה של מערכת
אכיפת החוק לעשות שימוש בראיות ובעדויות שמספקים פינטו ואנשיו כנגד ניצב
(לשעבר) מנשה ארביב, שהיה מפקד יחידת להב 433, וחשוד בלקיחת שוחד מפינטו
לאורך תקופה ארוכה.
עד כאן הכול ידוע וברור. מה שפחות ברור הוא מה מקור המוטיבציה
של המערכת – המשטרה, הפרקליטות, היועץ המשפטי – למצות מצד אחד את הדין עם
ארביב, ולגונן ככל יכולתם מצד שני על תת-ניצב אפרים ברכה, מפקד יאח"ה. זה
התחיל כבר במועד שבו התפרסמו החשדות נגד ארביב. דובר משטרת ישראל מיהר לשגר
מסר לעיתונאים, כי "אנו דורשים מכלי התקשורת להימנע מלהזכיר את שמו של
תנ"צ ברכה או להציג את דמותו בצילום, בהקשר לחשדות הנבדקים כעת. תנ"צ ברכה
מעורב בפרשת פינטו כגורם מוביל בחקירה ולא כחשוד, ואנו דורשים לא לטשטש את
הגבולות בין שתי החקירות וליצור הכללה שכולה הוצאת דיבה".
די מדהים, לא? לא רק ההתייצבות המוחלטת מאחורי ברכה, בעת
שארביב נזרק לכלבים, וזה כשפינטו ואנשיו מספרים סיפורים די דומים בנוגע
לשני הקצינים, נוכחותם בחצרו של הרב, קבלת טובות הנאה ועוד. אלא גם, מעצם
ההגדרה כי "ברכה מעורב בפרשת פינטו כגורם מוביל בחקירה". זה, אגב, נכון,
וזה מה שמדהים. קשה להאמין, אבל פרשת השוחד שבה מואשם כעת הרב פינטו, נחקרה
על-ידי יאח"ה. כן, אותה יחידה שבראשה עומד תנ"צ ברכה, מי שהיה לכאורה היעד
למתן השוחד מצד פינטו. הוא זה שניצח על החקירה שבה נחקר פינטו על מתן שוחד
למפקד היחידה. אף אחד במשטרה לא שמע כנראה על המושג הקרוי ניגוד עניינים.
גם בהודעה לעיתונות שפירסם משרד המשפטים בשבוע שעבר, עם הגשת
כתב האישום נגד הרב פינטו, הנאשם במתן שוחד ובהצעת שוחד לתנ"צ ברכה, טרח מי
שטרח לציין כי "תנ"צ ברכה עידכן בשעתו את מפקדיו בזמן אמת על הצעת השוחד
שקיבל, ובהנחייתם פעל מול הרב פינטו לצורך איסוף ראיות בחקירה זו".
אבל כנראה שהעובדות מתחילות לצוף. הרב מנחם פינטו, אחיו של
יאשיהו פינטו, סיפר היום לגל"ץ כי "חלקו של ברכה בפרשה גדול יותר ממה
שפורסם", וכי ברכה קיבל מהרב פינטו באופן קבוע, וזה שיתף אותו בחקירות.
"הקשר היה קשר של רב ותלמיד", סיפר האח, "קשר הכולל תמיכה רוחנית, נפשית
וכשיש בעיה – גם תמיכה כלכלית. במהלך הזמן החלה אצל ברכה בעיה כלכלית, ורק
מאז התחיל הרב להעביר לו כספים. אני לא רואה את העברת הכסף של הרבנית לאשתו
של ברכה כשוחד, אני רואה את זה כתמיכה רציפה שהמשיכה". בנוסף, פנתה תנועת
אומ"ץ לוינשטיין כבר בשבוע שעבר, בדרישה "לחשוף לאלתר את העדויות המפלילות
שהועלו בחקירת הרב כנגד תנ"צ ברכה, הכוללות העברות כספים בסכומים של עשרות
אלפי שקלים במשך השנים".
להמשך כנסו כאן:
משחד בלי משוחד
האמת היא שדי לקרוא את כתב האישום נגד הרב פינטו, כדי
שיתעוררו חשדות רציניים לגבי התנהלותו של ברכה, האוחז כזכור באחד התפקידים
הרגישים ביותר במערכת המשפט הישראלית – מפקד יאח"ה, היחידה המנהלת את
החקירות הכי רגישות, בצמתים הכי בכירים של הפוליטיקה והמשק הישראלי. מי
שיושב שם צריך להיות טהור, זך ונקי.
אז הנה מה שכתב האישום נגד פינטו, מספר בעצם על ברכה: כתב
האישום מספר שפינטו גילה על החקירה הסמויה שנפתחה נגד עמותת "חזון ישעיה",
זמן קצר לאחר תחילתה. איך גילה? כתב האישום לא מספר. אבל הוא כן מספר
ש"במהלך השנים הכיר הנאשם (פינטו) את תנ"צ ברכה". מהן נסיבות ההיכרות?
