בניגוד לארץ ששם החילונים בדרך כלל לא הולכים לבתי הכנסת ורק מעטים הולכים ביום הכיפורים, בארצות הברית רוב היהודים קשורים למרכז יהודי שזה כולל השתתפות באירועים שנתיים, ובאשר לתפילות רק האורטודוקסים יילכו כל יום לבית הכנסת, חלק מן הקונסרבטיבים אף הם מתפללים כל יום אבל ההמון הגדול מגיע בשבתות שאז בתי הכנסת בדרך כלל מלאים, אבל גם זה כלום יחסית למה שרואים ביום הכיפורים
זה לא להאמין, אין מקום פנוי, נאלצים להזמין עוד מאות כסאות פותחים אולם ענק לקליטת כל כך הרבה המונים, שגם ביניהם יש מי שיבואו לכל היום ויש מי שיבואו רק לכל נדרי ונעילה ויש כמובן - וזה ציבור גדול מאוד - שיבואו ל'יזכור' שאז התפוסה מקיר לקיר, אבל המציאות היא שהם באים לבית הכנסת שפירושו הפינטעלע איד שבהם מתעורר ביום הזה, ולכן זה היום הכי טוב לדבר אל הלב היהודי
אצלי בבית הכנסת ביום הכיפורים ציבור ענק כזה שאני רואה את חלקם כמה פעמים בשנה וחלקם רק בימים הנוראים וחלק גדול מאוד רק ביום הכיפורים וחלקם גם בימים שאומרים יזכור במשך השנה, אני מקדיש את הדרשות שלי ביום כיפור - אני מדבר אחרי כל נדרי לפני מעריב וביום לפני יזכור כאשר יש את מקסימום המשתתפים - לנושאים שכל כולם לקרב אותם לבית הכנסת בכל השנה
השנה הנושא המרכזי היה ענינה של יום הכיפורים שכל כולה נשיאה באחריות אישית ומשמעותה, שאלתי למה אומרים שוב ושוב 'אבל אנחנו ואבותינו חטאנו' מה הקשר שלנו לחטאי אבותינו, והתעכבתי על הענין של 'אבינו מלכנו' איך רבי עקיבא הוריד גשם מן השמים בגלל שני מילים אלו ושאלתי אותם, האם לאבא פונים אחת בשנה או שההגיון אומר כי לפחות כמה פעמים יבואו לבקר את האבא המחכה להם בבית הכנסת
אפשר לקרב כל כך הרבה יהודים, חובת כל מי שיודע לדבר והוא בעל הסברה טוב שביום הכיפורים ייצא לבתי הכנסת בלונג איילנד בריכוזי היהודים בכל מדינות אמריקה ולדבר אליהם, שם המקום הנכון לעשות זאת, שם מוצאים אותם רק זה יחולל את המהפך הגדול לקרבם לתורה ולמצוות
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.