רשימת הבלוגים שלי

יום חמישי, 1 במאי 2014

בית המשפט בנצרת עילית קובע: התנהגותו של דוד נחשון גובלת בפלילים

מאת: דובער חב"ד

אהרונוב כבר לא לבד:
אם עד היום שמענו מהמשיחיסטים בחב"ד שאהרונוב הוא נוכל ,ועושה בושות למוסדות של הרבי שבראשם הוא עומד ונמצא בחקירות ובהליך משפטי שמבזה את התנועה. אז מהיום אהרונוב אינו לבד ולסיפור  הזה מצטרף גם אויבו המר והצבוע דוד נחשון יו"ר עמותת 'ניידות חב"ד' העומדת למשפט פירוק בימים אלו.
כידוע שדוד נחשון הוא מראשי המתנגדים לאהרונוב ופועל רבות לסילוקו מן המפה הציבורית והנה מתגלה שגם הוא נמצא במשפטים על כל הטנקים שלו ולצדו נמצא הגביר המממן  את כל ההליכים בבית המשפט מר ראובן שאער המוזכר גם בפרוטוקול המצ"ב.
לפני שתקראו את כל הפרוטוקול מפסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת- עילית מתאריך ל' אדר תשע"ד  כדאי שאצטט כמה נקודות קצרות וחמורות מפרוטוקול הדיון ויבינו כי מדובר 'בפשעים על גבול הפלילי' כדברי השופט ובחובות עצומים של 268,000 ₪ רק על תשלומי ארנונה לעריה לפני יתר החובות.
א.      "הורה בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ח'טיב) למפרק, לבקשתו, לתפוס את הנכסים ולפנותם מכל אדם וחפץ, ובתוך כך לפנותם מפולשים שתפסו חזקה בחלקים מהמקרקעין ואשר אינם משלמים מסים עירוניים וארנונה כמתחייב מהיותם משתמשים בנכסים". 
ב.      "עוד התקבלה הטענה שלפיה הרב נחשון ואברהם בן זכריה הם אלה שעומדים מאחורי העמותה ומאחורי חברת צבאות השם בע"מ, והם למעשה עורכים עסקאות בינם לבין עצמם, תוך ניגוד עניינים ובניגוד להוראות הדין. בנוסף, קבע בית המשפט כי חברת צבאות השם לא שילמה דבר לעמותה על חשבון דמי השכירות כאשר אמיתות החשבונות שהגישה מוטלת בספק. כב' השופט ח'טיב הגדיר התנהלות העמותה והעומדים בראשה (שהם אותם גורמים העומדים מאחורי חברת צבאות השם בע"מ) כהתנהלות הגובלת בפלילים." 
ג.       "בנוסף, קבע בית המשפט כי חברת צבאות השם לא שילמה דבר לעמותה על חשבון דמי השכירות כאשר אמיתות החשבונות שהגישה מוטלת בספק".
שומו שמים. מוסד של הרבי מגיש חשבונות שאמיתתם מוטלת בספק. בושה וחרפה לליובאווישט!
 בית המשפט נאלץ לגרש מוסד של הרבי מיושביו ומסלק את יו"ר העמותה מנכסיו וקבע כי דוד נחשון פועל בניגוד להוראות הדין בשקרים ובמרמאות. שוב, בושה לליובאוויטש!
האם כעת המשיחיסטים ימשיכו לטעון כנגד אהרונוב או שיתחילו להיתפל לדוד נחשון הצבוע שגורם בבית המשפט בושות וחרפות לליובאוויטש?
ללינק לפסק הדין כנסו כאן:

..........................................................................................................