"בשנת 2007 החל תנ"צ ברכה – אדם מאמין ושומר מצוות – להגיע למספר אירועים
תורניים שערך הנאשם. בשנים שלאחר מכן התהדקו הקשרים בין הנאשם לתנ"צ ברכה.
במהלך התקופה, ובעקבות חקירות פליליות שבהן היה מעורב הנאשם כמתלונן
בארה"ב, והשפעתן של אלה על רעיית הנאשם, נוצר גם קשר טלפוני בין תנ"צ ברכה
ובין רעיית הנאשם. רעיית הנאשם שיתפה את תנ"צ ברכה בחששותיה מהמעשים
הפליליים הנ"ל, שלדבריה כוונו כנגדה וכנגד הנאשם, ובעניינים אישיים
נוספים".
סיכום ביניים: ברכה ופינטו הכירו שנים ארוכות, היו ביניהם
קשרים קרובים, ברכה כאדם מאמין הגיע לאירועים "תורניים" של הרב פינטו, היו
קשרים גם בין ברכה ובין הרבנית פינטו. ובמקביל – פינטו קיבל הדלפות על
חקירות סמויות של המשטרה. מעניין.
בהמשך, ב-2 באוגוסט 2012, נחקרו הרב והרבנית פינטו במסגרת
פרשת "חזון ישעיה". מה קורה שבועיים אחר-כך, בעוד הרב פינטו הוא חשוד מרכזי
בפרשה הנחקרת ביאח"ה? ברכה, קצין בכיר באגף החקירות והמודיעין, נפגש עם
פינטו בסוויטה במלון הילטון בתל אביב. החשוד פינטו מתחיל לתחקר את ברכה על
מצב החקירה. ברכה – על פי כתב האישום – לא משתף במידע, אבל לא מנתק את
קשריו עם הרב המקובל. בהמשך, נטען בכתב האישום, מחליט פינטו לשחד את ברכה
בסך של 200 אלף דולר. ואז מה עושה ברכה, אם להאמין לסיפור שמספר כתב
האישום? מסרב לקבל את הכסף, והולך להלשין על רבו האהוב, נוכח הצעת השוחד,
הנשמעת לראשונה במסגרת יחסיהם.
ברכה מדווח לממונים עליו על הצעת השוחד, אגב, לא מיד, אלא 8
ימים לאחר הפגישה האמורה במלון הילטון. אגב, על התמהמהות קצרה מזו המליצה
המשטרה להעמיד לדין, בפרשת הרפז-אשכנזי, את הפרקליט הצבאי לשעבר ומזכיר
הממשלה בהווה, אביחי מנדלבליט. רק החל ממועד הדיווח, מודיע כתב האישום,
"נעשו כל פעולותיו של ברכה בהתאם להנחיות שקיבל מראש אח"מ", יואב סגלוביץ.
במילים אחרות – עד אותו שלב הוא פעל על דעת עצמו. כולל ההחלטה להישאר
בקשרים קרובים עם הרב פינטו, על אף העובדה שפינטו חשוד מרכזי בחקירה פלילית
סבוכה. על הרבה פחות מזה נאלץ לפני שבועות אחדים ברונו שטיין, מפקד מחוז
מרכז, לאסוף את חפציו ולפרוש מהמשטרה, עם פרסום תמונות השתתפותו בארוחת ערב
אינטימית בביתו של עו"ד רונאל פישר.
בדרך כלל, שוחד הוא טנגו שבו רוקדים שניים. משחד ומשוחד.
המשחד במקרה הזה, על-פי כתב האישום, הוא הרב פינטו. איפה המשוחד? הוא נחקר?
הוא נבדק? או שפשוט סמכו עליו, בהיותו קצין משטרה בכיר, שברגע הראשון
שקיבל הצעת שוחד הוא רץ ודיווח? ואחר כך, כבונוס, הפקידו אותו כאחראי על
חקירתו של המשחד? וזה כשהמשחד צועק בכל כוחו שהעניק לו טובות הנאה במשך
שנים ארוכות? מישהו באמת מאמין שחקירה שכזו יכולה להגיע לתוצאות עצמאיות
ואיננה מסומנת מראש?
פינטו, אגב, מנוע כעת מלהתראיין, מכוח הסדר הטיעון שעליו חתם.
זו הסיבה שהעדות שנשמעה כעת בתקשורת יצאה מפיו של אחיו. אבל האם בבית
המשפט, בשלב הטיעונים לעונש – שלגביו אין הסכמה בין הצדדים – יוכל הרב
פינטו לספר את הסיפור המלא בעניין יחסיו עם ברכה? כנראה שלא, מאחר
שהפרקליטות דאגה להכניס להסדר הטיעון סעיף ולפיו "פרט לאמור בעובדות כתב
האישום, הצדדים לא יטענו דבר לעניין עובדות המקרה, לא יגרעו מהן ולא יוסיפו
להן כל טיעון עובדתי". בלשון פחות מכובסת קוראים לזה סתימת פיות.
