ואומר
אל החרטומים ואין מגיד לי : מגיד אחד בא לבודה [טרם התאחדה עם פשט] לדרוש
בבית הכנסת, והזמין לדרשתו גם את הרב המקומי. אחר הדרשה ניגש המגיד אל הרב
ושאל אותו אם הדרשה מצאה חן בעיניו. נענה הרב ואמר לו: המסורה מציינת
ששלוש פעמים מצויה בתנ"ך המילה "מגיד": כאן: ואומר אל החרטומים ואין מגיד
לי, בספר תהלים: מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, ובישעיהו : מגיד
מראשית אחרית, וזאת כנגד שלושה סוגי מגידים. יש מגיד, והוא המשובח והמצוין
שבכולם, והוא "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל", הוא מהנה את הקהל
בדברי חכמה, ומסביר להם את משמעותם של החוקים והמשפטים שבתורה. יש מגיד, מן
המתקדמים יותר, והוא "מגיד מראשית אחרית", מספר לקהל על תקופות מעניינות
בתולדות ישראל ומדבר על העתיד היהודי. ויש, לדאבוננו, מגיד מסוג שלישי,
והוא "אין מגיד לי", אינו אומר ולא כלום, משמיע דברי הבל סתם, ואף על פי כן
מחזיק עצמו מגיד ומזמין רבים לשמוע את דרשותיו.(חתם סופר)
חי
פרעה : בימיו של רבי נחומק'ה מהורודנא זצ"ל, היה בעיר מושל שונא ישראל,
שגרם ליהודים צרות צרורות, אבל את רבי נחומק'ה העריך מאוד, בידעו ששמו הולך
לפניו כצדיק גדול וכאיש אמת וישר לב. ביום שחל ראש השנה לנוצרים, הלכו
פרנסי העיר, ובראשם רבי נחומק'ה אל המושל ובירכוהו כנהוג ב"שנת אושר". שמע
המושל את הברכות, ורמז לפרנסים שחופשיים הם ללכת, ואילו מרבי נחומק'ה ביקש
שיישאר לשבת עמו. פנה אליו ואמר, אל נא תחשוב, שאכן עד כדי כך אני שוטה.
יודע אני שאין היהודים מחבבים אותי ביותר, שהרי טובות רבות אין להם ממני,
ואני יודע שלא בירכתם אותי אלא כדי לצאת ידי חובה, מפחד, ובלבבכם ודאי לא
איחלתם לי אותה שעה טובות. כך הוא טבעם של היהודים, אף יוסף, כך מסופר
בתנ"ך, היה נוהג להישבע בחייו של פרעה, שכביכול יקרו לו מאוד, ולאמתו של
דבר לא נתכוון אלא לקללו. ובכן, על היהודים שבאו עמך אין אני תמה, אבל אתה,
אתה, ששמו הולך לפניך כאיש ישר, היאך אדם כמוך ידבר אחד בפה ואחד בלב,
הייתכן. השיב לו על כך רבי נחומק'ה: חלילה, בברכות שבירכנו אותך התכוונו
בלב שלם, איחלנו לך שנה של אושר, והאושר אדוני המושל לגביך מהו, שיעלוך
בדרגה, שתהיה למושל כללי, לשר, למשנה למלך, ואז הלא תעזוב את הורודנא, וזאת
אנו נשבעים לך, שכל יהודי העיר מאחלים לך זאת בכל לבם. [מתוך בשפתי צדיקים
/ סיפורים וליקוטים נפלאים]
התלמוד
במסכת שבת מביא מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בנוגע לאופן ההדלקה. בית
שמאי אומרים: 'ביום הראשון מדליק שמונה (נרות) ומכאן ואילך פוחת והולך'
ובית הלל אומרים: 'יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך'.אחד
הטעמים אותם מביא התלמוד לסברת בית הלל ש'בכל יום מוסיף והולך' הינו, משום
ש'מעלין בקודש ואין מורידין', היינו – בכל עניין שבקדושה צריך כל הזמן
להוסיף ולהעלות ולא לגרוע ולהפחית. ישנו גם רמז בשם החג. ראשי תיבות של
חנוכה הם: ח' נרות והלכה כבית הלל, ואכן נפסקה הלכה כבית הלל שמוסיפים נר
מיום ליום.מכאן אנו לומדים הוראה לכל יהודי בחיי היום יום שלו. אין להסתפק
במה שעשה אתמול על אף שפעל והגיע לשיא השלמות, עליו להוסיף בכל יום ב'נר
מצוה ותורה אור' וללכת מחיל אל חיל. כך נזכה שהאור של נרות החנוכה המאירים
בפרסומי ניסא 'משתשקע החמה', יחדירו ביטחון בה' יתברך בורא עולם ומנהיגו
ויאירו את החושך בעולם, עד שנגיע לאור של הגאולה האמיתית והשלימה בבית
המקדש השלישי שיבנה ע"י משיח צדקנו, במהרה בימינו.[ הרב יוסף גרליצקי /
חב"ד / תל-אביב ]
העיתונאי המלחין, שאול שיף מציע לחן תואם טקסט ל"יוונים נקבצו עלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.