בית משפט
תאריך פרסום
02/03/2014
בפני
אנשי מפתח
באי כוח
 

בעניין:
ובעניין:
חוק החברות, התשנ"ט-1999
פקודת החברות [נוסח חדש] התשמ"ג-1983
החוק
הפקודה
ובעניין:
ובעניין:
עמותת ניידות חב"ד להפצת היהדות אה"ק ע"ר ********* (בפירוק)
עיריית נצרת עילית
העמותה
המבקשת/ העירייה
ובעניין:
המפרק
ובעניין:
1. הרב ישראל דוד נחשון, ת.ז. *********
2. משה זלמנוב, ת.ז. *********
3. שמואל עזאגווי, ת.ז. *********
המשיבים
ובעניין:
ובעניין:
כונס הנכסים הרשמי
הכונ"ר
החלטה
הקדמה:
לפני בקשה למתן הוראות, במסגרתה עותרת עיריית נצרת עילית (להלן: "העירייה") להורות למפרק עמותת ניידות חב"ד להפצת יהדות – אה"ק (בפירוק) (להלן: "המפרק" ו"העמותה" בהתאמה) לשחרר את הסך של 150,000 ש"ח שהופקד זה מכבר בקופת הפירוק על ידי המשיבים, בהתאם להחלטה קודמת של בית משפט זה, וזאת בגין חובות ארנונה ותשלומי חובה אחרים בסך של כ- 268,000 ש"ח שנצברו בגין שישה נכסי מקרקעין של העמותה, ממועד מתן צו הפירוק של העמותה ועד למועד מכירת אותם נכסים לצד ג'.
לאחר שהתקיימו מספר דיונים בבקשה זו וכן הוגשו סיכומי הצדדים, הגיעה העת להכרעה.
עיקרי העובדות הצריכות לבקשה:
העמותה היא החוכרת של ששה נכסים הידועים כגוש 17737 חלקה 36, חלקות משנה 8, 15, 16, 17, 18 ו- 19 ואשר מצויים ברח' המלאכה בנצרת עילית (להלן: "הנכסים").
המשיבים הם הרב ישראל דוד נחשון (להלן: "הרב נחשון"), יושב ראש העמותה לשעבר, ושני חברים לשעבר בוועדה ההנהלה של העמותה, אשר הפקידו בקופת הפירוק של העמותה סך של 150,000 ש"ח על פי החלטת בית משפט זה מיום 4/11/12, כתנאי לעיכוב המשך הליכי הפינוי והמכירה של הנכסים.
ביום 22/2/09 ניתן צו פירוק כנגד העמותה בבית המשפט המחוזי בנצרת. ביום 4/9/09 מונה עו"ד נפתלי נשר כמפרק העמותה.
ביום 8/7/10 הורה בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ח'טיב) למפרק, לבקשתו, לתפוס את הנכסים ולפנותם מכל אדם וחפץ, ובתוך כך לפנותם מפולשים שתפסו חזקה בחלקים מהמקרקעין ואשר אינם משלמים מסים עירוניים וארנונה כמתחייב מהיותם משתמשים בנכסים.
בעקבות החלטה זו, הגישה חברת צבאות השם בע"מ (מי שהוגדרה על ידי המפרק כאחד הפולשים לנכסי העמותה) בקשה להורות למפרק שלא לפגוע בזכויותיה בטענה כי הנה מחזיקה כדין בנכסים מכוח היותה שוכרת על פי חוזה שכירות מיום 29/11/07. במסגרת החלטת כב' השופט ח'טיב מיום 10/10/10 נדחתה הבקשה. נקבע כי תנאיו של חוזה השכירות מקפחים את העמותה בצורה קיצונית, וכי יש יסוד לטענה כי המדובר בחוזה שנועד להבריח את נכסי העמותה. עוד התקבלה הטענה שלפיה הרב נחשון ואברהם בן זכריה הם אלה שעומדים מאחורי העמותה ומאחורי חברת צבאות השם בע"מ, והם למעשה עורכים עסקאות בינם לבין עצמם, תוך ניגוד עניינים ובניגוד להוראות הדין. בנוסף, קבע בית המשפט כי חברת צבאות השם לא שילמה דבר לעמותה על חשבון דמי השכירות כאשר אמיתות החשבונות שהגישה מוטלת בספק. כב' השופט ח'טיב הגדיר התנהלות העמותה והעומדים בראשה (שהם אותם גורמים העומדים מאחורי חברת צבאות השם בע"מ) כהתנהלות הגובלת בפלילים. אשר על כן, החליט כב' השופט ח'טיב על ביטול חוזה השכירות, וכפועל יוצא דחה את בקשת חברת צבאות השם וקבע כי החלטת הפינוי מיום 8/7/10 בעינה עומדת.
