בבני ברק כמו בכל עיר יש את הרחוב הראשי והמרכזי לקניות ושופינג, קוראים לרחוב ר' עקיבא. הרחוב מלא בחנויות כמעט מכל סוג. כמעט זה אומר למעט מסעדות בשריות. בכל הרחוב הגדול הזה יש אך ורק מסעדה בשרית אחת " שלוימלה" קוראים לה. בעל הבית שלה התחיל בקטן מחנות פלאפל וגדל לאט לאט עד שכעת מחזיק כמה חנויות אוכל לסוגיהם, וכך הפך בדרך לא דרך ליחיד ברחוב עם מסעדה בשרית. וכידוע כמו בכל דבר, מתי שאין תחרות שוק המחירים מאמירים. וכך במשך שנים ידעו תושבי בני ברק, שאם חשקה נפשם בבאגט שניצל, או פיתה שווארמה, יצטרכו להפרד בשביל התענוג מסכום לא מבוטל. והנה לפני כמה חודשים נפתחה מסעדה בשרית נוספת אשר מכרה את אותם מאכלים בחצי המחיר ( מחיר מתוקן כמו בכל עיר) והמונים מבוקר עד ערב צבאו על פיתחה. מר שלוימלה אשר לא ראה בעין יפה שקם מתחרה לו, קבל החלטה אסטרטגית והיא להוריד את מחירי הבשרים למיניהם בחצי המחיר ולהשתוות לבעל העסק המתחרה. וכך במשך כמה חודשים נהנו תושבי העיר משתי מסעדות עם מחירים סבירים. רק מה בדיעבר התברר שברגע שאדון שלוימלה הוריד מחירים אז הקליינטים התמעטו וכך היה צריך לשרוד המתחרה החדש עם עלויות גבוהות ( אשר כוללים את ההכשר היקר שרב העיר דורש) ומהכנסות נמוכות. וכך לאחר כמה חודשי ניסיון התמודדות והפסדים, לא הצליח המתחרה החדש להתמודד בתחרות וסגר את העסק. תנחשו מה קרה לאחר מכן..כן ניחשתם נכון שלוימלה יקירנו העלה שוב את המחירים למחירים היקרים כאז ( בערך פי שניים) ושוב תושב העיר שחשקה נפשה במאכל בשרי יאלץ להפרד ממיטב כספו. הסיפור מאוד עצוב. אין לי כעס על שלוימלה, כי כך אמור לנהוג בעל עסק שרוצה לשרוד ולהתפרנס. הכעס מופנה כלפי המצב העגום אשר החזקים שורדים והחלשים נופלים, כי אם המתחרה של שלוימלה היה לדוגמה רשת בפריסה ארצית אשר יכלה להתמודד עם התחרות, המצב היה נראה אחרת. אבל מכיוון שזה אדם פרטי שניסה להתפרנס בצורה נורמלית ותקנית אז הסיפור נגמר אחרת. כל אחד יקח את התובנות שלו מהסיפור , אני אישית מרגיש רע שזה המצב במדינתנו. שבת שלום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.