"היום בתניא" יום ג' י' תמוז
"שער היחוד והאמונה"
המשך פרק י"ב (עמוד 178)
שנה מעוברת
⛳
כדוגמת אור הירח:
הירח נחשב לעצם חשוך, המקבל את אורו מהשמש. ובכל זאת, אין להשוות את אור השמש המאיר בלילה דרך הירח, אל אור השמש המאיר ישירות ממנה ביום.
וכך גם בענין הבריאה. אין להשוות את האור הנמשך לנבראים הפרטיים המקבלים את חיותם על ידי החילופין והתמורות, עם האור הנמשך לנבראים המקבלים את חיותם ישירות מהאותיות עצמם - כך, שהנבראים המקבלים את חיותם על ידי החילופין והתמורות, נחשבים לפחותי הערך לעומת הנבראים המקבלים את חיותם מהאותיות עצמם.
...
נקודה נוספת - הדיבור שבמאמרות בשילוב האור משם הוי':
נקדים, שעל הנאמר בזהר שהלבנה "לית לה מגרמה כלום" (אין לה משל עצמה כלום).
מבואר בחסידות, שאין הפירוש, שאין ללבנה שום אור ממש משל עצמה. אלא, שאין הלבנה יכולה להאיר (עם האור שיש בה) עד שתקבל אור מאור השמש.
וכן הוא גם בנמשל, בדיבור העליון שבעשרה מאמרות (שהוא בחינת המלכות היורדת לעולמות "בריאה יצירה ועשיה", שגם עליה נאמר ש"לית לה מגרמה כלום"). הנה גם כאן, אין המלכות יכולה לרדת ולברוא בריאה שהיא "יש מאין", עד שתקבל את הכח המיוחד לזה משם הוי' (המורה בין השאר, על בחינת מהותו ועצמותו יתברך).
הוה אומר: שכדוגמת הלבנה שאינה מאירה בלילה (עם האור העצמי שלה), אלא לאחר שהיא מקבלת את הכח המיוחד לזה מהשמש.
הנה כך הוא, גם בצירוף האותיות עצמם שבמאמרות (אלו המהוים את הנבראים שרמתם גבוהה), וגם בחיות הפרטית הנמשכת לכל פרטי הנבראים (שהם "פחותי המעלה") - הרי שבכל אחת מהבחינות הללו, עצם ההתהוות של "יש מאין" היא רק בכח עצמותו יתברך (המשולב בחיות המצומצמת הנמשכת בדבר ה' שבמאמרות).
...
סיכום כללי למתבאר ב"שער היחוד והאמונה":
בחלק זה של התניא שנים עשר פרקים המוקדשים למצות אחדות ה' - ובהם למדנו על מהותה של מצוה זו, כפי שהיא עולה מדברי הזוהר והאריז"ל, והיסודות שהציב הבעש"ט בנושא זה.
באופן כללי נראה, כי רבנו מתמקד כאן בשתי נקודות המשולבות זו בזו:
בששת הפרקים הראשונים א-ו מבואר: כיצד ברא הקב"ה את עולמו, בריאה שהיא "יש מאין" - שללא החיות האלוקית המפעמת בקרבו, אין לו לעולם שום קיום כלל.
ובפרטיות יותר אף מודגש: שאין לדמות כלל את החיות האלוקית המהווה ומחיה את הנבראים, לנשמה המחיה את הגוף (שהרי לגוף יש גם חיות עצמית משלו). אלא, לאור השמש הנמשך מהשמש, שהוא מקור חיותו הבלעדית.
ובששת הפרקים האחרונים ז-יב מבואר:
כיצד האור שצומצם ונמשך מטה לצורך הבריאה, לא נותק לעולם ממקורו.
שכן, גם הספירות המתגלות בעולם האצילות (לאחר שנאצלו נמשכו והתגלו בו אחר ה"צמצום הראשון"), וגם בחינת המלכות ודבר ה' שבעשרה מאמרות (היורדים מטה יותר ומהוים ומחיים את העולמות "בריאה יצירה ועשיה" בפועל ממש), קשורים ומיוחדים ממש עם "עצמותו ומהותו יתברך" (וכנאמר בזהר ש"איהו וגרמוהי חד")
עם סיום הלימוד בחלק השני של התניא, שהוא כנגד החומש השני (חומש שמות), נאחל לכולנו "חזק חזק ונתחזק" בהמשך הלימוד בשלושת חלקי התניא הנוספים.
חבר נכבד:
קראת ונהנית, העבר הלאה את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך. הביאור היומי מובא כאן במקורו מכתביו של הרב יקותיאל גרין ע"ה מחבר באור התניא משכיל לאיתן ועשרות ספרי חסידות לעם הנמצאים בכל בית כנסת, בכל בית חב"ד ובכל בית חסידי.