בתאריך 10/8/10 דחה כב' השופט ח'טיב את בקשתו של המפרק לחייב את חברת צבאות השם בע"מ בתשלום מסים וארנונה לפי חוזה השכירות, בקובעו כי חובות אלה שייכים לעירייה והיא זו אשר זכאית לתובע את תשלומן מהחברה. עוד הוסיף כב' השופט ח'טיב והבהיר כי: "החובה לתשלום ארנונה כללית ומחיר מים חלה על מחזיק הנכס. לענייננו, המשיבה [צבאות השם בע"מ – ע"ע] ולא על בעל הנכס, לענייננו העמותה".
לאחר שהמפרק הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, קבע כב' השופט ח'טיב במסגרת החלטה מיום 18/8/10 כי ככל שהמפרק ייאלץ לשאת בתשלומי ארנונה או מים בגין הנכסים המוחזקים על ידי חברת צבאות השם בע"מ, כי אז יוכל לפנות בבקשה מחודשת לעניין חיובה של חברה זו לשאת בתשלום הארנונה או המים.
בתאריך 17/2/13 הגישה עיריית נצרת עילית את הבקשה שלפני, שביסודה הדרישה להורות למפרק לשחרר סך של 150,000 ש"ח שהפקידו המשיבים בקופת הפירוק על פי החלטה קודמת מיום 4/11/12, וזאת לצורך כיסוי חלק מחובות המשיבים לעירייה בגין ארנונה ותשלומי חובה אחרים שנצברו בגין הנכסים לאחר מועד מתן צו הפירוק.
השאלה שבמחלוקת:
במעמד הישיבה האחרונה שהתקיימה לפני ביום 12/12/13 הובהר כי השאלה שנותרה במחלוקת בין הצדדים היא זהותו של החב במסי הארנונה בגין נכסי העמותה בתקופה שממועד צו הפירוק ועד למועד מכירת הנכסים לצד ג'.
טענות הצדדים:
המפרק טוען כי הואיל ולא תפס חזקה בנכסי העמותה שבפירוק מאז ניתן צו הפירוק, והואיל והחזקה בנכסים אלה, עד למכירתם, הייתה בידי צבאות השם בע"מ ו/או מי מטעמה, הרי שעל פי ההלכה, אין לראות במפרק כבעל הזיקה הקרובה לנכסי העמותה מושא החוב, וכפועל יוצא, אין לחייבו בחיובי הארנונה וביתר החיובים העירוניים בגין התקופה שבה לא תפס חזקה בנכסים.
העירייה טוענת כי יש לחייב את המפרק להעביר את הסך של 150,000 ש"ח שהופקד בקופת הפירוק, לצורך סילוק חובות הארנונה שנצברו בגין הנכסים.
על פי הנטען, מאז מתן צו הפירוק לא נמסרה לעירייה כל הודעה על שינוי המחזיקים בנכסים, כך שבספרי העירייה מופיעה העמותה כמחזיקה בנכסים אלה ויש לראות בה כבעלת הנכסים מבחינת העירייה, על כל המשתמע מכך.
העירייה טוענת עוד כי על פי הפסיקה, אין להטיל עליה כל חובה לבצע בדיקה אקטיבית בדבר זהות המחזיקים בנכסים.
בנוסף, על פי הנטען, חוזה השכירות בין העמותה לבין חברת צבאות השם כלל לא הועבר לידיעת העירייה, וממילא שנכללת בו הסכמה כי חובות הארנונה יוטלו על העמותה עד למסירת הודעה לעירייה על שינוי המחזיקים.
