הכבוד - למי יש כבוד??
מאת: חֲרֵדִי
בְּעוֹלָמוֹ
התחלתי
לכתוב כאן אודות הכבוד המדומה הנפוץ בימינו והבטחתי
להמשיך, אז הנה 'פריעת בע"ח – מצווה'...).
הדברים
התחדדו אצלי לאחרונה, כאשר התפרסם שמשפחות החטופים פנו לאוניברסיטת העברית שתמנע
מלתת תואר ד"ר לשם כבוד לנשיא המדינה.
מודה
(תרתי משמע, ב"ה) שאיני מומחה בהבלי עולמם, אבל מעודי תמהתי על היצירה המוזרה
הזאת שנקראת תואר ד"ר לשם כבוד. מה כבוד יש בתואר שניתן לשם כבוד?? מישהו
יסכים שיקראו משהו לשם כבוד?? זו הרי
בושה נוראית להודות בכך שאני רוצה כבוד. נכון שבנבכי הנפש קיים הרצון לכבוד, אבל
שתקראו למישהו 'זה האיש הרודף כבוד'?? וכי יש משוגע בעולם שיסכים שככה יקראו לו???
והנה בהבלי עולמם, אינם מתביישים ומעניקים – ומקבלים – תואר ד"ר לשם כבוד. עד
היכן אפשר להתבזות ברדיפה אחר הכבוד?? האם יש בנאדם שפוי אחד בעולם שירחוש יותר
כבוד למישהו משום שהסכים להשתתף במשחק המטורף הזה של הענקת תואר חסר כיסוי אך ורק
לשם הכבוד?? ולמה לא 'טייס לשם כבוד'? עד
היכן אפשר ללכת עם הביזיון הזה?? אתמהה.
(וגם
להלכה יש מקום להסתפק מה דינו של המבייש שוטה כזה. שהרי נפסק שהכל לפי המבייש
והמתבייש ואם אחד מבזה אדם שכבר ביזה עצמו עד שאול, מה שייך עוד לבזותו ולכאורה
צ"ל פטור לא רק מכל הדינים, אלא גם מתשלומי בושת...)
היותר
מוזר הוא שהם המציאו בתוך העולם המדומיין שלהם, הקרוי 'מדינה', גם מושג שבא להחליף
את המושג 'מלך'. בעולם שהיה, היה המלך גם הסמכות העליונה ('שופט' הוא שם נרדף
למלך, גם במסורתנו) להחליט מה יהיה דינו או חייו של כל פרט וכלל בארצו של המלך וגם
שיא הכבוד האפשרי. בארצות בהן היה מושג המלוכה חזק (כדוגמת הקיסרות היפנית), היה
איסור מוחלט להביט אליו, כך שבעצם נתיני המלך לא זיהו אותו באופן אישי, אלא היה
כפופים להוד והדר המלכות כתבנית ושם המלך. בתבנית - ולהבדיל אא"ה - שאיננו
יודעים את שמו יתברך.
כשבוטלה
המלכות בעולם 'המתקדם', חיפשו מושג שיתן כבוד למאן דהו. מן הנראה שהטבע האנושי
מצריך מישהו שיתייחסו אליו כאל מורם ונישא מעם. לצורך כך המציאו את מעמד ה'נשיא'.
זה אמור להיות שיא הביטוי של הכבוד. הנשיא הוא הממנה רישמית את ראש הממשלה, הוא זה
שמקבל ומאשר נציגי עמים אחרים בישראל וכדומה. מי שרואה רק חצי תבנית, יכול לחשוב
שלנשיא יש סמכות כלשהי, אבל האמת ידועה לכל נער שלנשיא יש רק כבוד. בפועל, ההחלטות
הנן של הרשויות הממונות והללו אומרות לו 'קבל מינוי לשגריר מאת פלוני, שייצג את
מדינה פלונית' וכד'ו.
תימה
כשלעצמה מה כבוד אפשר להנחיל לנשיא המדינה, שאמור לייצג את שיא הכבוד במושגיהם??
אם כבר הייתי מצפה שהנשיא יתן תואר לשם כבוד, אבל מה כבוד אפשר ליתן ל'מלך הכבוד' המדומה???
להבדיל,
מישהו מאיתנו היה מתרגש לו אוניברסיטה פלונית או מוסד אחר פלמוני היה נותן 'תואר
לשם כבוד' למי מגדולי ישראל??? הלא צחוק היה הדבר בעינינו? איני מדבר על כך שאיננו
יכולים לדמיין איש תורה כהגר"ח קנייבסקי זצ"ל מבזבז חצי שניה מחייו
בשביל להתעסק עם השטות הזאת בכלל, האם מישהו מאיתנו היה הולך לקרקס כזה??
מהנראה
שחייהם בדימיונות הגיעו עד כדי שאינם חלים ואינם מרגישים עד כמה מבזה יכול להיות
הטקס 'להענק תואר כבוד' והסכמת שני הצדדים שמדובר כאן ב'כבוד' עושה את זה לכבוד
בעיניהם. (כמדומה שמי שזה מושג הכבוד שלו, לעולם לא יבין מהו כבוד אמיתי
אעכו"כ שלעולם לא יבין את מטבע לשונם ז"ל 'טוב יצר כבוד לשמו', אבל אכ"מ).
כאמור,
'כבוד' אי אפשר לקחת או לרדוף או להשיג. אם אינך מכבד מישהו, לא יעזרו אלף ציוויים
לכבדו. תוכל אמנם לפעול כאילו אתה מכבדו. לנהוג בו מנהג שהיית נוהג במישהו שאתה
מכבדו, אבל לכבד באמת?? אדרבא, מי שדורש כבוד, נמבזה הוא בעינינו.
נפלא
ומבריק היה החזו"א, שכאשר כתב לב.ג מכתב והיה צריך לסיימו בדרך של כבוד ובאמת
גם אינו מכבדו וגם אסור לכבדו סיים את מכתבו במילים 'בכל הכבוד הראוי'. שפתיים ישק
- ודפח"ח.
חרדי בעולמו
- - - - - - - - --
לא מוגה
להערות והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.