אין זה פשוט בימינו להסביר לציבור את נושא ועניין ה'קדושה' מפני שמחנכים מן היום הראשון למצבים אחרים באותו עניין, הבניין של הילד החרדי אינו עוד שורש שממנו יוצא עץ וענפים, אלא משקיעים בענפים בטרם בכלל יש שורש. והסיבה, מפני שהשורש אינו עוד אחיד. בניגוד לעבר שראית ילדים לומדים יחד בישיבות וחיידרים מכל החוגים, היום הילדים לומדים בחיידרים קהילתיים והשפעתם שונה בתכלית. כל ילד לומד וקולט מושגים אחרים, עד כדי שמלכתחילה אתה יודע כי הילד ההוא לומד שם, פירושו שהוא כזה, ואילו הילד שלומד במקום אחר הוא אחר, ואילו אני זה שלומד ומאמין כפי שצריך, האחרים דרכיהם שונות
ואכן אמת, הדרכים צריכות להיות שונות. הבעיה היא ה'שורש' זה היה בעבר אחיד ולא עוד. כשלמדתי ב'עץ חיים' החברים שלי היו מנטורי קרתא, 'העדה החרדית', אגודאים, ואפילו קרובים למזרחיסטים, למדנו אותו דבר קיבלנו את אותו חינוך, עד לישיבה קטנה כאן השתנו הדרכים כל אחד הלך למקום אחר לחינוך אחר. מה שטוב היה בזה שהשורש היה דומה לכולם ולכן יכולנו לחיות זה עם זה. היום אין את אותו 'שורש', בכל מקום נוטעים משהו אחר
בעבר ולכל הפחות עוד בזמני כשלמדתי בחיידר, המלמדים היו מכל מיני מקומות לאו דווקא מאותה קהילה, ולא הייתה עם זה כל בעיה, מפני שהחינוך היה אחיד, ידענו כולנו מגיל אפס שהקהילות שלנו שונות, בחיידר התווכחנו על נטורי קרתא, עדה, אגודיסטן, פא"יניקעס, מזרחיסטן, אבל כולנו קיבלנו את אותו יסוד שממנו צמחנו אחר כך כענפים בכיוונים אחרים, וזה היה מובן, לא חשבנו שזה צריך להיות אחרת
מעולם כשהיינו ילדים לא עסקנו בעניינים שמובילים אותך לטעויות או לטשטוש מפני שאתה רואה את זה נוהג ככה ואת האחר אחרת. למשל, כשהגענו לגיל בר מצוה כל ילד בחיידר כמעט הייתה לו תלבושת אחרת. היה זה עם מגבעת 'סופער', אחר עם מגבעת 'סאמעט', היו עם מגבעות גבוהות, והיו עם קנייטש, ואותו דבר בחליפות, היו עם כאלאט, והיו מי עם 'אנצוג' וחיינו כחברים הכי טובים. גם הרבי'ס בחיידרים היו לבושים כל אחד אחרת, ולא היה ילד שעשה מזה ענין, מפני שהיסוד השורש שלנו היה מצויין, כזה שהחדיר בך את 'היהודי' ורק מאוחר יותר כשעברנו לישיבה התחלנו להבין מה זה 'שבט'. כשהיינו בחיידר ידע כל אחד שבסיום הכיתה הגבוהה כל אחד מאתנו הולך למקום אחר, וזה היה כל כך מובן, למרות שאהבנו ללעוג זה על שיטתו של האחר, אבל שוב, היסוד היה בריא
גם בזמנינו היו סידורים לילדים, במיוחד ספרים שסייעו לנו ללמוד בהם, אבל הם לא עסקו ב'קדושה' הם עסקו בעזרה להבנה ולקליטה. למדנו למשל לשיר את הגמרא, עד היום הזה אני זוכר גמרות בעל פה מן הניגונים של דפי הגמרא. כשהיינו ילדים קטנים למדנו אצל מלמדים ששרו עמנו קטעים מן החומש, מעולם לא עסקו עם ילדים בעניינים הקשורים ב'קדושה', אלא בלהיות 'יהודי' שזה היסוד והבסיס לקיום המצוות
הזמנים השתנו, ובקהילות מסויימות, לא רק בויזניץ, מלמדים את הילד מן היום הראשון על ה'הייליגער רבי' (הרבי הקדוש), מפטמים את הילדים כי הרבי'ס קדושים, הם לא אוכלים הם לא יושנים, הם עליונים, כשאנחנו יושנים הם מסתובבים בשמים עם מלאכי עליון, וישנם מי שילמדו את הילדים כי הרבי'ס אין להם גוף גשמי בגלל, הם יצורים מעולמות אחרים, וככה מחדירים בהם אמונה ב'קדושה' עד שהם מאמינים ב'קדושה' שהיא בכלל לא 'קדושה' אלא שקר אחד גדול, עובדים עליהם ואינם קולטים להיכן מובילים אותם