כן טוענת העירייה כי בסופו של יום הגורמים המחזיקים בנכסים הם אותם גורמים, המשנים את שמותיהם פעם אחר פעם כדי להבריח נכסים ולהתחמק מתשלום חובות, וגם לכך יש ליתן את המשקל המתחייב.
העירייה מוסיפה וטוענת כי בתגובתו המקורית של המפרק לבקשה הודיע כי הוא מסכים שהחוב ביחס לנכסים מהווה הוצאות פירוק, וטענה זו סותרת את האמור בסיכומיו, שם טען כי חברתצבאות השם היא שצריכה לשאת בתשלומי הארנונה. לדידה, ככל שלמפרק העמותה טענות כלפי חברת צבאות השם בע"מ, כי אז עליו להגיש תביעה נגדה, אך היחסים הפנימיים וההתקשרות החוזית בין העמותה לבין חברת צבאות השם אינם מעניינה של העירייה.
בנוסף לכך טוענת העירייה כי העובדה שהנכסים הוחזקו בפועל על ידי אנשי העמותה שבפירוק אינה שוללת את העובדה שהמפרק הוא הגורם שהיה בעל יכולת לשלוט בנכסים ולעשות בהם פעולות, ומשכך יש להטיל את חובת תשלום הארנונה על קופת הפירוק. על פי הנטען, גם אם המפרק נמנע מלנקוט בפעולות המתחייבות, אין בכך כדי לשלול זיקתו הקרובה לנכסים, אחרת ייווצר מצב שבו המפרק יכול לשבת בחוסר מעש, לא להסדיר תשלום חובות ארנונה ולא לדווח על שינוי בהחזקה, ובסופו של יום להותיר את העירייה קירחת מכאן ומכאן.
העירייה מוסיפה וטוענת כי יש לראות חובות ארנונה שנוצרו לאחר מתן צו הפירוק כהוצאות פירוק, כפי שגם הסכים המפרק לאורך כל ההליך.
העירייה טוענת כי הואיל ולצורך עיכוב הפינוי הפקידו המשיבים סך של 150,000 ש"ח בקופת הפירוק, כאשר עיכוב זה יצר חובות ארנונה נוספים בנכסים, אך טבעי הוא שהכספים שהופקדו ישמשו לתשלום חובות הארנונה שהצטברו בתקופת העיכוב.
לשיטת העירייה, בנסיבות אלה, כל מסקנה אחרת מלבד הטלת חוב הארנונה על קופת הפירוק, עלולה להביא לתמריץ שלילי למפרקי חברות שונות, שכן אלה ישהו את מועד תפיסת החזקה בנכסי אותן חברות על פני זמן רב וסמוך ככל הניתן למכירתם, וכל זאת מתוך מחשבה שהחובות הנצברים בגין אותם נכסים אינם נופלים על קופת הפירוק.
לטענת המשיבים, העירייה לא הציגה כל אסמכתה כי פנתה למפרק בדרישה לתשלום חוב הארנונה, ומשמעות הדבר היא כי לא ראתה במפרק כמי שמחזיק בנכסים. בנוסף, אין לדרוש מהמפרק תשלום הארנונה שעה שלא תפס חזקה בנכסים. בעניין הפקדת הסך של 150,000 ש"ח טוענים המשיבים כי העירייה ממחזרת את טענותיה באשר לזכות לקבל את הכספים, אף שגם היא יודעת כי סכום זה הופקד במסגרת הסדר הנושים, כך שמשבוטל ההסדר ואושר הסכם המכר, הפך סכום זה כתשלום ראשון על חשבון התמורה על פי הסכם המכר.
יצוין כי במסגרת תגובתם המקורית לבקשה טענו המשיבים במקור כי יש לדחות את הבקשה הואיל ודרישת העירייה בגין חוב ארנונה הנה חסרת ביסוס ומתייחסת גם לנכסים שלא הוחזקו כלל על ידי העמותה ו/או המפרק. כן טענו המשיבים כי דרישת העירייה מתייחסת לחיוב שלא כדין של ארנונה, שלא בהתאם לסיווג הנכון והשימוש בנכסים, ובכל מקרה, אין קשר בין הסך של 150,000 ש"ח שהופקד על ידם בקופת הפירוק כדי להבטיח את הסדר הנושים שהוצע לבין דרישת העירייה, ויש להשיב את הסכום לידיהם.
