הבל הבלים, הכל הבל

 מאת החרדי בעולמו

רגילים למצוא את הפסוק שבכותרת, כאמירה שבאה לשלול חשיבות מדברי ההבל שסובבים אותנו. לאמר, אנחנו שמים יותר מידי דגש בחיים על דברים חסרי חשיבות, ובהתאם נותנים פחות שימת לב מהמתחייב, לדברים המהותיים. די לפתוח כל עיתון או מדיה חרדית ולהיווכח שאכן לצערנו ולבושתנו תחומי העיסוק והעניין של קהלנו הקדוש, הינם בשולי השוליים של העולם. במקרה הטוב, יש 'פינה' בעיתון לדברים בעלי חשיבות עצמית (יש מי שיחשוב שהכוונה למאמרי המערכת וההגות ויש מי שיחשוב שהכוונה להנחיות איך לקבל קצבת נכות מביטוח לאומי. איש כמתנה שקיבל מבוראו – וטרם הספיק לכלותה בהבאי משל עצמו).

המילים שהבאתי מתכוונות למשהו אחר. למצב בו אנשים מצטטים מקורות יהודיים, מבלי כל ביקורת עצמית ומבלי כל חשיבה האם אמת הם, או שמא היו אמת-לשעתה, וגם זה בעיני כותבה בלבד.

הובאה כאן עצה נפלאה איך לזהות ולהבחין בין גוי ליהודי. בהסתמך על מדרש תלפיות (שעל אף המילה 'מדרש' שכלולה בו, אינו מתקופת המדרשים אלא נכתב ע"י אחרון לפני 300 שנה בערך), הציע איש מתחום הכשרות להכריע אם השף יהודי הוא או גוי, בספירת שיניו. לדעתו (בהסתמך על המקור הנ"ל) מספר שיני הגוי הינם 31 בעוד שיני היהודי הינם 32. כך ניתן בקלות לזהות מי יהודי ומי גוי (ומי יגול עפר מעל עיני הנאצים ימ"ש שלא עלו על 'פטנט גאוני' זה).

לא למותר לציין, שבניגוד לדעה הנ"ל, מוכרת גם דעתו של החיד"א ז"ל (במדבר קדמות) שלגוי יש ל"ג שיניים. כלומר, שני הצדדים מסכימים שליהודי יש ל"ב שיניים ושגוף הגוי שונה ורק חולקים אם יש לו יותר או פחות שיניים.

לא כאן המקום להרחיב על מקורות להבדלים פיזיים בין יהודים לגויים , עד שהחת"ס סבר שאין ללמוד מגופי גויים לגופי יהודים, משום שבשל 'חביל גופייהו' יש שוני מהותי בין הגופים, אלא להתייחס לקלות, בה מסיקים אנשים מסקנות מקטעים חלקיים ולא מבוקרים. מעניין שהכותב עצמו כותב שאף אחד לא רצה להתייחס לעצתו המופלאה ולא חל ולא הרגיש שעלה כאן על מוקש ועדיף להמשיך הלאה ולא לעצור. אחרי שהביא בשם גדול, בשם גיסו הגר"י זילברשטיין שליט"א, שרופא שיניים העיד לו שספר בגופי מתרפאיו בארה"ב ומצא שאכן כן, מספר שיניהם של גויים שונה ממספר שיניהם של יהודים.

אמנם, לא צריך להיות אריסטו בשביל לספור את רגלי הזבוב ולראות שהם שש, אבל אריסטו עצמו טעה בספירה והגיע לארבעה... אבל, כוחו וגבורתו של אריסטו אינה בהגיעו חכמתו עד ספירה עד שש, אלא בדברים רבים, עמוקים ונשגבים אחרים שכתב (עד שהרמב"ם ז"ל ראה בו את התגלמות החכמה האפשרית להשגה עלי אדמות וכתב שלא טעה במאומה מהקורה תחת גלגל הירח והוא בדרגה אחת מתחת לנבואה וכו'). על אחת כמה וכמה ש'מותר' לגדולי ישראל לטעות בדברים פיזיים של מה בכך.

הבעיה אינה טעויות של קדמונים (ויוער שלא תמיד מדובר ב'טעויות'. יש פעמים שהדברים נראים כטעות, אבל משתרד לעומק הדברים, או להקשרם, תבין שחכמה רבה טמונה ב'טעות' זו אלא שאכמ"ל), אלא בחוסר הביקורתיות של מי שמצטט הבלים והבלי הבלים, כאילו הם אמת, רק משום שהופיעו באיזשהו מקום. כל הגמרות, הגאונים, הראשונים וכו' לא הזכירו מזה מאומה ופתאום התגלה? יותר סביר שמישהו מסר להם מידע לא אמין ולא בדוק (בדיוק כמו שמצטטים את הגר"ח קנייבסקי בשם גיסו בשם רופא אמריקאי. מספיק שוטה-הוזה אחד, שמצוטט והנה לנו 'אמת חדשה').

איני מדבר נגד הכותב כי איני מכירו ויש להניח-לקוות שבתחום עיסוקו, הוא מפעיל יותר שיקול דעת מאשר בתחום זה (לא להקל מתוך חוסר שימת לב ולא להחמיר, כי מישהו כתב משהו ויש דעה כזאת). מן הסתם קטנו עבה ממותני בנושאים רבים. אני מדבר על הקלות בה אלפי ישראל קוראים דברים ונשארים איתם כאילו דא"ח הם.

בסופו של דבר אנחנו משלמים את המחיר על הפתיות הנפוצה הזאת בכך שכאשר אנשים מתבגרים או מתפקחים ומגלים שמכרו להם לוקשים, הם מתחילים לחשוד שאולי לא רק בנושא זה (מה לעיקרי האמונה ולהבלים אלו?) 'עבדו' עליהם.