סיפור יהודי אחד כאשר נכנסתי ל"שבעה", של רבי שלמה פישר זצוקל לקחתי כיסא וישבתי מאחורי הרב מבוגר שניכר היה בבגדיו שהוא פוסק בישראל. לאחר מעשה הבנתי שמדובר בגאון הרב עזרא בצרי שליט"א, שישב עם הרב פישר בבית הספר הדין של הרבנות הראשית בדין. הרב בצרי הוא אח של המקובל הרב דוד בצרי שליט"א.
הרב עזרא סיפר ליתומים את הסיפור הבא:
"פעם כאשר באנו בבוקר לבית הדין, ראינו שיש שוטרים בכל פינה, הן מחוץ לבית הדין, בניידות, והן בתוך בית הדין. כאשר שאלתי את המפקד שלהם מדוע הם כאן, הוא אמר לי שהיום באה לבית הדין אשתו של ראש מאפיה בישראל לתבוע גט. ראש המאפיה מובא מן הכלא, ויש לו חיילים שלו סמויים בכל מקום כאן במרחב. מה שיגיד להם הם יבצעו. "תדע לך כבוד הרב" – לחש המפקד – "אמנם כאן אנו יכולים לשמור על חייכם, אולם כאשר תחזרו לביתכם אגיד לרב את האמת – אין למשטרה יכולת אמיתית לשמור עליכם, כי אנשי המאפיה נוקשים ומתוחכמים ובכל מקום. לכן, יחשבו הרבנים טוב טוב האם הם רוצים לפסוק הלכה, ובוודאי לא כדאי שהפסק יהיה לרעת הבעל העבריין".
"שמעתי זאת, אמרתי לחברי הדיינים, אביכם ר' שלמה פישר והרב ר' זלמן נחמיה גולדברג. הם ביקש להוציא כל איש מהאולם לצורך התייעצות. כולם יצאו.
הסברתי לחבריי שמדובר שאפשרות אמת למות ממש אם נפסוק את הדין ולרעת ראש המאפיה שיידון כאן עוד מעט. הם שמעו. לפתע מישהו מבינינו הזכיר את דברי הקדמונים שאין לתת לעולם להיות בהפקר ולכן דיין צריך למסור את הנפש לדון דין אמת. קם אביכם ר' שלמה ואיתו חברו הטוב ר' זלמן נחמיה, זכר צדיקים לברכה, וקראו: "אנו נכונים למסור עצמנו למיתה. עבור דין אמת – חייבים למסור את הנפש". היה מתח באוויר. הבננו שכעת זו לא דרשה בעלמא, זה מסוכן ואמיתי. יש סיכוי שלא נוציא את שנתנו! ובכל זאת הבטנו זה בזה וההחלטה הייתה להיות תקיפים בדין.
קראנו לבעלי הדין. כולם חזרו לאולם הדיון. הביאו מאת ראש המאפיה והביאו את אשתו. כבר בתחילת
הדיון ראש המאפיה החל לגדף את בית הדין ולרמוז כי יתנקם בנו. אחד הדיינים קם ואמר: "אנו באנו לעמוד כאן לימין אישה שאולי מגיעה לה גט. אם נצטרך למות - לא נירתע מעמוד לימין העשוק". דברים אלו השתיקו את הבעל מיד.
האישה קמה והחלה לספר בדמעות שהיא כבר כמה שנים לא חייה עם בעלה, כי הוא מרצה עונש ממושך בבית הכלא. היא לא רוצה ללכת חלילה עם אחרים, ולכן היא מבקשת גט כדת וכדין. כמובן, האריכה לתאר את צערה.
לפתע, להפתעת כולם, קם הבעל העבריין ואמר: "אני נותן מיד גט! תכינו לי גט ואתן לאשתי!". רחש גדול החל בבית הדין. כל הנוכחים לא האמינו למראה עיניהם. כולנו היינו בטוחים שהוא גם יענה אותה וגם יתנגד ויאיים. מיד ניצלנו את שעת הרצון, סידרנו גט ואכן ראש המאפיה נתן על המקום גט לאישה והסתיים הדין.
כאשר ראש המאפייה החל לצאת המאולם, הוא פנה לאחד מצוות בית הדין ואמר לו: "תדע לך שהתכוונתי לעשות לדיינים הללו דברים איומים ולתת הוראה לאנשיי על כך. אולם כאשר ראיתי שהם לא פחדו ממני, וכאשר ראיתי כמה איכפת להם מצערה של רעייתי לשעבר, אמרתי: אני מכבד אותם! אני אעשה כל מה שיאמרו וירצו".
סיים הרב עזרא, שישב לפניי, את סיפרו ואמר לבניו של ר' שלמה: "תדעו לכם, שאבא שלכם היה גאון ואמיץ שאין דומה לו. היה גדול ועצום ממש!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.