דיון והכרעה:
הבקשה מושא החלטה זו הוגשה על ידי עיריית נצרת עילית ביום 17/2/13 ובה נכללה דרישה אחת בלבד: להורות למפרקלשחרר סך של 150,000 ש"ח שהפקידו המשיבים בקופת הפירוק על פי החלטה קודמת מיום 4/11/12, וזאת לצורך כיסוי, ולו חלקי, של חובות המשיבים לעירייה בגין ארנונה ותשלומי חובה אחרים שנצברו בגין הנכסים לאחר מועד מתן צו הפירוק.
היינו: במסגרת הבקשה המקורית שהגישה העירייה, לא נכללה כל דרישה כלפי העמותה עצמה ולא נטען כי החובות שנצברו בגין הנכסים הם של העמותה ו/או המפרק, אלא הדרישה הופנתה כלפי המשיבים, תוך שנטען במפורש כי החובות העירוניים שנצברו בגין הנכסים הנם שלהם.
בקשה זו הוגשה לאחר שעוד בשנת 2010, נעתר כב' השופט ח'טיב לבקשת המפרק להורות על פינוי חברת צבאות השם וחברות נוספות מהנכסים, בהתבסס על הטענה כי אלה מחזיקות בנכסים שלא כדין וללא תשלום המסים המתחייבים מהיותן משתמשות בנכסים.
לא זו בלבד, אלא שכפי שפורט בראשית הדברים, בהחלטתו המפורשת מיום 10/8/10 אף קבע כב' השופט ח'טיב כי החובה לשלם ארנונה ומסים עירוניים חלה על חברת צבאות השם בע"מ, שהיא המחזיקה בנכס, ולא על העמותה, שהיא בעלת הנכס.
על החלטות אלה לא השיג מי מהצדדים ואלה הפכו לחלוטות, על כל המשתמע מכך.
במהלך הישיבה הראשונה שנקבעה לדיון בבקשת העירייה בה עסקינן (ישיבה מיום 4/3/13) נרשמה הודעת בא כוח המשיבים כי "מי שהחזיק בנכסים בפועל ישלם את הארנונה המגיעה בפועל על אותם נכסים אך זאת בכפוף לבדיקת שטחי הנכסים, סיווגם וסכומי הארנונה, לרבות ענייני ההנחות". כן הבהיר בא כוח המשיבים וציין כי אם החיוב בארנונה ומסי עירייה יהא ריאלי ונכון, כי אז מרשיומוכנים לשלם את החוב שנצבר בגין הנכסים.
גם בישיבה שלאחר מכן (ישיבה מיום 14/4/13) חזר בא כוח המשיבים וציין "בפרוטוקול הקודם הצהרתי בשם המבקשים[צריך להיות המשיבים – ע"ע], שתשלומי הארנונה ישולמו".
בהחלטה שניתנה בסופה של ישיבת 14/4/13, הסמכתי את המפרק לחתום על הסכם המכר עם הרוכשים, וכן קבעתי כי חובת תשלום הארנונה בגין הנכסים, החל מאותו יום ואילך, תחול על הרוכשים, וכי על עיריית נצרת עילית לעשות את המוטל עליה על מנת לשנות את רישומיה בהתאם. עודהוריתיבאותומועדלמפרקלשלםמקופתהפירוקסךשל 7,000 ש"חעלחשבוןחובהארנונה, תוך שרשמתי לפניי את התחייבותם של הרב נחשון ומר ראובן שאער לשפות את קופת הפירוק בגין כל סכום שישולם על ידי קופת הפירוק בגין חובות הארנונה בתקופת הפירוק מאז מתן צו הפירוק ועד למועד הדיון.
