זה הרב ברוך וינטרוב.
הוא סיים אתמול תקופת לחימה של מעל 100 ימים, ובקרוב יחזור לחיים עצמם - ללמד בישיבת הר עציון.
על שירותו המסור, קיבל ברוך אות הצטיינות פלוגתי בגדוד 9215, ונבחר לדבר כנציג החיילים.
הדברים שלו מעניקים עוצמה ותקווה:
"עם איזו תחושה אנו משתחררים היום?
לפחות עבורי – ואני מקוה שרבים מכם יוכלו להזדהות איתי, התשובה עוברת דרך מקום שהייתי בו היום בבוקר. היום, ז' שבט, הוא יום הזכרון לאבי מורי, משה דב וינטרוב זכרונו לברכה. אבא נולד ברומניה בעיצומה של מלחמת העולם השניה ושואת היהודים. ההורים שלו התחבאו ביחד איתו בבונקר וברחו ממקום למקום כדי לא להיתפס. בגיל שש הוא עלה לארץ, וכחייל מילואים הוא השתתף במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור. אחרי מלחמת יום כיפור הציע לו אחד מן הקרובים שלו לעזוב את הארץ – כאן לעולם יהיו מלחמות, הוא אמר לאבא. אבא ז"ל לא ענה לו במילים אבל ענה במעשים – הוא נשאר כאן, ובגיל שלשים ותשע, שזה גם הגיל שלי במלחמה הזו, הוא השתתף במלחמת שלום הגליל.
אני לא חושב שהסיפור של אבא שלי הוא יוצא דופן; ואני בטוח שיש רבים כאן עם אבות, או סבים, שההיסטוריה האישית שלהם דומה. אבל זו בדיוק התשובה שאני נותן לשאלה שהתחלתי בה".
"כל מי שנמצא כאן יכול היה שלא להיות פה, והוא בחר לומר 'הנני'. ובזה הוא הצטרף למצעד ארוך מאד, למסע ארוך מאד, של אנשים שמאמינים בטוב".
תודה, הרב ברוך.
יחד ננצח.
ישראל שלי
הוא סיים אתמול תקופת לחימה של מעל 100 ימים, ובקרוב יחזור לחיים עצמם - ללמד בישיבת הר עציון.
על שירותו המסור, קיבל ברוך אות הצטיינות פלוגתי בגדוד 9215, ונבחר לדבר כנציג החיילים.
הדברים שלו מעניקים עוצמה ותקווה:
"עם איזו תחושה אנו משתחררים היום?
לפחות עבורי – ואני מקוה שרבים מכם יוכלו להזדהות איתי, התשובה עוברת דרך מקום שהייתי בו היום בבוקר. היום, ז' שבט, הוא יום הזכרון לאבי מורי, משה דב וינטרוב זכרונו לברכה. אבא נולד ברומניה בעיצומה של מלחמת העולם השניה ושואת היהודים. ההורים שלו התחבאו ביחד איתו בבונקר וברחו ממקום למקום כדי לא להיתפס. בגיל שש הוא עלה לארץ, וכחייל מילואים הוא השתתף במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור. אחרי מלחמת יום כיפור הציע לו אחד מן הקרובים שלו לעזוב את הארץ – כאן לעולם יהיו מלחמות, הוא אמר לאבא. אבא ז"ל לא ענה לו במילים אבל ענה במעשים – הוא נשאר כאן, ובגיל שלשים ותשע, שזה גם הגיל שלי במלחמה הזו, הוא השתתף במלחמת שלום הגליל.
אני לא חושב שהסיפור של אבא שלי הוא יוצא דופן; ואני בטוח שיש רבים כאן עם אבות, או סבים, שההיסטוריה האישית שלהם דומה. אבל זו בדיוק התשובה שאני נותן לשאלה שהתחלתי בה".
"כל מי שנמצא כאן יכול היה שלא להיות פה, והוא בחר לומר 'הנני'. ובזה הוא הצטרף למצעד ארוך מאד, למסע ארוך מאד, של אנשים שמאמינים בטוב".
תודה, הרב ברוך.
יחד ננצח.
ישראל שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.