לא היה נשאר יום אחד
אם החשדות המתעוררים באשר לתנ"צ ברכה היו הכתם הראשון המאיים
לדבוק בקריירה שלו, ניחא. אבל כידוע, זה לא המצב. בפסק דין דרמטי שפירסם
בית המשפט העליון לפני כחצי שנה (ע"א 4244/12), בעקבות מאבק שניהל עיתון
"הארץ", נפרשת עלילה מצמררת על שורת מחדלים וכישלונות משטרתיים, שעלו
למערכת אכיפת החוק ביוקר רב – יוקר של עשרות מיליוני שקלים בפיצויים. הקצין
המצטיין ברכה, מתברר, פעל בניגוד לכל נורמה בסיסית של חוקר משטרתי, סיכן
את חייו של סוכן משטרתי, העיד עדות מפוקפקת בבית משפט, ובסופו של דבר רתם
את המדינה לשלם סכום עתק של מיליוני שקלים כדי לנסות למנוע את הפרסום
ולמחוק את העקבות שהותירה הפרשה המביכה.
בשנות ה-90 היה ברכה הצעיר ראש צוות חקירה בימ"ר תל אביב.
בתפקידו זה עמד בראש צוות שחקר פשע חמור, שכלל מספר נאשמים. שיחות חבריות
שניהל עם אחד החשודים, ללא אזהרה בדבר זכויותיו או ציון העובדה שמדובר
בחקירה באזהרה, הובילה להפללת יתר הנאשמים בתיק – ולהגשת כתב אישום גם נגד
החשוד עצמו. סדרת תקלות במשטרה, בפרקליטות ובבית המשפט גרמו לכך ששמו של
החשוד המפליל לא נמחק מהמסמכים המשפטיים, וחייו הועמדו בסכנה. תביעת עתק
בסך 70 מיליון שקל שהגיש נגד המשטרה והפרקליטות, כולל נגד ברכה באופן אישי,
הובילה להחלטה שיפוטית חריפה מאין כמוה של השופט עמירם בנימיני, שקבע כי
הנתבעים אחראים מתוקף רשלנותם החמורה.
סדרת ערעורים שהגישה המדינה, ובהמשך הסדר פשרה שכלל תשלום
מיליונים רבים לעבריין התובע, ייתרה את המשך ההליך המביך עבור המדינה.
החתימה על הסכם הפשרה וההתעקשות על המשך איסורי הפרסום בפרשה, נומקו על ידי
המדינה ברצון שלא לחשוף את דרכי החקירה של המשטרה. גם אחרי ששמעו משופטי
העליון שדנו בתיק בשנתיים האחרונות דברי ביקורת חריפים, וגם אחרי שהתברר
שהמשטרה הסתירה חומרים מהפרקליטות ובית המשפט – עניין חמור שבעטיו הורו הן
שופטי העליון והן היועץ וינשטיין למנות צוותי בדיקה פנימיים – המשיכו ראשי
הפרקליטות והמשטרה להתעקש על איפול. עד ששופטי העליון העמידו אותם במקומם,
ולימדו אותם פרק בהלכות שקיפות ציבורית. "המקרה של אפרים ברכה היה מין יום
כיפור למערכת", העיד אז קצין משטרה בכיר מאוד בדימוס, "אני מעריך את אפרים
ברכה וכל הכבוד לו, אבל אצלי ביחידה הוא לא היה נשאר יום אחד".
אין פלא שנגד הכוונה למנות את ברכה לראש יאח"ה, באוגוסט 2013,
הוגשה עתירה לבג"ץ. גם כאן פעלה המערכת להטיל צווי איסור פרסום שונים
ומשונים, כדי לא לאפשר חשיפת התמונה המלאה. ואולם השופטים אשר גרוניס, צבי
זילברטל ודפנה ברק-ארז ברחו מהתמודדות עם הטענות נגד ברכה, והעדיפו שלא
להתעמת עם המערכת. "המדינה לא הייתה רשאית להתעלם מהחלטת השופט בנימיני",
כתב זילברטל, "והסוגיה אכן נשקלה ונבחנה ביסודיות, הן בידי הגורמים
המופקדים על כך במשטרה, הן על ידי הפרקליטות והן על ידי היועץ המשפטי
לממשלה".
ועם זאת, הוסיף זילברטל בנימה אפולוגטית, "יש להקפיד ולעמוד
היטב על שנאמר ועל שלא נאמר בהחלטת השופט בנימיני. כך, בהחלטה זו לא כלולה
קביעה נחרצת בדבר אי אמירת אמת מצד ברכה, והעדפת גרסתו של פלוני על פני
גרסת ברכה בעניין מסוים, על-פי מאזן ההסתברויות הנוהג במשפט האזרחי, אין
פירושה שנקבע כי המשיב שיקר בעדותו". והנה, כהרף עין, איינו שופטי בג"ץ את
קביעותיו השיפוטיות החמורות מאין-כמותן נגד ברכה, והותירו מהן אבק. מה סוד
הקסם שמהלך ברכה על כל הדרגים במערכת המשפט – שוטרים, פרקליטים ושופטים? מה
מקור הגיבוי המוחלט שהוא מקבל, על-אף החשדות והכישלונות? לא בטוח שאי-פעם
נדע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.