במסגרת הדיון שהתקיים לפניי ביום 12/12/13 הבהיר בא כוח המשיבים כי יש למרשיו מחלוקת עם העירייה בדבר החיוב בארנונה, הן ביחס לתקופת העבר והן ביחס להווה. במעמד אותו דיון הבהיר בא כוח המשיבים כי ככל שיוחלט שהמפרק חב בחוב, כי אז מרשיו ישפו את קופת הפירוק.
יוצא אפוא שבין אם על סמך החלטותיו הקודמות של בית משפט זה (כב' השופט ח'טיב), שניתנו על סמך העובדות שהוכחו לפניו ואשר הפכו בינתיים לחלוטות, ובין אם בהתבסס על הצהרות והתחייבויות בא כוח המשיבים לאורך הדיונים בבקשה זו, מי שהחזיקה בנכסים בכל התקופה בה עסקינן, וכפועל יוצא, מי שצריכה לשאת בתשלום בגין מיסי העירייה המתחייבים, היא חברתצבאות השם בע"מ ו/או מי מטעמה, לרבות המשיבים.
עובדה זו בדבר המחזיק האמיתי בנכסים הייתה ידועה גם לעירייה, והא ראיה לכך היא שבבקשתה המקורית, אשר הוגשה לבית המשפט עוד ביום 17/2/13, עתרה לחייב את המשיבים בלבד בחוב שנצבר בגין ארנונה ותשלומי חובה אחרים מיום מתן צו הפירוק ואילך, ובשום מקום לא עתרה לחייב את המפרק ו/או את העמותה שבפירוק בחובות שנצברו בגין אותם נכסים.
יוצא אפוא שעל פי החלטות כב' השופט ח'טיב, שניתנו על סמך העובדות שהוכחו לפניו ואשר איש מן הצדדים לא מצא לנכון לחלוק עליהן, על פי הצהרות בא כוח המשיבים במהלך הדיונים שהתקיימו לפניי בבקשה זו, וכן על פי בקשת העירייה עצמה, אשר עתרה לחייב את המשיבים בלבד בחובות העירוניים שנצברו מיום מתן צו הפירוק ואילך, ניתן לקבוע כי צבאות השם ו/או המשיבים ו/או מי מטעמם הם שהחזיקו בנכסי העמותה בתקופה הרלוונטית לבקשה זו, ועובדה זו הייתה ידועה לכל המעורבים בדבר, לרבות העירייה, אשר עתרה בבקשתה לחייב את המשיבים במיסי עירייה בגין הנכסים לאורך כל התקופה מיום צו הפירוק ולא רק מיום הגשת הבקשה ואילך.
בנסיבות אלה, כל טענות העירייה בסיכומיה בדבר זהות המחזיק בנכסים, לרבות הטענה עליה חזרה בסיכומיה שוב ושוב כי לא נמסרה לה הודעה על שינוי המחזיקים בנכסים, אינן רלוונטיות עוד כיום, שכן שאלת זהות המחזיק בנכסים אינה צריכה עוד להיות שנויה במחלוקת.
ייאמר מיד: לא נעלמה מעיני החלטת בית המשפט העליון בע"א 2827/11 עו"ד יוסף בן דור בתפקידו ככונס הנכסים על זכויות חברת דניאל חן בניה בע"מ נ' מועצה מקומית גבעת זאב (פורסם בנבו, 3/11/13)) שם נקבע כי טענות באשר ליסוד ה"החזקה" בנכס והתדיינויות בנושאי גובה ארנונה, ככלל, אין מקומן בבית משפט של חדלות פירעון אלא בערכאה המוסמכת ותחת המסגרת של הליכי השגה "ארנוניים" רגילים, ברם גם באותו מקרה נקבע כי לכלל זה יש חריגים, למשל מקום בו מדובר בהסכמה או כאשר לא עולות על הפרק שאלות מורכבות מתחום דיני הפירוקים. לדידי, במקרה דנא, משלא חלקו העירייה, המפרק ובא כוח המשיבים לכל אורך ההליך על זהות המחזיק בנכסים, והעלו את הטענות בנדון רק בסיכומיהם, אין מניעה כי בית המשפט שלפירוק ידון ויכריע בטענות אלה.
