ערב טוב
כידוע בכל שנה בליל לג בעומר מתקיימת ההדלקה של חסידי קרלין ברחבת תו"א באותה השעה של האסון הנורא והשנה הם ויתרו (או שלא) לחסידי תו"א, ואז קרה מה שקרה... כמובן שכל אחד מאיתנו צריך לעשות את חשבון נפשו בעקבות האסון אך לענ"ד כאחד שאוהד את חסידות תו"א חושב שצריך לקחת את זה בחשבון...
אבל בעיקר את ההנהגה הזו שהאדﾆמו"ר עומד למעלה ורואה את כל מה שקורה ברחבה (צפיפות איומה ודחיפות) בהנחה שהוא לא עיוור או מנותק וזה לא מזיז לו... ולאו דווקא השנה אלא בכל שנה ואני מדבר כאחד שהיה שם לא פעם (השנה בגלל יום שישי החלטתי בסוף לא לנסוע) ולא רק שם אלא אותו דבר בהקפות שניות שהוא עורך כל שנה, ואני שואל את עצמי א. הרי אביו האדמו"ר רבי אברהם יצחק זצוק"ל שעוד זכיתי להכיר, היה מבטל את האירוע אם הוא היה רואה שכך יהודים נדחפים, ב. מה המטרה של אירועים אלו שבנוסף לצפיפות והדוחק מלווה בסחיבת זמן של כל מיני שטיקעס (כאילו הוא נהנה לראות את האנשים שלמטה סובלים) ואני מדגיש אני לא בא לזלזל באדמו"ר אלא פשוט רוצה להבין איך זה שיש אדמו"רים שרואים את ההנהגה שלהם בפרט ביחס לזולת שהיא תואמת את מה שאנחנו לומדים בשבועות אלו בפרקי אבות (ע"ע קרלין, דושינסקיא ועוד) ויש כאלו שלצערנו לא?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.