כאן אתעכב לרגע ואכתוב בקיצור מה זו 'קדושה'. ישנן הרב סוגי קדושות, מקום זמן ועוד. כאן נתרכז בקדושת האדם. ישנם מי שמאמינים כי 'קדושה' קשורה בפרישות סיגופים ועוד עניינים כאלו, מדובר באחד השקרים הכי גדולים. הקב"ה ציוה עלינו להיות 'קדושים', האם הוא ציווה עלינו להיות נזירים? בודאי שלא. 'קדושה' הוא איזון, האיש שחי בכל תחומי החיים באיזון, הוא 'קדוש'
'קדושה' לא ניתנה ליחידים. בניגוד לדתות אחרות המאמינים כי ישנם 'קדושים' ומי שאינם כאלו, ביהדות כל יהודי בלי יוצא מן הכלל חייב להיות 'קדוש' ואין דבר כזה כי רק ה'רבי' הוא קדוש. אם הוא אכן היה 'קדוש' הוא היה עושה בטוח שכל קהילתו כולם בלי יוצא מן הכלל יהיו קדושים. אם הוא מחזיק מעצמו 'קדוש' ומחנך את חסידיו להאמין בדער 'הייליגער רבי', הוא לא קדוש, ועובד על הקהל שלו בשביל להיות עליון, כאילו שהם לא יכולים להגיע למדרגותיו
אז נספר כאן לכל הרבי'ס העושים מעצמם קדושים, כי הם אפס לעומת אנשים פשוטים שחיים כמו שצריך לחיות. 'קדושה' לא נמדדת ב'ראביסטעווע' ודומיה. 'קדושה' נמדדת במציאות החיים של האדם, וכאלו ישנם ב"ה הרבה מאוד, אבל לא מסתכלים לכיוונם אין להם בימינו ערך, מפני ש'קדושה' הפכה להיות שחיתות, תאוה, גאוה, כבוד ועוד חלאים רעים כאלו
כתבתי קונטרס ששם אני מסביר את ענין ה'קדושה' ומדוע בדורנו המכונים 'קדושים' אינם 'קדושים' ומי שהם 'קדושים' באמת לא מסתכלים לכיוונם אין להם כל ערך, בגלל מציאות החיים החדשה שנוצרה חינוך מסולף מגיל אפס שהחדירו בהם מושגים חדשים, כאלו שמובילים לעבודה זרה ממש. לא רק שהם הבריחו יהודים מאמונה אמיתית, הם הרסו את אמונתם, הם מאמינים כי אמונה ברבי היא האמונה לצערנו ובושתנו
להבין את הדברים נעבור לענין ה'אמונת חכמים'. שימו לב איך שבהרבה קהילות משקיעים המון כוחות בענין ה'אמונת חכמים', דבר שלכאורה טוב וחשוב. אבל הם משקיעים כל כך הרבה עד כדי שישנם מי שעל 'אמונת חכמים' יהרגו אחרים, אבל על האמונה בה' יתברך לא מזיז להם. אלו שמשקיעים כל כך הרבה ב'אמונת חכמים' הוא בשביל לסלף ולהוביל לכיוון שיאמינו שהרבי הוא האלוקים כמו בכמה קהילות, וכאן החורבן
לחנך ילדים מגיל אפס להסתכל על פרצופו של ה'הייליגער רבי' ולהאמין שהרבי 'הייליג', ואני מדגיש, זה לא רק בויזניץ של הקדוש והטהור, בכמה חסידויות מחנכים כי הרבי הוא 'קדוש', ישנם מי שבכל החיים לא מפסיקים מלהאמין בכך, וישנם מי שמחנכים כך את הצעירים ששורשם הופך להיות כזה שהמושג של 'קדושה' הוא כזה שרק רבי יכול להגיע אליו, ולא כפי שהתורה מצווה כי כל יהודי חייב להיות 'קדוש' והוא אכן קדוש אם הוא חי נכון על פי התורה
כן ואמת, החינוך בויזניץ - ולא רק של המכונה הקדוש והטהור - הוא עבודה זרה, אבל לא פחות בגור, וכך גם בסקווירא ועוד כמה מקומות שחוזרים ואומרים 'דער הייליגער רבי'. נאמר כאן שוב ושוב, היכן שמחנכים ל'הייליגער רבי' הרבי הוא לא קדוש, החסידים הטיפשים מאמינים במה שלא קיים. כל יהודי קדוש וגם הרבי, כפי שצווינו 'קדושים תהיו לה' אלוקיכם'
לא הייתי עוסק כאן בענין הזה לולא החורבן הגדול, כי אנו חיים בעולם חרדי שבנוי על שקר ושטויות. האמונה האמיתית בה' יתברך וכי הוא ורק הוא ולא אחר, כמעט ואינה קיימת. אנו סובלים כל כך רק בגלל זה, אם היינו כולנו מאמינים בה' אחד ורק בו ולא מאמינים בבשר ודם כלשהו, היינו היום בשיא ההצלחה
בגלל האמונות הטפלות הללו של 'קדושה' מסולפת, ו'אמונת חכמים' פסיכולוגית שמטרתה לעוות את האמת ולעשות מבשר ודם יותר מהקב"ה, אנו מרחיקים את הגאולה. כבר היו כל כך הרבה הזדמנויות שהגאולה תבא, אבל אין לנו ענין בגאולה, מפני שה'רבי' בשר ודם תפס את מקומו של בורא עולם וכאן החורבן הגדול
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.