משעולה כי מי שהחזיקה בנכסים בכל התקופה בה עסקינן היא צבאות השם ו/או מי מטעמה, לרבות המשיבים, הרי שהמסקנה המתבקשת היא כי החיוב בארנונה יוטל אף הוא על אותם גורמים.
בנוגע לטענת העירייה שלפיה במסגרת ההסכם בין העמותה לבין חברת צבאות השם נקבע כי עד להעברת החשבונות על שם צבאות השם, תשלם העמותה את מיסי העירייה (סעיף 31 לסיכומי העירייה), הרי שטענה זו אינה רלוונטית עוד לאחר שהובהר כי לכל אורך ההליך דנא הצהירו המשיבים פעם אחר פעם כי הם לוקחים על עצמם תשלום חובות הארנונה שנצברו בגין הנכסים.
באשר לשאלה הנוספת שיש לתת עליה את הדעת, היא השאלה אם ניתן להורות על תשלום חוב הארנונה לעירייה מתוך הכספים שהפקידו המשיבים בקופת הפירוק, הרי שיש לשים לב כי הסך של 150,000 ש"ח הופקד על ידי המשיבים בהתאם להחלטות בית משפט זה מיום 1/11/12 ומיום 4/11/12 כתנאי לעיכוב הליכי הפינוי והמכירה שבהם נקט מפרק העמותה, ובמילים אחרות: כדי לכסות הוצאות ונזקים שיכול וייגרמו לקופת הפירוק בעקבות העיכוב בפינוי ובמכירת הנכסים.
בנסיבות אלה, יש לראות בסכום שהופקד כסכום שנועד לכסות רק את נזקי קופת הפירוק בגין העיכוב בפינוי הנכסים ומכירתם, ככל שנגרמו, כאשר לאחר כיסוי נזקים אלה וככל שתיוותר יתרה מתוך אותם 150,000 ש"ח שהופקדו בקופת הפירוק, כי אז זו תוחזר למפקידים, באמצעות בא כוחם, עו"ד גדות.
יוצא אפוא שלעירייה לא עומדת זכות לגבות כספים מתוך הסכום שהופקד בקופת הפירוק, על חשבון חובות שנצברו בגין ארנונה ומיסי עירייה, אף לא בגין חובות שנצברו ממועד החלטת העיכוב ועד למכירת הנכסים, שכן אין לראות בקופת הפירוק כזרוע גבייה של העירייה. הואיל והכספים שהופקדו בשעתו בקופת הפירוק על ידי המשיבים נועדו רק למטרה אחת – שיפוי קופת הפירוק בגין נזקים שיכול וייגרמו לה בתקופת העיכוב ועד למכירת הנכסים – אין לאפשר לעירייה, שלא דאגה להבטיח את זכויותיה ביחס לאותם כספים מבעוד מועד, להיפרע, באופן מלא או חלקי, מתוך כספים אלה.
במילים אחרות: הואיל והסך של 150,000 ש"ח נועד בשעתו לכיסוי הוצאות ונזקים שייתכן וייגרמו לקופת הפירוק בגין העיכוב בפינוי ובמכירת הנכסים, ולמטרה זו בלבד, הרי שנזקים שנגרמו לגורם אחר בגין העיכוב במכירת הנכסים (לרבות חובות ארנונה חדשים שהמשיכו להצטבר באותה תקופה), אינם צריכים להיות משולמים מתוך הסכום שהופקד.
התוצאה המתבקשת היא כי אין להעביר לידי העירייה כספים מתוך הסך של 150,000 ש"ח שהופקד בשעתו על ידי המשיבים בקופת הפירוק, ואותו סכום צריך לשמש רק לשיפוי קופת הפירוק בגין נזקים שיכול ונגרמו לה בתקופת העיכוב, כאשר כל סכום שיוותר לאחר מכן צריך להיות מוחזר למשיבים, באמצעות בא כוחם.
