שלום לר׳ חיים היקר,
הזדעזעת
מהתרת חילול שבת ע״י הראשל״צ מטעם החדש, ואתה צודק, אבל יותר יש להזדעזע
מעצם תמיכתם של שני האחים (וגם של אחותם מייסדת המכללה) בעסקת שחרור
מחבלים, בטענה הנבזית שמדובר בספק סכנה עתידית מול סכנה ודאית, ומההצגה
שכביכול זו דעת אביהם.
ראיתי ביום ששי מכתב של האח (הראשל״צ היוצא) ואני מסופק או הוא מודע לגודל השטויות שהוא כתב.
1:
הטענה של ספק סכנה עתידית מול סכנה מיידית ודאית: הם טוענים שלשיטת אביהם
אין הספק מוציא מידי ודאי וכו׳. אבל מה לעשות שלא כתב כך? הרב דן בזה בשני
מקומות: לגבי תרומת כליה ביחוה דעת ח״ג, ולגבי שחרור מחבלים במבצע יהונתן
ביביע אומר ח״י. עמדת הרב ברורה שלדעת רוב האחרונים אסור להכניס עצמו לספק
סכנה כדי להציל את חברו מסכנה ודאית. אבל הוא התיר תרומת כליה כי אמרו לו
ש99% שיעבור בשלום ולכן אין לזה דין ספק סכנה, וכן התיר שחרור 40 מחבלים
(שב״ה לא קרה בזכות המבצע) כי אמרו לו שיוכלו להשגיח עליהם ולהתמודד שלא
יחזרו לטרור. ידוע שהוא תמך בעסקת שליט, ומן הסתם הגיחזים שישבו לצדו דאגו
שישמע חוות דעת ש"נוכל להתמודד עם זה" כדי שיתן את ברכתו למהלך. אבל עמדתו
העקרונית ברורה: אסור להכניס עצמו לספק סכנה. אם כן, האם לא ברור שהיום,
אחרי עסקת שליט, אילו היה חי, היה מכה על חטא וחוזר בו, ולא היה ככלב שב על
קיאו? אין שום ספק שבשמים הוא נתבע על כך.
וגם אם נניח שלא היה חוזר בו, למה הם מחוייבים? לאמת או לדעת אביהם?!
2: שום אדם שמוח בקדקדו לא היה כותב "כוחות
הבטחון השיבו להם גמולם בראשם, ועינינו הרואות כי אותם מרצחים חוסלו והעיר
עזה חריבה וכן במקומות אחרים כגון בלבנון כל הקמים עלינו להשמידנו, קיבלו
מנה אחת אפיים ונשתנו סדרי המזרח התיכון כולו וב"ה כוחות הביטחון מצליחים
במשימתם, אין ספק שלאור המחיר הכבד שנגבה מאותם מרצחים, תומכיהם ועוזריהם,
נתמעט החשש שאותם משוחררים ישובו לדרך הטרור ולכל הפחות לא נתעצם עוד מהמצב
שהיה קודם המלחמה, וכן אין ספק שתגובת כוחות הביטחון, הביאה להרתעה
משמעותית וגם השמידה הרבה מיכולותיהם, ומכאן ולהבא לחושבנא טבא ויפקחו יותר
על הליכותיהם של אותם מרצחים מבלי אפשרות להזיק עוד ואף יפעלו להשמיד
ולאבד זכרם מעל פני האדמה".
האם
ניצחנו בעזה? האם לא היו הרוגים בקרב חיילינו עד יום לפני הפסקת האש? האם
לא חגגו על עצם חתימת ה"עסקה"? ומה משדר הטקס שעשו בשחרור התצפיתניות?!
ועוד, חלק גדול מהמשוחררים משתחררים ליו״ש ואף לישראל! כיצד בדיוק אפשר
להשגיח עליהם שלא ירצחו?! כל בר דעת מבין שאין שום ספק שנשלם בהרבה יותר
הרוגים מאשר חטופים משוחררים. (כי המשוואה היא 30 מחבלים עבור כל חטוף,
והסיכוי שמתוך 30 מחבלים משוחררים אף אחד מהם לא ירצח אף יהודי, או שרק
יהודי יירצח – כמעט אפסי. ועוד שעצם שחרור המחבלים מעלה את המוטיבציה לרצוח
ברחוב הערבי).
3: איזה עם הארץ יכול לכתוב "וחזקה על גורמי הביטחון שיעשו כל אשר לאל ידם לצמצם את הסכנה"?
מה מגדיר חזקה בהלכה? אם ראינו פעם אחר פעם אחר פעם שמחבלים משוחררים
רוצחים יהודים ואין לאל ידם של גורמי הביטחון למנוע זאת, איזו חזקה צריכים
אנו להסיק מכאן?!
4: "עבור החטופים הנמצאים בשבייה כל שעה שנמצאים שם היא סכנת חיים ממשית המתגברת מיום ליום ומלבד עוד סכנות שיש בדבר בגוף ובנפש".
שתי
אפשרויות: הם חיים או אינם חיים. אם הם אינם חיים, אין סכנת חיים. אם הם
חיים, אינם חולים עכשיו באופן שאם לא נטפל בהם עכשיו ודאי ימותו, אלא החשש
שמא ביום מן הימים ייהרגו ע״י שוביהם. ומה חשש זה שונה מהחשש שמא יחזרו
המחבלים המשוחררים לטרור וירצחו יהודים? אין כאן שום חילוק בין עתידי
לעכשווי אלא בין נודע ללא נודע, ומי ששם את הרגש לפני השכל מבכר את הנודע,
ומי שמוח לו בקדקדו ושם אותו לפני הרגש מבכר את הלא נודע, מסיבה פשוטה:
מספר החטופים הנודע הרבה יותר קטן ממספר הנרצחים העתידיים הלא נודע,
וממיליוני היהודים שנכנסו לסכנה בעל כרחם.
5: "וגם המאמצים שעושים לשחררם בעוד דרכים, יש בהם סיכון לחייהם של חיילי ישראל".
קודם
כל, כשיוצאים למבצע שחרור, משתדלים למזער את הסיכונים באופן שלא ימותו
יותר חיילים ממספר השבויים ששחררו. וחוץ מזה, אותם חיילים יכולים למסור את
נפשם על הצלת השבויים (להכניס עצמם לספק סכנה) אע״פ שאינם חייבים בכך. אבל
מי נתן רשות למאן דהו להכניס את כל אזרחי ישראל, אנשים נשים וטף לספק
סכנה?!
ועוד, אין עסקה זו מצילה חיילים אלא להפך, שהרי חמאס ינצלו את הפסקת האש לטובתם.
6:
הערת סיום חשובה: לפי הראשל״צ מטעם היוצא, אסור לחרדים בטלנים להתגייס כי
עלולים להתקלקל בצבא. האם אין זה לשיטתו ספק עתידי לעומת סכנה עכשווית של
עם ישראל שמוקף באויבים שרוצים להשמידנו?!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.