🕯️ לע"נ הרה"ח הרה"ג הרב יקותיאל גרין ע"ה נפטר ב' אדר א תשפ"ב ומרת רחל גרין ע"ה נפטרה ז’ שבט תש”פ
"שער היחוד והאמונה"
המשך פרק י"ב (עמוד 178)
שנה מעוברת
⛳
כדוגמת אור הירח:
הירח נחשב לעצם חשוך, המקבל את אורו מהשמש. ובכל זאת, אין להשוות את אור השמש המאיר בלילה דרך הירח, אל אור השמש המאיר ישירות ממנה ביום.
וכך גם בענין הבריאה. אין להשוות את האור הנמשך לנבראים הפרטיים המקבלים את חיותם על ידי החילופין והתמורות, עם האור הנמשך לנבראים המקבלים את חיותם ישירות מהאותיות עצמם - כך, שהנבראים המקבלים את חיותם על ידי החילופין והתמורות, נחשבים לפחותי הערך לעומת הנבראים המקבלים את חיותם מהאותיות עצמם.
...
נקודה נוספת - הדיבור שבמאמרות בשילוב האור משם הוי':
נקדים, שעל הנאמר בזהר שהלבנה "לית לה מגרמה כלום" (אין לה משל עצמה כלום).
מבואר בחסידות, שאין הפירוש, שאין ללבנה שום אור ממש משל עצמה. אלא, שאין הלבנה יכולה להאיר (עם האור שיש בה) עד שתקבל אור מאור השמש.
וכן הוא גם בנמשל, בדיבור העליון שבעשרה מאמרות (שהוא בחינת המלכות היורדת לעולמות "בריאה יצירה ועשיה", שגם עליה נאמר ש"לית לה מגרמה כלום"). הנה גם כאן, אין המלכות יכולה לרדת ולברוא בריאה שהיא "יש מאין", עד שתקבל את הכח המיוחד לזה משם הוי' (המורה בין השאר, על בחינת מהותו ועצמותו יתברך).
הוה אומר: שכדוגמת הלבנה שאינה מאירה בלילה (עם האור העצמי שלה), אלא לאחר שהיא מקבלת את הכח המיוחד לזה מהשמש.
הנה כך הוא, גם בצירוף האותיות עצמם שבמאמרות (אלו המהוים את הנבראים שרמתם גבוהה), וגם בחיות הפרטית הנמשכת לכל פרטי הנבראים (שהם "פחותי המעלה") - הרי שבכל אחת מהבחינות הללו, עצם ההתהוות של "יש מאין" היא רק בכח עצמותו יתברך (המשולב בחיות המצומצמת הנמשכת בדבר ה' שבמאמרות).
...
סיכום כללי למתבאר ב"שער היחוד והאמונה":
בחלק זה של התניא שנים עשר פרקים המוקדשים למצות אחדות ה' - ובהם למדנו על מהותה של מצוה זו, כפי שהיא עולה מדברי הזוהר והאריז"ל, והיסודות שהציב הבעש"ט בנושא זה.
באופן כללי נראה, כי רבנו מתמקד כאן בשתי נקודות המשולבות זו בזו:
בששת הפרקים הראשונים א-ו מבואר: כיצד ברא הקב"ה את עולמו, בריאה שהיא "יש מאין" - שללא החיות האלוקית המפעמת בקרבו, אין לו לעולם שום קיום כלל.
ובפרטיות יותר אף מודגש: שאין לדמות כלל את החיות האלוקית המהווה ומחיה את הנבראים, לנשמה המחיה את הגוף (שהרי לגוף יש גם חיות עצמית משלו). אלא, לאור השמש הנמשך מהשמש, שהוא מקור חיותו הבלעדית.
ובששת הפרקים האחרונים ז-יב מבואר:
כיצד האור שצומצם ונמשך מטה לצורך הבריאה, לא נותק לעולם ממקורו.
שכן, גם הספירות המתגלות בעולם האצילות (לאחר שנאצלו נמשכו והתגלו בו אחר ה"צמצום הראשון"), וגם בחינת המלכות ודבר ה' שבעשרה מאמרות (היורדים מטה יותר ומהוים ומחיים את העולמות "בריאה יצירה ועשיה" בפועל ממש), קשורים ומיוחדים ממש עם "עצמותו ומהותו יתברך" (וכנאמר בזהר ש"איהו וגרמוהי חד")
עם סיום הלימוד בחלק השני של התניא, שהוא כנגד החומש השני (חומש שמות), נאחל לכולנו "חזק חזק ונתחזק" בהמשך הלימוד בשלושת חלקי התניא הנוספים.
חבר נכבד:
קראת ונהנית, העבר הלאה את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך. הביאור היומי מובא כאן במקורו מכתביו של הרב יקותיאל גרין ע"ה מחבר באור התניא משכיל לאיתן ועשרות ספרי חסידות לעם הנמצאים בכל בית כנסת, בכל בית חב"ד ובכל בית חסידי.
🕯️ לע"נ הרה"ח הרה"ג הרב יקותיאל גרין ע"ה נפטר ב' אדר א תשפ"ב ומרת רחל גרין ע"ה נפטרה ז’ שבט תש”פ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.