יחד עם זאת, הואיל ובא כוח המשיבים הצהיר לאורך הדיונים שהתקיימו לפניי כי המשיבים מתחייבים לשאת בתשלום החובות לעירייה, יוצא כי במישור היחסים שבין המשיבים והעירייה, על המשיבים לשלם, יחד ולחוד, את חובות הארנונה ומיסי העירייה שנצברו בגין הנכסים, וזאת על פי הצהרתם והתחייבותם ולאחר שהעירייה תעביר את דרישת החוב על שמם.
באשר לחובות כלפי העירייה מהתקופה שלפני מועד העיכוב, הרי שעל אחת וכמה שלא ניתן להורות על העברתם של הסכומים שהופקדו בקופת הפירוק לידי העירייה על חשבון סילוק חובות אלה, שכן העירייה לא דאגה להטיל עיקול על אותם כספים של המשיבים המצויים בקופת הפירוק. לפיכך הכספים שיוותרו בקופת הפירוק בסופו של הליך, כמפורט לעיל, יוחזרו לידי המפקידים, באמצעות בא כוחם, עו"ד גדות, וזאת אף שהמשיבים חבים כלפי העירייה בגין מיסי עירייה וארנונה לאותה תקופה.
באשר לטענות המשיבים שהועלו בתגובתם לבקשה אך נזנחו בסיכומיהם, וכוונתי בכך לטענות שעניינן שטחי הנכסים בגינם הוטל החיוב בארנונה, סיווגם, השימוש שנעשה בהם וכן שאלת הזכאות להנחות וסכום הארנונה הנכון לחיוב, הרי שנושאים אלה, הם נושאים שיש להעלותם במסגרת ההליכים המתאימים שנקבעו בחוק ולא בבית משפט של פירוק. אי לכך נושאים אלה אינם רלוונטיים להליך שלפניי ואינני מוצא לדון בהם.
סוף דבר:
על יסוד כל המקובץ לעיל, אני קובע כי אין לפרוע את חובותהארנונה ומיסי העירייה שנצברו בגין נכסי העמותה ממועד צו הפירוק ועד למועד מכירת הנכסים לצד ג מתוך קופת הפירוק, לרבות מתוך הסך של 150,000 ש"ח שהופקד בשעתו בקופת הפירוק על ידי המשיבים, וזאת הואיל וכפי שפורט לעיל, הסך של 150,000 ש"ח נועד לכסות אך ורק את נזקי קופת הפירוק בגין העיכוב בפינוי הנכסים ומכירתם, ככל שנגרמו, ולא לכסות את החובות שנצברו לחובת העירייה, בין בתקופה מאז צו הפירוק ועד להחלטה המורה על עיכוב הפינוי, ובין בתקופה מאז החלטת עיכוב הפינוי ועד למכירת הנכסים בפועל. לפיכך, על מפרק החברה להעביר את יתרת הסכום שתיוותר מתוך אותם 150,000 ש"ח, לאחר ניכוי נזקי קופת הפירוק בגין תקופת העיכוב, חזרה לידי המשיבים, באמצעות בא כוחם, עו"ד גדות.
יחד עם זאת, הואיל וב"כ המשיבים הצהיר לאורך כל הדיונים שהתקיימו לפניי בסוגיית הארנונה כי מרשיו מתחייבים לשאת בתשלום החובות בתקופה הרלוונטית, כי אז על המשיבים לשלם את חובות הארנונה ומיסי העירייה הנוספים שנצברו, יחד ולחוד, וזאת הם יעשו ישירות מול העירייה לאחר שהעירייה תעביר את דרישות החוב בגין הנכסים על שמם.
בנסיבות העניין ולאור התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
ניתנה היום, ל' אדר תשע"ד, 02 מרץ 2014, בהעדר הצדדים
פורסם על ידי ב-

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)